הרגע הטלוויזיוני הנדיר שבו ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, השפיל בשידור חי את
אילנה דיין צריך להיות קו פרשת המים. דיין, עיתונאית מוערכת ואחת מהתחקירניות המובילות בישראל נראתה בפרק פתיחת העונה החדשה של עובדה כמו רפליקה של
גלעד שליט מקריא טקסט מהשבי.
דיין עשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: להיות מקצועית. היא נתנה הקדמה מתבקשת, שבה הודיעה שראש הממשלה נשאל סדרה של שאלות ולא ענה לאף אחת מהן, ולאחר מכן הגיע רגע השפל: קריאת טקסט תגובה ארוך ומשפיל, שהועבר לה מדוברות ראש הממשלה, המתחיל במשפט שהפך לסמלו של נתניהו - נראה אתכם מצנזרים את זה - וממשיך בכתישת הלגיטימיות של דיין כעיתונאית, וזאת בלי שום תשובה לכתבת התחקיר ששודרה.
עוד נחזור לאילנה דיין אבל לפני כן, בואו נתאר מה קרה פה ומה צריכים כלי התקשורת לעשות כדי להתמודד עם המצב. למעט כמה איי התנגדות בערוץ 10, 2,
עיתון הארץ ו
בן כספית אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו נהנה משקט תקשורתי נדיר. פה ושם מופיע תחקיר מטריד אבל לעיסוק התקשורתי הבלתי פוסק שאפיין את חקירות אולמרט אין כל זכר. עד לפני זמן מה הנוהג היה להגיב באופן המוכר והידוע באמצעות תגובות המציגות הסבר שונה, פרשנות נוספת, הכחשה או דיוק בעובדות אבל בתקופה האחרונה משהו השתנה.
דומה שראש הממשלה השכיל להבין משהו שכלי התקשורת והעיתונאים עדיין לא הבינו: חוקי המשחק השתנו, או במינוח האהוב עלי "הממזרים שינו את הכללים ולא הודיעו", המיוחס לספירו אגניו. הרעיון הוא פשוט והוא נשען על ניצול זמן המסך שמוקצה לתגובה לצורך העברת המסרים שלו ולא כמענה לטענות שעלו מן הכתבות השונות. מעמדה העדין של התקשורת, חוסר הגיבוי הציבורי שלה בקרב קהל מצביעיו של נתניהו ובעיקר עוצמתו ברשת החברתית מציבים לכלי התקשורת אקדח על השולחן. אקדח זה מחייב אותם לנהוג על-פי התסריט הידוע של קריאת כל התגובה במלואה וכלשונה, ומי שמכיר את כלי התקשורת יודע שלא כל אחד זוכה ליחס הזה. בעיקר לא במדיום טלוויזיוני.
זה התחיל
בהתקפה שליוותה את בחירתה (המוצדקת מבחינה עיתונאית) של מערכת יומן שישי שלא לכלול בתגובת נתניהו את המשפט הלא קשור: "ראש הממשלה נתניהו ימשיך לפעול לפתיחת יתר שוק התקשורת הריכוזי בישראל לתחרות אמיתית ולמגוון דעות ועמדות. שינוי שהציבור הישראלי משווע לו, בדיוק כפי שמוכיח הפאנל החד-צדדי באולפן". ההתקפה בוצעה באמצעות העיתון הידידותי
ודף הפייסבוק של נתניהו.
זה המשיך בסדרה של תגובות שאינן קשורות למושאי הכתבות למגוון גופי תקשורת וזה הגיע לשיאו בתגובה שניתנה לאילנה דיין, אשר הציבה את אילנה דיין מול המצלמה, תוך שהיא קוראת את המניפסט המשפיל שמשמיץ אותה, מקעקע את היושרה העיתונאית שלה ואת מקצועיותה. סביר להניח שדיין, החליטה לעשות את המעשה העיתונאי הראוי אבל היא ומערכת התוכנית שלה לא צפתה צעד קדימה.
והצעד קדימה הוא שדיין ומערכת עובדה העניקו לראש הממשלה מתנה יקרה מפז. קטע וידאו שמעיד עד כמה התקשורת הישראלית ואילנה דיין בפרט אינה אתית והוגנת ועד כמה היא רודפת את ראש הממשלה ממניעים פוליטיים ומתוך מטרה "להפיל" אותו, כאילו שמדובר במשטר מלוכני. בעוד כמה חודשים איש לא יזכור את התחקיר של עובדה אבל הסרטון של אילנה דיין הקוראת את הטקסט המשפיל ירוץ ברשת עד אין סוף וישכנע עוד ועוד אנשים שאין תקשורת הוגנת או אוביקטיבית בישראל ושערוץ 2 רודף את ראש הממשלה ולכן אין לייחס לו רצינות ומשמעות.
בימים הקרובים אנחנו נשמע עיתונאים, פרשנים ופוליטיקאים שמדברים על ראוי ועל התחושות של ראש הממשלה ומה הביא אותו לתגובה הזו. האם יש עליו איום או האם הוא באמת רדוף תקשורתית. זה לא העניין. התגובה שלו הצליחה להסיט את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית מהכתבה ומהממצאים המטרידים בה אל התגובה המסיתה של נתניהו.
אבל השאלה מה ראוי ומה לא ראוי תקשורתית ומקצועית לא רלוונטית. הגיע הזמן שכלי התקשורת יבינו את מה שראש הממשלה הבין: חוקי המשחק השתנו. המחשבה שלהם לא צריכה להתמקד בעיתונות נטו אלא בדרך שבה בחירתם בשאלה איך להתייחס לתגובה מאתגרת עלולה להיתפש בעתיד. עם כל הכבוד לגיבוי משמאל וממרכז ומכל כלי התקשורת (עדיין לא קראתי את
ישראל היום), במקרה של דיין היה ראוי שמישהו אחר יקרא את התגובה. יותר מכך, היה נכון יותר לשמור על שקט חריג ולהביא את התגובה בטקסט ובתרגום לשפת הסימנים בשביל בעלי לקות השמיעה, אבל לא במילותיה של דיין.
אפשר לשבח את דיין על האומץ שלה, אבל בפועל היא הרכינה ראש לגיליוטינה. ראש הממשלה השתמש בה וזאת רק שאלה של זמן עד שהקטע ובו דיין מקריאה את תגובתה יעלה ברשת ויעשה נזק שלא ניתן לתיקון. סביר להניח שהוא גם יעלה בדף הפייסבוק של נתניהו, זה שממומן מכספי ציבור, בווידאו שיקודם בסכום היסטרי כדארק פוסט אל הקהלים הרלוונטיים, במטרה לעזור לו לפרק את ההגמוניה של ערוץ 2. בשלב זה חברי מפלגתו והמקורבים אליו שותקים, אבל גם הם וגם כלי התקשורת הבינו את המסר. המשחק השתנה. השאלה האם כלי התקשורת ילמדו איך לשחק בו או להיעזר בגורמים המתאימים שיעזרו להם לקבל את ההחלטות הנכונות להתמודד עם בית הספר לניו-מדיה שנתניהו עושה להם.
