עיתונאי קטן

אדון חשוון?

ראש חודש חשוון, שחל בימים אלה, זכה בחז"ל לקידומת 'מר'. מה פשר כינוי ייחודי זה? אם חשבתם שמדובר באדון חשוון, אינכם אלא טועים.

חז"ל העניקו לחודש זה את התואר מר (היפוכו של מתוק), משום שאין בו חגים. אולם מפתיע יותר הוא ההסבר השני, הפחות מוּכר ואשר דומני יכול ללמד שיעור בלשון העברית.

המילה מר, אם לא ידעתם, פירושה גם טיפה. המקור לכך הוא בפסוק בישעיהו: "הן גויים כְּמַר מדלי", דהיינו כמו טיפה בדלי. השם מצביע אפוא על הגשמים הצפויים לרדת בחודש זה, ומכאן תפילת הגשם שנאמרה בשמחת תורה, וברכת "ותן טל ומטר" שתיאמר בז' חשוון.

אנו תקווה שאכן נזכה החורף בגשמי ברכה.

הטובים להוראה

אומנם באיחור, אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ראוי לברך את שר החינוך, נפתלי בנט, על ההוראה החדשה לערוך מבחני ידע ואישיות למועמדים להוראה. מדובר בהכשרת דור העתיד, ולכן חשוב שהמורים יהיו בעלי תודעה יהודית וידע כללי, שאותו יוכלו להקנות לתלמידיהם, לשמש להם מודל לחשיבות רכישת השכלה וליצור אצלם מוטיבציה לכך.

לא פחות חשוב שהמורים יהוו דמות חינוכית ומוסרית ראוייה, חדורי שליחוּת ובעלי מיומנויות מתאימות להוראה, כגון סבלנות וסובלנות, מתינות לצד עקביות, נחישות והתמדה. ההוראה החדשה ללא ספק תשפר את איכות המורים ורמת ההוראה בישראל, שאליה יופנו רק המתאימים בתחום. הטובים להוראה כבר אמרנו?

בעזרת השם?

עם כל הכבוד מה חושב העיתונאי הבכיר ארי שביט, שבעזרת השם 'חיזור' תימָחק הטרדת הכתבת האמריקנית? גם אם שביט חושב שאפשר לעבוד על הציבור, הציבור לא מטומטם והוא לא קונה את זה. זה עלבון לאינטליגנציה של האיש ולעיתון לאנשים חושבים, כפי ש'הארץ' מכנה את עצמו, שבו הוא כותב.

יתרה מכך, גם התנצלותו של שביט היא פיקטיבית. מדובר בהתנצלות תקשורתית בלבד, לאחר שהבין שפרשת ההטרדה, שהוא מככב בה, עומדת להיחשף, אך לא קדמה לכך כל התנצלות אישית לכתבת.

האם אין שביט המצליף, כלב השמירה של הדמוקרטיה, שלא עמד בסטנדרטים העיתונאיים שלו, מזכיר את סוקרטס, הפילוסוף המטיף הגדול, שכאשר נתפס על חם במעידתו עם נשים, השיב ברוב מבוכתו: "עכשיו אני סוקרטס האדם, לא הפילוסוף"?

עיתונאי קטן, כלשון המשורר.

תאגיד פוליטי

תאגיד השידור הציבורי חוצה לא רק קואליציה ואופוזיציה. הוא חוצה גם את הליכוד. הקריטריון הוא: אמוֹר לי מה עמדתך לתאגיד, ואומֹר לך אם אתה חבר של ביבי או לא. החלוקה היא ברורה - מי שמתומכי ראש הממשלה, הוא נגד התאגיד, ומי שיריבו, איך לא, תומך בתאגיד.

כך למשל, יו"ר הקואליציה, דוד ביטן, שהוא ממקורביו המובהקים של נתניהו, פועל נמרצות, בהוראת הבוס, נגד התאגיד. לעומתו, יריביו של נתניהו, משה כחלון, ששואף לרשת את כס ראש הממשלה, כמו גם יריבו ההיסטורי נשיא המדינה, רובי ריבלין, הם בעד התאגיד. הכל פוליטיקה כבר אמרנו?

יפה שתיקה

חברת הכנסת לשעבר, יעל דיין, קראה לחבריה מהעבודה, ולראש האופוזיציה, יצחק הרצוג, להחרים את ימי הזיכרון של גנדי בכנסת, בגלל פרשת ההטרדות נגד נשים, שפורסמה אחרי מותו.

מעניין מי מדברת. אביה, הגנרל משה דיין המיתולוגי, הוא אבי ההטרדות והבגידות בנשים. האם היא דרשה אי-פעם להדיח אותו מהנצחתו כאישיות ממלכתית וביטחונית? נכון, כבת טבעי שהיא לא תדבר נגדו. אולם לפחות ראוי שתשתוק בפרשת גנדי, מה עוד שהפרשה עלתה לכותרות לאחר מותו, כשלא ניתנה לו זכות התגובה.

יתרה מכך, נראה שדיין המתנערת מדיעותיו הפשיסטיות, כלשונה, של השר המנוח רחבעם זאבי, קפצה כמוצאת שלל רב טרמפ על הפרשה המדוברת, וההסתייגות הציבורית מהשר השנוי במחלוקת בעקבותיה, כדי לפעול להשלכת דמותו והישגיו למען המדינה, לפח הזבל של ההיסטוריה. הכל פוליטיקה כבר אמרנו?

יהודי חם

במלאת חודש למותו של שמעון פרס, שנולד ונקבר כיהודי, כבקשתו, ראוי לזכור שפרס לא היה רק מדינאי דגול, אבי ההתנחלויות, אלא לא פחות יהודי חם.

מי שגדל על ברכי חינוכו של סב חרדי, חסה תחת טליתו, ואשר זכה בגיל רך לבקר עימו את מנהיג היהדות הליטאית בדורו, מרן החפץ חיים, שנודע בין היתר בספריו על שמירת הלשון (ומכאן שמו), התרשם ממנו עמוקות ואף ניפץ את הטרנזיסטור הדלוק של אביו בשבת (קנאי שכזה. הייתם מאמינים?), המשיך גם כאיש ציבור לתמוך ברבנים ובעולם הישיבות. ביתו היה שומר כשרות, וכעדותו של הרב גרוסמן רעייתו סוניה נהגה להתייעץ עימו בנושא זה ובהלכות נוספות.

מה הפלא שבצוואתו ביקש פרס שישירו בלוויה שלו את השיר המסורתי 'אבינו מלכנו', ולילדיו אמר לזכור שהם יהודים.