"למה אי אפשר לאהוב בלי לערב סקס?"

חבר הכנסת אברהם רביץ (יהדות התורה) טוען כי ההומואים גרמו לשיבוש האהבה הטבעית בחברה. רביץ, שהתייחס לאיסור שבכוונת צה"ל להטיל על חיילים בני אותו מין להימנע מחיבוקים ממושכים, טוען כי ההומואים גרמו להכנסת הקונוטציה המינית לכל סיטואציה נורמלית, וטוען כי גם אצל דתיים יש הומוסקסואליות, אך הם יודעים שאפשר להתגבר.

"תראה מה שעשו לנו ההומואים. הם לא מאפשרים לאהוב אחד את השני באופן אמיתי ונכון. הכל מסתובב סביב תזכורות לכיוונים אחרים. למה בני אדם לא יכולים לאהוב אחד את השני מבלי לערב את הסקס בעניין", אמר רביץ (יום ו', 17.11.06) בראיון לתוכנית "הנבחרים" ברדיו האזורי.

עוד הוסיף, כי "כל אדם נולד עם סטיות כאלו ואחרות, גם סטיות חיוביות. תפקיד האדם לווסת את עצמו ולתחום כל דבר למה שנקרא 'והאלוהים עשה את האדם ישר'. יש את החיים הנורמליים של אדם שבראשם קיום חיי המין האנושי. כל סטייה היא נטייה מולדת, אז מה? יש אדם עם נטייה לכעס, יצר הרע. גם לצדיקים יש יצר הרע. התורה לא ניתנה להומואים, אלא לכלל המין האנושי".

רביץ תולה את התופעה בכך ש"להומואים והלסביות לא היתה הסביבה הנכונה והחינוך הנכון להתגבר על הסטיות האלה". הוא הוסיף והסביר כי גם דתיים אינם חסינים מפני ההומוסקסואליות: "לא כל אדם נולד כחבירו בכמות מדויקת באותן הסטיות. יש שמצליחים להתגבר, אבל יש שלא - גם דתיים. יש חלושי-דעת גם בין הדתיים. יש לנו הכל בתוך החברה הדתית; יש לנו אנשים עם כל החסרונות שמוכרים בחברה, כי כולנו בני אדם שווים. אבל בתוך החברה הדתית יודעים שיש להתגבר על הסטיות, וזה כל האדם. זו תכליתו של האדם. אדם יכול להתגבר אם יש לו אידיאולוגיה מתאימה ואמת מתאימה".

התכתב עם אלפי פסיכולוגים

חבר הכנסת אברהם רביץ גילה, כי פעל בנושא על-מנת לברר את שורשי ההומוסקסואליות: "לפני כמה שנים, כשהעסק הזה פרץ, שלחתי כמה אלפי מכתבים כמעט לכל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים במדינה. קיבלתי איזה 300 תשובות, שרובן אמרו שאם האיש רוצה - אפשר לעזור לו לצאת מזה... אם הוא לא רוצה להתגבר הוא חוטא.

"חטא זה מלשון החטאה, פיספוס. זה לא שהוא לא יכול להתגבר - הוא יכול. בדיוק כמו שיהודי מצווה לשמור שבת - מה עושים דתיים שנורא רוצים לנסוע לראות משחק בשבת? או שלא נוסעים או ששואלים במוצאי שבת מה היה. למה? כי הם יודעים שזאת אמת שלהם וזה ציווי שיש להם, והקדוש-ברוך-הוא הוא שמכתיב את החיים ולכן הם יודעים להתגבר. אדם דתי שפוגש בתוכו סטייה כזאת מיד יודע שזה לא בסדר, כי הוא יודע את ההלכות ויודע שצריך להתגבר. אז הוא הולך לרב או ליועץ פסיכולוגי".

בהמשך עשה הבחנה בין מצעד למה שנעשה בחדר המיטות: "גם אני אומר שלא עניינו של אף אחד מה כל אחד עושה בחדרי חדרים כי זו בעיה של האדם עם עצמו או עם קונו, אבל ההתנגדות שלי לפרהסיא של מצעד? מכיוון שכאתה יוצא בתוך החברה המסכנה שלנו שיש בה הרבה תועי החיים - אתה יוצר לגיטימציה לעיוות. הם יגרמו לעוד סוטים מכיוון שאלה שנמצאים 'על הגדר' ולא יודעים בדיוק, בפרט בגיל הנעורים אבל גם מבוגרים, יימשכו לכך".

כאשר נשאל מה יהא על הדמוקרטיה, השיב: "דמוקרטיה, נו בחייך... כולם מצפצפים על הדמוקרטיה. אתה ממש מצחיק אותי. בזכות הדמוקרטיה אתה יכול לעשות כל דבר שבא לעולם?"

תשובה מפתיעה השיב לשאלה 'האם לצעוד בתל אביב זה בסדר'. - "לא", פסק רביץ, "בתל אביב יותר מסוכן מאשר בירושלים, כי תל אביב כבר נגועה. יש לה בעיה עם העניין הזה. היא נגועה בחופש ובלגיטימציה שניתנה לסטייה הזו, ולכן דווקא היו צריכים לתקן יותר את תל אביב. הכל מתחיל מהשאלה האם אנחנו רואים את עצמנו כמתוכנתים, ומה שקורה איתנו זה מה שקורה ואני לא הולך ובולם את עצמי... הרי היום מה אומרים לך אנשים שנתפסים באיזשהו דבר? הוא אומר: הייתי צריך לבלום את עצמי שזה לא ילך כל כך רחוק. נו, אז למה לא בלמת את עצמך?".