מופע ההיתממות של רינה מצליח

בשנים האחרונות צצים להם גופים עסקיים המכנים את עצמם מכללות או מרכזים או קריות, המתהדרים בתוספת "אקדמית" או "אקדמי", שהמקצועות הנלמדים בהם הם משפטים, מחשבים, כלכלה ומנהל עסקים.

איני מצטט את עצמי למעלה בבחינת – אמרתי לכם. אני גם לא אמרתי, "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש...". הנשיא שלנו אמר ועשה הרבה רוח, גם בצל"ם, באו"ם. קשה לדעת מי פה משיג את מי. מאז שאמר הנשיא אפשר לקרוא דברים דומים ברוח איתנה ואובססיבית זו בכל רחבי הקשת התקשורתית המגובנת והמוסרית. האם יש קשר הדוק בין מוסר לטמטום או לגיבנת? לא בהכרח. גם הגמל אינו רואה את הדבשת שלו – אבל הוא ניזון מקש.

איני חושב שאורן חזן ראוי לכהן כחבר מן המניין בבית נבחרינו. הוא אינו מבין לאן נבחר ואיך לפעול שם כראוי. בהשוואה לרוב חברי הכנסת הוא סוג של "ילד מגודל" שחושב שלהקשיב לזולת, ללמוד מבעלי ניסיון ולהתבונן ולהפנים את התנהגותם זה בזבוז של זמן. אך לזכותו עומדת העובדה שהוא אינו היחיד שאינו ראוי למושב בבית נבחרנו. הבית משופע ב"עוכרי ישראל", בטיפשים למיניהם ובעיקר בפטפטנים ועצלנים. אז בגלריה הלא-מכובדת הזו יש לנו גם את אורן חזן.

בשנים האחרונות העולם היווה קורבן לשינויים פוליטיים משמעותיים, ואלו התרחשו רק בפוליטיקה הפנימית של המדינות המשפיעות ביותר בעולם. ללא ספק, האזור בו התרחשו השינויים בעלי החשיבות הרבה, היו במזרח התיכון. באזור זה, חלק מהמדינות נמצאות מזה זמן מה במלחמת סמכויות שמעורבות בהן שלושת מדינות מפתח: רוסיה, סין ואירן. השיח הקיים כיום בקרב אנשי האקדמיה, אנליסטים ואחרים, משקף היטב את השאלה הבאה: איזו מדינה תנצח בעתיד את מושכות השלטון, ומה תוצאות תהיה לכך?

מידי פעם אנו נתקלים במחדלים ניהוליים התנהגותיים העולים למשק ממון רב כל זאת ללא הפקת לקחים והסקת מסקנות לגבי האחראים למחדלים.