לא להחמיץ!

את השמאל והימין כאחד היכה נצחונו של טראמפ בהלם והתגובות כמצופה: השמאל עושה את מה שהוא יודע לעשות: אומר לטראמפ את מה שהוא אומר כאן: עכשיו שניצחת - עבור מיד להגשים

את האג'נדה שלנו! שהרי גם לנצח וגם להגשים מצע לאומי, דבר כזה אינו על הדעת! בישראל, דרישה חצופה כזאת היא ריאלית וממשלות ליכוד פועלות כקבלני ביצוע של השמאל.
כעת, כל הפרשנים והשדרים, שתחזיותיהם ותובנותיהם נפלו והתרסקו, עומדים שוב על רגליהם
ומדקלמים - 'מה שרואים מכאן לא רואים משם'. כנגד זה, נקווה אנחנו שאמריקה אינה ישראל, הרפובליקנים אינם ליכוד והשלטון מתחלף שם באמת.

את תגובת הימין היטיב לתאר אריאל כהנא ב"מקור ראשון" (11.11.16): "עלינו לצבוט את עצמנו, כדי להיות בטוחים שזו המציאות". ילד מוכה שלפתע מרעיפים עליו אהבה, בתחילה לא יידע מה לעשות איתה. השמאל המתוסכל יועץ למתנחלים, מטוב ליבו כמובן, שלא למהר לקטוף את הפירות.

אנו ממליצים להפך: שלא להחמיץ את השעה. היום נזכרים בצער ובחרטה ביעדים הלאומיים שהיו בהישג יד מיד אחרי ניצחון ששת הימים, ולאחר חלוף זמן לא ארוך 'חלון ההזדמנויות' נסגר. בשנות ה-20 הראשונות, בימים החלומיים של הצהרת בלפור, וועידת סן-רמו ומתן המנדט, שערי הארץ היו פתוחים ולבבות השלטון הבריטי בלונדון טרם נאטמו. אך יהודי אותו הדור, ובעיקר עשיריהם, הכזיבו ומחדלם להביא מיד עלייה גדולה הכשיל את התנועה הציונית בתפקידה המרכזי - הצלה פיסית של היהודים.

אנשים חופשיים

היום, דומים אנחנו לאסירים שלפתע סוהריהם נעלמו, והכלא פתוח. יש שימצאו לעצמם תא יותר נוח ובזה יסתפקו, אבל אחרים ינצלו את ההזדמנות, יקומו על רגליהם וייצאו כאנשים חופשיים! 'לא להחמיץ' עכשיו פירושו - להתמודד עם ההצלחה ולמצות את שעת הרצון במלואה. לא ייתכן לפגר אחרי המפלגה הרפובליקנית שמחקה מתוך מצעה את ה-"כיבוש" ואת "שתי המדינות".

האם לעת כזאת אנחנו נמשיך את טירוף המערכות של מדינה שראש ממשלתה דוגל בפומבי ב"חזון" שממשלתו, מפלגתו והרוב בפרלמנט שלו רואים בו קטסטרופה? נהגו לצעוק למפא"י, בעלת האותיות 'א'-'מ'-'ת' בקלפי - "דברי אלינו אמת!" היום, הקריאה הזאת מופנית לממשלת הימין - לדבר סוף-סוף אמת ולמחוק את 'שתי המדינות' מהמילון הממשלתי. מיכאל [מייקל] אורן, סגן שר במשרד ראש הממשלה, עדיין טוען ברדיו כי 'חזון שתי המדינות' הוא מדיניות הממשלה כולה!

