"מניתוח החלטות מועצת מקרקעי ישראל, עולה כי ישנה התעלמות רועמת מנושא השמירה על השטחים הפתוחים". כך עולה מדוח מיוחד שחיבר מכון דש"א (דמותה של ארץ) ואשר בוחן את האופן שבו מתקבלות החלטות במוסדות המדינה השונים וכיצד הן מיושמות בשטח, כשהשאלה החשובה איתה הדוח מנסה להתמודד היא, האם אכן הפנימה המדינה את המשמעויות העולות מהנתונים המדאיגים באשר לצפיפות ולשטחים הפתוחים שעוד נותרו.
הדוח מעלה כי בשנת 2020 עתידה הצפיפות בישראל להגיע ל-410 נפש לקמ"ר, ואם לא כוללים את נפת באר שבע - 900 נפש לקמ"ר. הצפיפות הממוצעת של המדינות המפותחות צפויה לעמוד באותה שנה על 35 נפש לקמ"ר בלבד. להלן כמה נתונים על-מנת לסבר את האוזן: צפיפות האוכלוסין בישראל (הנמדדת בדרך כלל בערכים של מספר נפשות לקילומטר מרובע) עמדה בשנת 2000 על 290 נפש לקמ"ר, ומבלי לכלול את נפת באר שבע - 640 נפש לקמ"ר. לשם השוואה, ממוצע הצפיפות של המדינות המפותחות (oecd) עמד באותה שנה על 30 נפש לקמ"ר.
הדוח מציין כי ישנן אומנם מדינות צפופות יותר כמו הולנד, בלגיה ויפן, אולם שיעור גידול האוכלוסיה בהן נמוך במידה ניכרת מזה של ישראל, וחלקן אף התייצבו על היקף כמעט קבוע, קרוב לאפס. מן הצד השני - ישנן מדינות עם שיעור גידול אוכלוסיה גבוה משל ישראל, ברובן מדינות מתפתחות, אך אלו התברכו בשטחים נרחבים, והצפיפות בהם נמוכה מישראל בשיעור ניכר. מדינות ספורות מתמודדות עם נתונים דומים לשל ישראל, אך תרבות החיים והצריכה שבהן רחוקה מזו הנהוגה בישראל, על המשמעות הנובעת מכך מבחינת צריכת משאבי הטבע והסביבה.
ההערכה היא, כי עד לשנת 2020 תידרש הכפלה של היקף השטח הבנוי בישראל. השאלה הגדולה שמעלה הדוח היא לאן יופנה הפיתוח ומה יהיה אופיו. לטענת מחברי הדוח, יואב שגיא ואיריס האן, לאור הנתונים, "מתחייבת בישראל מדיניות פיתוח מחושבת וארוכת טווח, שאם לא כן, יתכלו עד מהרה משאבי הטבע, הנוף והמורשת הרבים שהתברכנו בהם".
מינהל מקרקעי ישראל מתעלם לגמרי
הדוח מעלה תמונת מצב עגומה בעניין השמירה של המדינה על השטחים הפתוחים: בסקירת כל החלטות הממשלה שהתקבלו בשנת 2005, ישנן כ-38 החלטות בעלות השלכות משמעותיות על השטחים הפתוחים. רק שתיים מהן הן בעלות חשיבות תקדימית חיובית על השטחים הפתוחים: ההחלטה בעניין הקמת פארק איילון והחלטה על הקמת חברה ממשלתית מנהלת לפארק. כמו כן אישרה הממשלה 4 תוכנית מתאר ארציות: בתחום הבנייה, הפיתוח והשימור, תוכנית לחופי מפרץ אילת על פיה אין מקום לחקלאות ימית (כלובי הדגים) במפרץ, תוכנית למרחב חולות ניצנים המייעדת את מרבית שטחי החולות כשמורת טבע ותוכנית למתקני שידור קטנים - אנטנות סלולריות. תוכניות אלה מחזקות את ההיבטים הסביבתיים במדיניות התכנון הארצי.
לעומת זאת, התקבלו החלטות רבות הנוגדות את מדיניות התכנון של השמירה על השטחים הפתוחים. בין החלטות הממשלה המאיימות על השטחים הפתוחים היו:
- החלטות הנוגעות להקמת יישובים חדשים (כמו היישוב מרשם).
