14 בנובמבר 2016. זהו המועד לחידוש משפטה של רייצ'ל רז-
ריסבי, שהייתה מתאמת הנסיעות של
אהוד אולמרט. ואני אומר: די, מספיק, תסגרו את התיק הזה.
פרשת ראשונטורס החלה לפני 15 שנה ונמשכה כשבע שנים. כלומר: העבירות הנטענות הן בנות לפחות שבע שנים. זהו פרק הזמן של ההתיישנות. אז נכון שמבחינה פורמלית אין כאן התיישנות - המרוץ נפסק עם הגשת כתב האישום ב-2007 - אבל מבחינה מעשית ועניינית, יש פה התיישנות לעילא.
להתיישנות יש סיבה ברורה והגיונית ביותר: אחרי כך וכך שנים, אי-אפשר לזכור, ובוודאי שאי-אפשר לזכור פרטים. רק בעבירות החמורות ביותר אין התיישנות, וזאת משיקולים מוסריים וחברתיים. בכל השאר - ההתיישנות היא שלוש או עשר שנים.
משפטה של רז-ריסבי לא יכול להיות משפט הוגן, לכל צד שהוא. אין שום סיכוי. כאמור, מדובר על אירועים בני עשור בממוצע - ובהמון-המון פרטים: הזמנות, חשבוניות, כרטיסי טיסה, בתי מלון, מזכרים פנימיים. לך תסביר עכשיו למה התכוונת כאשר שרבטת משהו על מסמך בשנת 2003. אפילו אם הדברים מאוד ברורים, יש חשיבות להקשר שלהם - ואת זה אין סיכוי לזכור כיום.
במשפט פלילי אפשר להרשיע רק אם התביעה הוכיחה את טענותיה מעבר לכל ספק סביר. כאשר מדובר בעדויות על אירועים שהתרחשו לפני כעשור, הספק הסביר נמצא ביסודן: שמא הזיכרון מתעתע, שמא הפרטים התערבבו, שמא ערפל הזמן כיסה על העובדות. אנחנו לא מדברים כאן על רצח או על פשעים נגד האנושות, אלא על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. אין שום אפשרות ואין שום הצדקה לנהל עכשיו את המשפט הזה.
אם רז-ריסבי, אולמרט או
שולה זקן יעידו ויגידו שאינם זוכרים - אני אאמין להם לגמרי. ושלא תבינו אותי לא נכון: אני משוכנע שפרשת ראשונטורס - בה זוכה אולמרט מחמת הספק וזקן הורשעה - הייתה קנוניה מתוכננת היטב לרמות את הארגונים שהזמינו את אולמרט להופיע בחו"ל, כדי להכניס לכיסו רבבות דולרים. אבל יש הבדל ניכר בין מה שאפשר לחשוב ולהרגיש, לבין מה שאפשר להוכיח במשפט פלילי. ואחרי 15 שנה - הפער הזה הוא בלתי ניתן לגישור.
שלא לדבר על עינוי הדין. רז-ריסבי מהלכת מזה עשר שנים כאשר עננת ההליך הפלילי מעל ראשה, מבלי שמשפטה בכלל החל. ואנחנו מדברים רק על הערכאה הראשונה. כמה עוד אפשר לענות אותה? די, גמרתם אותה, הרסתם אותה. אפילו עורך דין ואפילו פרקליט, צריך להיות קודם כל בן אדם. ובמקרה הזה, לא רק ההיגיון ושורת הדין, אלא גם ובעיקר האנושיות אומרים: הניחו לה.
