שני סרטים וכוכב אחד

היהודים

סרט שעומד בתפר שבין קומדיה לסאטירה. המסר שהוא מעביר לצופים בעצם, כי ליהודים יש חוש הומור נדיר. הם צוחקים על עצמם, מכירים בחולשותיהם, כמו אהבה לרכוש ולכסף, ומנצלים את דעות האחרים על אנטישמיות לטובת ההומור העצמי.

אומרים עליהם שהם רצחו את ישו, שיש להם אף ארוך, שהם עוזרים זה לזה, ושהם עשירים ומצליחים, נמצאים בכל מקום בעולם, ואין זה פלא שהאחרים מתקנאים בהם ומתנכלים להם.

הבמאי הצרפתי יהודי, נולד בתל אביב, איוואן אטאל, מצליח להעלות סרט מיוחד על כל הקלישאות והסטריאוטיפים הקיימים על-אודות היהודים. הסרט בנוי בצורת סיפורים קצרים, קטעים קטעים.

הבמאי מגלם את עצמו בסרט, כמי שהולך להתייעצות ולשם שיחות עם פסיכולוג, כדי לדבר איתו על עיסוקו האובססיבי לגבי יהודים, מצבם, מספרם ואורח חייהם בעולם כולו. בין שיחה לשיחה מופיע סיפור, המהווה רצף הסיפורים כולם.

אחד הסיפורים עוסק בבעלה של מנהיגת מפלגה אנטישמית, שמגלה שאמו יהודייה, באירוע טרגי, כאשר סבתו האהובה, אם אמו נפטרה, ולכן גם הוא יהודי. זה מזכיר את המקרה שהתרחש לפני כמה שנים בהונגריה, כאשר צ'ונאד סגדי, שהיה חבר בכיר במפלגה לאומנית-אנטישמית, גילה שהוא יהודי.

אטאל, אסף כוכבים צרפתיים גדולים לסרט כמו למשל את דני בון ("ברוכים הבאים לצפון") וגם את רעייתו של אטאל, שרלוט גינסבורג, שמגלמת באחד הסיפורים גרושה מתוסכלת שמאשימה את בעלה בתור היהודי העני והלא מוצלח היחיד בעולם. בעקבות כך, בעלה מחליט להתנער בוקר אחד מיהדותו במחשבה, שהעובדה שהוא עני ולא יוצלח היא הוכחה שהוא באמת לא יהודי. הוא מגיע לבית הוריו, שגם הם אינם עשירים, אך שומרי מסורת, ומספר להם על הינתקותו מהיהדות. אביו כועס עליו מאוד ומנתק עמו מגע. אך האם היהודייה שאינה מרפה מבנה, מצליחה לבסוף להחזירו לפגוש את אביו, ולו גם בזכות העובדה שאביו, שלא עבד במשך עשרים שנה והימר בלוטו, זכה סוף כל סוף לזכייה בסכום נכבד. גינסבורג מגלמת כאן תפקיד לא אופייני לה, בהצלחה רבה. מסיפור לסיפור, אטאל, שגם כתב את התסריט, מתחיל לעלות את מינון ההתפרעויות בסרט. כל סיפור הופך ליותר מטורף ופחות הגיוני מקודמו. בין היתר ישנו סיפור הכולל מסע בזמן של סוכן מוסד לימי ישו. פרק זה צולם בחלקו בישראל. עם רבקה מיכאלי בתפקיד אורח הכולל חצי משפט. באחד הסיפורים האחרים אפשר לראות גם את אילן דר וגבי עמרני. "היהודים" זכה לביקורות קוטלות בצרפת ומחוצה לה. אך אין לכך כל הצדקה. הסרט נע בין הומור עצמי לבין העברת ביקורת על אנטישמיות. הוא מכיל המון סצנות מצחיקות והוא מרתק לצפייה מתחילתו ועד סופו. קונספט הכולל סיפורים קצרים כמרכיבי סרט אחד ארוך.

נפלאות החושים

צרפת, 2015 בימוי: אריק בנר שחקנים: ורג'יני אפירה, בנג'מה לאוורן, היאם עבאס לואיז נאבקת לגדל את ילדיה בפרובאנס ולהציל את העסק שהוריש לה בעלה. כשהיא פוגעת עם מכוניתה בפייר, נדמה כי זהו הקש שישבור את גב הגמל. אך דווקא פייר, על-אף אישיותו המוזרה, עוזר ללואיז למצוא מחדש את הטעם לחייה, כמו מגע של קסם.

סרט אסתטי מרגש ופיוטי. פנינה קולנועית.

