כשיהירות, בוטות וזלזול בערכים הדתיים של האחר מצטרפים להם יחד כדי להתנסח, אנחנו מקבלים בתוכנית הבוקר בערוץ 10 התקרנפות והתרפסות של המראיינים אורלי גיא ומשפט מביך מפי המרואיין
דוד ביטן, יו"ר הקואליציה, לכתובתו של הערבי הנזוף, ג'עפר פראח, בנושא חוק המואזין - "אני (דוד ביטן) לא נגד שפעם ביום הם יעשו את הדבר הזה". ובפרץ של "נדיבות מפתיעה" דוד ביטן חוזר ושונה "יכול להיות שאנחנו (?!) נאפשר להם פעם ביום".
אורלי וגיא לא מצאו לנכון לאתגר את דוד ביטן ולהעלות בפניו עובדת חיים, שאנחנו אלו שבאנו למזרח, בו קריאות המואזין לתפילה הן חלק מהנוף היפה של הארץ הזו, הן חלק מחיי כפרים ברחבי הארץ ומחיי ערים כמו: ירושלים ויפו, לוד ורמלה, עכו ונצרת ועוד, הן חלק ממציאות החיים של ילידי הארץ הזו. ואין מקום לאדנות של שררה, שתשקול אולי לאשר רק פעם אחת ביום למואזין לקרוא לתפילה. לאחר שהוא וקודמיו עשו ועושים זאת כבר מאות שנים.
לא מעניין אותם כלום
המראיינים אורלי וגיא הותירו את כל הבמה בידי דוד ביטן, "לעשות סדר" בסידורי התפילה המוסלמית, כשבגסות רוח הוא קבע: "הם אפילו לא צריכים מניין". ובמעלות גסות הרוח כלפי האיסלאם דוד ביטן אינו עוצר אל מול דממת המראיינים. הוא עולה לשלב גבוה יותר ומקשה - "מה הם רצים אחרי המתפללים, כדי שיבואו כמה שיותר".
חבל שבמקום שיח מכבד בין מראיינים ומרואיינים קיבלנו דממה מוחלטת של מראיינים מתקרנפים ומנה גדושה של זלזול מופגן באיסלאם, שלדברי נציג הממלכה - "הם" ערבים מוסלמים "לא מעניין אותם כלום", "מי שבא - בא" ו"מה הם רצים אחר מתפללים". בעילגות לשון המרואיין חוזר ושונה, וגם נוטל על עצמו את שרביט סיכום הדיון - "לא מעניין אותם כלום, לא מעניין אותם כלום".
ואני מתגעגע לסבא רבא שלי, שהיה מקיש על דלתות וחלונות של צאן מרעיתו בחודש אלול ממריצם בקולו הרועם להשכים קום ולרוץ לתפילה.