המאמץ העיקרי הנדרש הוא בכיוון של שינוי הסטטוס. ממשלת ישראל, לפני כמעט 50 שנה, לא
החמיצה את השעה לגבי ירושלים: מיד לאחר הניצחון הגדול הוסיפה ל"פקודת סדרי השלטון
והמשפט" את הסעיף 11ב', לפיו די בצו ממשלתי - לא יותר - כדי להחיל על כל שטח בארץ ישראל את "המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה", כלומר - לספח אותו. בטכניקה הפשוטה הזאת סופחה ירושלים ההיסטורית, ובדרך הזאת ניתן לספח - כהצעת השר בנט - את אזור C, כמות שהוא או בשנויים שהאינטרס הלאומי שלנו מחייב. בזאת יושם קץ למשחקי הבג"צים, להריסות ולפינויים וגם לצורך בהסדרות שונות ומשונות. אם נסתפק בהפשרת הקפאת-הבנייה נהיה משולים לאותם משפרים של תנאי הכליאה ולא ליוצאים מבעד לשערי הכלא הפתוחים כבני חורין.

החלת הדין הישראלי על מקומות כמו עופרה ועמונה גם תשחרר את היועץ המשפטי מנדלבליט
מלבטיו. החשש שלו, פן יפסול בג"ץ הפקעה לצורכי ציבור ביו"ש כאשר מדובר בתושבים שנוספו אחרי מלחמת 1967 - אינו מצוץ מן האצבע. כל עוד הסטטוס של יהודה ושומרון, לפי הגדרת בג"ץ ולפי תפיסת הממשל הישראלי, הוא של שטח הנתון "לתפיסה לוחמתית" (כך קוראים במשפט הבינלאומי לכיבוש זר) נהיה חשופים לטענה, שהואיל ומי שישב כאן לפני "התפיסה הלוחמתית" הוא בחזקת "מוגן" על-פי דיני הכיבוש, אסור לכובש הישראלי להפקיע ממנו רכוש לטובת צרכיהם של אזרחי הכובש. שהרי עליהם חוקי הכיבוש הבינלאומיים אינם מגינים! המסקנה המתחייבת היא, שכל עוד ישראל לא תשתחרר מסטטוס "התפיסה הלוחמתית" - כל הפטנטים המשפטיים המחוכמים תועלתם מוטלת בספק. ל"תפיסה הלוחמתית" יש רק חלופה אחת: החלת הריבונות הישראלית.

אחת ולתמיד

ובמלים פשוטות: אם זה לא שלנו - זה כיבוש, ואם זה לא כיבוש - זה שלנו!

צפויה, כמובן, התנגדות אירופית חריפה. הלא האירופים הם המובילים בתוך שטח C 'מתקפת
התנחלות' ערבית: מעבדים שטחים כדי לתפוס חזקה, מתנחלים בדרום הר חברון, מציבים לצדי
כביש ירושלים-יריחו קרוונים תחת הגנת עיגול הכוכבים של האיחוד שלהם - יוצרים עובדות כדי
לחלץ את שטח C מידי ישראל, והיא - תחת השוט המונף של אובמה - ידה הייתה קצרה מהושיע.

אולם אירופה עוינת גם את טראמפ, ואין אהבה גדולה משני הצדדים. על כן, ספק גדול אם השוט האמריקני יונף עלינו אם הפעם ננסה להדוף את המתקפה האירופית, אחת ולתמיד.
לא מן הנמנע, כמובן, שגם אמריקה של טראמפ תתנגד, אך במקרה כזה תעלה ביתר שאת השאלה: אם לא עכשיו, אימתי?

החלת הריבונות הישראלית תמלא חלל התיישבותי ותתקן את הנזק והעוול שנגרמו בגירוש 2005, "בהינתקות". עם ישראל ישוב ויקומם את חורבות חומש, שא-נור, גנים וכדים בשומרון, שעד היום עומדות בשיממונן, מצבות אילמות לפשע הלאומי ההוא.

מיד אחרי היבחרו של טראמפ חידש שר החינוך את הצעתו: ריבונות באזור C, אוטונומיה בשאר השטח. נפתלי בנט הוא ראש 'הבית היהודי' ובלי המפלגה הזאת אין ממשלה. לכן, בידם לא רק היכולת לומר, אלא גם החובה לעשות.

אליהם, ולמחנה הגדול של נאמני א'י בליכוד, מופנית עכשיו הקריאה: אל תחמיצו!