נופי פרובאנס ברקע כתפאורה מופלאה, על שדות הלבנדר הסגולים, פריחת האגסים בלבן וורוד, שדות החיטה הזהובה, בית האבן העתיק על עציציו ופרחיו, החורש על הגבעה, והעיירה הקטנה, בה נערך מידי פעם שוק איכרים, שכולל ריבות ביתיות, דבש טרי מן הכוורות של המגדלים, עוגות מאפה בית, לחמים טריים ועוד.

הסיפור הוא אנושי, רגיש ונוגע ללב. אלמנה יפה חוזרת לביתה, אך בדרכה היא פוגעת במצחו של צעיר שרץ בשדות. היא אינה מבחינה בו בנהיגתה, אך עוצרת את המכונית, להגיש לו עזרה ראשונה. הצעיר מתנגד לעזרתה, אך מסכים לבוא אל ביתה, לקבל טיפול ואף לישון בו.

בתחילה הכול נראה מוזר ביותר, אך במהלך הסרט אנו מבינים כי הבחור, פייר, אובחן בילדותו בהפרעה נפשית, וכי הוא נמלט מיד החוק הרוצה להפלילו בבית משפט ולכלוא אותו. מצד אחר הוא בורח גם מהפסיכולוגית המטפלת בו, המעוניינת לתת עליו חוות דעת מקצועית, או לחלופין לאשפזו בכפייה, בבית-חולים פסיכיאטרי. פייר הצעיר ניחן בחושים בלתי רגילים, של אבחון בני אדם, של קשר מספרים, של יכולת להיכנס למחשבים ציבוריים, של סדר וארגון. הוא מתקשה להביע רגשות, ולהחצין דיבור אישי, אך מצד אחר הוא טוב לב, ישר, אמיתי ונאמן. הוא רואה דברים ומרגיש הרבה מעבר לאדם רגיל, מתאהב בעמקי לבו באלמנה היפה ועוזר לה בעבודת החווה. גם עם ילדיה השניים הוא בונה מערכת אמון וזוכה לאהדתם. פייר הוא זה, שמעודד אותה להמשיך ולהחזיק בחווה שלה, ולא להיכנע לקואופרטיב העושק אותה. הוא זה שמשכנע אותה לא למכור את החווה.

הסרט מלווה בצילומים מרהיבים, המעמידים אותו, כחוויה אמנותית ראשונה במעלה. כמו-כן מתלווה אליו מוזיקה נהדרת.

פרס נובל לספרות לבוב דילן

השבוע התבשרנו על פרס נובל ספרותי, לשירה למלחין, משורר, בוב דילן. הקהילה הספרותית בארץ ובעולם הרימה גבה. מסתבר שדילן הוא אייקון תרבותי של ארצות הברית, אבל אינו סופר ומשורר שעיקר מלאכתו היא המילה על הנייר. הוא בעיקר מלחין ומבצע.

נעשתה כאן החלטה שהיא שעטנז בין לחן ומילים. נדמה, כי זאת הפעם הראשונה בחלוקת הפרס, בו הופר האיזון ביניהם, אם כי לדעת משוררים רבים, מה שנותן לשיר כנפיים, הוא דווקא הלחן.

הנימוקים האקדמיים בשבדיה היו, כי כבר מן הזמן העתיק חברו יחד טקסט ומנגינה. ראה שירה יוונית קדומה. גם בתרבות היהודית שרו הלווים טקסטים דתיים מלווי מנגינה.

עברתי על מספר לא מבוטל של טקסטים שכתב דילן, ואי-אפשר לשלול ממנו עומק וכנות בשירה האמריקנית. נושאיו עוסקים בפוליטיקה, בחברה, וביחסים בין אדם לחברו. הוא אישי והומני, מצפוני ועקרוני. דילן שר משיריו בצמתים המרכזיים בחיי ארה"ב. מחא כנגד עוולות בין שחורים ללבנים, בין מלחמה לבין שלום, לחם ליציאה ולהפסקת המלחמה בווייטנאם ועוד. החל משנות העשרים המוקדמות שלו ועד היום. הוא כתב מאות שירים ואלבומים, שהפכו לנכסי צאן ברזל בשירה בשירה האמריקנית, ואף גרם למספר חידושים. בין החידושים הרבים הוא יצא כנגד שירת הפולק לכיוון של פופ ורוק.

אישית שמחתי שעוד יהודי יקבל פרס נובל לשירה,[למרות שלעיתים צורם לי באוזניים לשמוע את קולו הצרוד והבלתי מובן], הייתי מוסיפה אליו יוצר נפלא נוסף, לאונרד כהן, הכותב שירים נפלאים על

אהבה. פרידה, מוות, ונושאים קלסיים אחרים, המעוטרים במיסטיקה יהודית דתית, ["הללויה" ], לדוגמה. שני משוררים ומלחינים אלה ביחד, היו יכולים לקיים את הפסוק: "טובים השניים מן האחד".