זה לא שלא נשאר לי כבר שום דבר
מלבד נקמה:
העניין הוא בזה שבזכות הזמן הרב שעבר
והאיפוק שלי שיכול לשמש דוגמה
היא נעשתה כל-כך מתוקה
שהתחלתי לחשוש שעוד מעט קט
היא תהיה מתוקה מִדַּי...
אף אחד כבר לא יכול לבוא אלַי
בטענות שלא התאפקתי די
שלא דחיתי די את נקמתי
באלה שניסו להתנקש בחיי
שכול אחד מהם היה
יותר חלאתי מכול האחרים
(זה נשמע אבסורד גמור, אֲבָל זאת עובדה)
אז כן
אני מתנקם בהם בזה שאני
יורק על קִבריהם
ואמשיך לירוק
עד האחרון שבהם!
איך הם מתו ? – לדעתי זה
עניין של צדק פואטי
כי לא הזזתי ת'תחת ולא נקפתי אצבע
כדי להקדים את מותם
ואף-על-פי-כן כל מיני מיתות משונות
הפכו כבר את מרביתם
לזבל אורגני שלא בדרך הטבע
אז מה זה אם לא
צדק פואטי...
אני מתנקם בהם בזה שאני
בזכות אותו צדק פואטי
הוֹלֵךְ וְנִרְגַּע
יותר ויותר משנה לשנה
עד כדי יכולת להתחיל
לראות שוב את הצדדים היפים בחיים
ויש לי אפילו
אהבה חדשה.