שנת 2016 תיזכר מן הסתם, בין היתר, כנקודת-מפנה חשובה בתהליך התפתחותה של הקולינריה הישראלית. זו השנה שבה שגשג המטבח הכשר באורח שאין לו תקדים. גם בסטטיסטיקה הבלתי-רשמית יש כדי להעיד במפורש שהכשרות היא זו שהופכת יותר ויותר לדרך-חיים של לפחות מחצית מאוכלוסיית המדינה. על הגל הזה רוכבים עכשיו לא מעט שפים מן השורה הראשונה, דוגמת
מאיר אדוני ויובל נריה, שפתחו במרוצת השנה האחרונה מסעדות כשרות, בצד אותן מסעדות שלהם, שאינן מקפידות על טהרת הכשרות דווקא.
אחת מחלוצות המסעדות הכשרות היא "הרברט סמואל", הממוקמת במלון ריץ-קרלטון, שבמרינה של הרצליה. הדברים אמורים במסעדה ותיקה יחסית, שאת יסודותיה עוד הניח בזמנו השף
יונתן רושפלד, במסגרת מסעדותיו שנשאו אותו שם. אלא שבחלוף הזמן, שעשה את שלו, הספיקה מסעדתו הכשרה לעבור גלגולים וטלטולים מרובים, עד שכיום מופקד על מטבחה שף הצמרת עתיר הניסיון, קובי אוחיון, שניכר עליו היטב שהוא מנסה לשמר, ככל שניתן, את מסורת מטבחה.הראשוני, שהיה בהחלט עתיר-תהילה.
במגבלות הכשרות
לזכותה של "הרברט סמואל" הכשרה ייאמר שהיא באמת מסעדה מקסימה, מושקעת היטב ומרווחת מאוד, וכיף לא קטן להסב לפיתחה, אל מול נופו המצודד של הים התיכון. הזדמנו אליה לעת צהריים, לתפריט של עסקית מפתה במחיר. המבחר המוצע הרשים קצת פחות, עם מנות בהיצע מצומצם למדי. הפתיח.היה סלט-עגבניות, שלא הזכיר במאום את אותו סלט מיתולוגי, שהשף לשעבר רושפלד הכין, ושהטביע עליו את חותמו האישי. הסלט שהוגש לנו הפעם הכיל עגבניות-שרי בגרסה מחוממת, וסבל משום מה מעודף-לימון ומחוסר-בצל - "פספוס" שהותיר אחריו רק טעם לפגם. לחם הבית, שהובטח להגיע בצד הסלט, בושש מעט לבוא אחריו, ורק בעקבות תחינות מצידנו, הוא הוגש בסופו של דבר לשולחן, בלווית בקבוק של סודה צוננת.
באשר למנה העיקרית לבחירה, התפתינו להמלצת מלצרית אדיבה "להשתגע על ה'ספשל' שלנו", שנספח לתפריט שהוצב לפנינו. ה"ספשל" התגלה בדמות שיפוד פילה-בקר, על מצע של קרם-דלעת פיקנטי, בלווית שעועית ירוקה כנספח. הייתה זו, אומנם, מנה נדיבה, במידת-עשייה בהחלט ראויה, אך השעועית, אללי, לא בושלה די צורכה, ואת הנחמה-פורתא סיפקו לנו בצלים מטוגנים עסיסיים, שהוסיפו למנה לא מעט נופך של טעם.
הקינוח היה מקורי וטעים: סורבה מולקולרי של טחינה גזעית, עם מרקם גלידתי בהחלט משובח, שהכיל פיסות של לחם ממותק על טוויל של שומשום פיקנטי. והיה גם אספרסו כפול ומשיב נפש, שהשלים ארוחה, שהייתה "ככה-ככה". החשבון לשניים הסתכם ב-320 שקל, והוספנו עליו תשר של 60 שקלים לשרות מקצועי ואדיב למדי. את "הרברט סמואל" זיכינו, בסופו של דבר, ב-7 מתוך 10 הנקודות בסולם הקולינרי שלנו, ובהתחשב במגבלות הכשרות המובנות - תסכימו איתי שזה לגמרי לא רע.