- החלטות הנוגעות לפיתוח הנגב והגליל אשר מתעלמות משיקולי שמירת ערכי טבע ונוף ונוקטות בגישה בזבזנית למשאב הקרקע.
- החלטות ממשלה שהוכנסו במחטף בחוק ההסדרים, וביניהן צמצום סמכויות הוועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים והרחבת סמכויות הוועדות המקומיות.
מניתוח החלטות מועצת מקרקעי ישראל, הדוח מעלה כי ישנה התעלמות רועמת מנושא השמירה על השטחים הפתוחים. "ניתן היה לצפות כי הגורם המנהל 93% מהקרקעות הציבוריות ייתן את דעתו על שמירת השטחים הפתוחים כנכס ציבורי, ולא כך הוא", מציין הדוח.
הדוח מצא כי במהלך 2005 מועצת מקרקעי ישראל קיבלה 41 החלטות, בהן אין אפילו החלטה אחת העוסקת במדיניות שימור השטחים הפתוחים. כל ההחלטות שהתקבלו היו בנושא פיתוח בשטחים הפתוחים. המנהל קיבל שורת החלטות המאיימות באופן ישיר על השטחים הפתוחים, כמו החלטות בנושא הפיצויים הניתנים בגין שינוי ייעוד קרקע חקלאית. גם כאשר קיבלה המועצה החלטות חשובות באשר להקצאת קרקעות לשטחי יער ושמורות טבע, היא התירה שורה ארוכה של שימושים מסחריים בשטחים המיועדים לשימור.
התנהלות המדינה ב"הינתקות"
הדוח מציג גם ניתוח של תהליך קבלת ההחלטות באשר לנושא התנהלות המדינה בבואה לספק פתרונות דיור חלופיים למתיישבי חבל עזה. הדוח ממליץ לקבוע מדיניות ברורה ומחייבת של כללים למהלכים דומים, אשר במסגרתם יובהר כי אין מקום להקמת רשויות מקומיות נוספות וכי יש העדפה ברורה לקליטה ביישובים קיימים על-פני פגיעה מיותרת בשטחים הפתוחים. כמו כן ממליץ הדוח לא להשתמש בקרקע ציבורית כאמצעי לפיצויים, הטבות וסיוע למגזרים בחברה ובמשק, וזאת תוך שמירה על אינטרס הציבור בהם לתועלת הציבור כולו, ובכך להימנע ממתן טובות הנאה בקרקע.
הדוח מציג את המדיניות הרצויה ועקרונות מנחים לשמירה על השטחים הפתוחים, וביניהם מדיניות ותכנון אשר מכוונות את עיקר הפיתוח אל המרחבים המפותחים והמעויירים תוך שמירה על רצף השטח הפתוח, חיזוק מעמדם של השטחים הפתוחים בכלל ושימור שטחים בעלי חשיבות סביבתית גבוהה בפרט, שמירה על המגוון הביולוגי ועל קיומם של מסדרונות אקולוגיים. כמו כן ישנה חשיבות בהבטחת קיומים של שטחים ציבוריים פתוחים בכמות, באיכות ובנגישות נאותים לכלל הציבור, כולל שטחי טבע עירוני.
מחברי הדוח מציינים כי ישנו חוסר רב ובולט במידע זמין על מצב השטחים הפתוחים, כך למשל אין מידע מסודר על היקף הגריעות והתוספות שנערכו בשטחי שמורות טבע. יש צורך שכל גורם שחלה עליו אחריות לשטחים הפתוחים (רשות הטבע והגנים, מנהל מקרקעי ישראל, הוועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים), יערכו תיעוד ומעקב מסודר ושקוף על מצבם.
איריס האן, אחראית תחום התכנון במכון דש"א מסרה כי "חשוב להבין שישראל, כמדינה צפופה ביותר, חייבת להסתכל קדימה בכל הקשור לפיתוח ושימור השטחים הפתוחים שעוד נותרו, שאם לא כן, נקום בוקר אחד וכל מה שנראה יהיו גושי בטון וביניהן כבישים, כשמגרש המשחקים של הילדים יהיה בחניון מתחת לבית".
