בן כספית מ
מעריב מקדיש את טורו השבועי ב"מעריב סופשבוע" לדרמת היחסים בין ביבי (
בנימין נתניהו) שר'לה, והתקשורת. האישיו הוא, שהתקשורת אינה "רודפת את
שרה נתניהו". התקשורת חוששת מתביעות דיבה, ומבכי ונהי של התקרבנות מצד ביבי;
התקשורת הולכת על ביצים, וזו הסיבה שהתקשורת שתקה כמעט שבועיים בפרשת התקף האמוק האחרון של שרה נתניהו, הפעם לא על עובד משק בית, אלא על היועצת המשפטית של לשכת ראש הממשלה, שלומית פרגו ברנע. כספית, באיחור של שבועיים (הוא מודה: מתוך חשש מביבי ועושי דבריו) מדווח:
"היא (שרה) ניצבה מול פרגו-ברנע, ושאגה עליה במשך חמש דקות ארוכות, ללא הפסקה. אף אחד מסביב לא ידע מה לעשות עם עצמו. ראש הממשלה המתין בסבלנות עד יעבור זעם. כשהזעם עבר, האירוע נמשך כרגיל ומצעד של גמדים נשא שורה של נאומי חנופה נוטפי דבש על נפלאותיהם של הזוג המלכותי, כאילו כלום".
את התגובה של הנוכחים לאירוע מתאר כספית: "כולם פשוט התרכזו בעניינים אחרים ובנקודות דמיוניות בחלל, עד שזה ייגמר".
לשיטת כספית, חרף תסביך הרדיפה של שרה וביבי, התקשורת בישראל הולכת על ביצים, מחשש מתביעות השתקה, וביבי הוא פרנואיד, שכן יותר משהוא נרדף, הוא רודף. תאגיד השידור הציבורי, חרף חששותיו הפרנואידים של ביבי (כך לפי כספית) לא "נחטף" ע"י נוני מוזס. יש בו מגוון פלורליסטי של דיעות, ובכל זאת, ביבי חושש מהתאגיד הזה, ואם
משה כחלון לא יציל את התאגיד, גם התאגיד הזה יושתק.
ממילא, מזכיר לנו כספית,
שלדון אדלסון רוכש כל עיתון שעומד בפני סגירה, וזה רק עניין של זמן עד שביבי ישלוט באופן כמעט טוטלי בתקשורת בישראל, מה שכמובן לא מנמיך את להבות תחושת הרדיפה שלו.
