הפנטגון הסתיר וחיסל דוח שהצביע על יכולתו לחסוך 125 מיליארד דולר בשנה בתוך חמש שנים – מגלה (יום ג', 6.12.16) תחקיר של וושינגטון פוסט. את התחקיר כתבו בוב וודוורד, העיתונאי הידוע ביותר בעולם, וקרייג וויטלוק. ממצאיו מזכירים שילוב של "כן, אדוני השר" ו"חוק פרקינסון": כיצד ביורוקרטיה תמיד תרצה לגדול, בלי קשר לתפקיד שהיא ממלאת, וכיצד פקידים יצליחו לטרפד יוזמות חיסכון של הדרג הפוליטי. חלק מהממצאים גם מזכירים את המתחולל בתקציב הביטחון הישראלי.

את הדוח פרסמו בינואר 2015 Defense Business Board – גוף פדרלי המורכב מאנשי עסקים המייעצים לממשל – וחברת הייעוץ מקנזי (שהכינה את תוכנית ההתייעלות של צה"ל). הם הגיעו למסקנה, כי ניתן לחסוך סכום זה בלא לפגוע במוכנות הצבאית של ארה"ב, שכן כולו מבוזבז על מינהלה. תקציב הפנטגון הוא 580 מיליארד דולר בשנה, כך שניתן היה לחסוך 22% ממנו.

הדוח גילה, כי הפנטגון מעסיק 1,014,000 אזרחים בתפקידי מינהלה, בעוד הצבא האמריקני על כל זרועותיו מונה 1.3 מיליון איש – המספר הנמוך ביותר מאז 1940. עובדים אלו עוסקים בחשבונאות, משאבי אנוש, לוגיסטיקה וניהול נכסים. המועצה ומקנזי הגיעו למסקנה, כי ניתן לוותר על חלק ניכר מעובדים אלו ולהסתמך בצורה רחבה יותר על טכנולוגיית מידע. בסכום שייחסך, הדגימו כותבי הדוח, אפשר לרכוש 3,000 מטוסי F35, לבנות עשר נושאות מטוסים או להקים 20 חטיבות.

הפקידים הערימו מכשולים

אלא שזה בדיוק מה שהפחיד את הפנטגון, כותבים וודוורד ו-וויטלוק. ראשי המשרד חששו, שהנתונים שבדוח ישמשו את הקונגרס כדי לנגח אותו על הבזבוזים ולקצץ סכום זה מתקציבו, במקום להעבירו לצרכים צבאיים ישירים. לכן, הם נקטו בשיטה הבדוקה ביותר: מתחו ביקורת על הדוח, טענו שהוא אינו ישים ובסופו של יום קברו אותו. תמצית בת 77 עמודים של הדוח, שהועלתה לאתר האינטרנט של הפנטגון, סולקה ממנו והוא כמובן לא עלה לדיון ציבורי כלשהו.

את הדוח יזם סגן שר ההגנה, רוברט וורק, שהצהיר בפומבי שההתייעלות עומדת בראש סדר היום שלו. וורק גם סייע למומחים החיצוניים להשיג מידע מתוך משרד ההגנה, כאשר פקידיו – שמראש חששו מן התוצאות הצפויות – הערימו בפניהם מכשולים. בשלב מסוים אמרו המומחים החיצוניים – וזה מה שיישמע מוכר לאוזניים ישראליות – שאיש אינו יודע כמה בדיוק מוציא הפנטגון על מינהלה. בעיה אחרת הייתה, שאנשי מקנזי חויבו לעבוד מול דייוויד טילוסטון, מנהל האדמיניסטרציה של המשרד – ומי שמן הסתם עלול היה להיפגע בצורה הכי ישירה והכי משמעותית מן הממצאים

כאמור, התערבותו של וורק הבטיחה את זרימת המידע למומחים, אך כאשר הדוח הונח על שולחנו לפני שנתיים, עמדתו התהפכה – מן הסתם בשל לחצים כבדים שהפעילו עליו הפקידים. בשיחה עם וושינגטון פוסט אישר וורק את דבר קיומו של הדוח ואת המספר עליו הצביע – 125 מיליארד דולר – אך טען שהדוח לא היה מציאותי, שכן מחבריו לא הבינו מה המשמעות של ארגון מחדש במגזר הציבורי. בין היתר ציין וורק, כי הקונגרס יתנגד לקיצוצים עמוקים בהוצאות המינהלה של הפנטגון, משום שכל אחד מחבריו ירצה להגן על העובדים המועסקים במחוז הבחירה שלו. הפנטגון אימץ תוכנית צנועה יותר, לחיסכון של 30 מיליארד דולר עד 2020, אמר וורק – אך העיתון מציין, שמדובר בצעדים שהיו ממילא על השולחן או כאלו שאינם קשורים לממצאיהם של המועצה ומקנזי.

בעיה נוספת הייתה החילופים בלשכת שר ההגנה. צ'אק הייגל תמך ביוזמת ההתייעלות של וורק, אך בפברואר 2015 הוא הוחלף בידי אשטון קרטר – שסדרי העדיפויות שלו היו שונים. אין זו הפעם הראשונה שחילופי שרים מונעים התייעלות בפנטגון, מעירים וורוורד ו-וויטלוק: כך עלה בגורל היוזמות של ויליאם מכהן ורוברט גייטס בשנים 1997 ו-2010. דב זקהיים, שהיה חשב הפנטגון בממשל ג'ורג' בוש הבן, אמר לעיתון שהחילופים התכופים בצמרת המשרד מקלים על הפקידים למסמס יוזמות שאינן נראות להם.

"אני צריך עוד 1,000 עובדים"

כך עלה גם בגורלו של דוח החיסכון. אירוע קטן אחד מדגים את התמונה כולה. בפברואר 2015 עדכנו מכיני הדוח את פרנק קנדל, מנהלת מחלקת רכישות הנשק, שפעילותה תפסה מקום מרכזי בדוח. הוא הגיב בדיוק כמו סר האמפרי: הבהיר שלא רק שאין לו עובדים מיותרים, אלא שהוא זקוק לפחות ל-1,000 נוספים. "המספר שלכם [125 מיליארד] הוא סתם המצאה שזרקתם לאוויר", אמר להם. המהלומה הסופית ניחתה מכיוונו של השר קרטר: באפריל 2015 הוא החליף את יו"ר המועצה, בובי שטיין, שנכנס לתפקידו שלושה חודשים בלבד קודם לכן, במייקל באייר שכיהן במועצה והיה מסוכסך עם שטיין.

אבל לא הכל אבוד. ייתכן שהדוח הגנוז ימצא אוזן קשבת אצל הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, שהבטיח שוב ושוב להגביר את עוצמתו של הצבא על-ידי "חיסול הבזבוז הממשלתי והגימיקים התקציביים". החוק מחייב את הפנטגון לקצץ 113 מיליארד דולר בשנים 2020-2017, אלא אם הקונגרס והממשל יסכימו עד אוקטובר הבא על תוכנית אחרת – עוד מועד שטראמפ יכול להשתמש בו (ובשליטה הרפובליקנית בקונגרס) כדי לכפות קיצוצים.

האם חברי הקונגרס יסכימו לפגוע במשרות במחוזות שלהם? האם שר ההגנה המיועד, ג'יימס מאטיס, יצליח להתגבר על ההתנגדות הפקידותית? האם טראמפ יהפוך את ססמאות הבחירות שלו למעשים? אלו השאלות שיכריעו בגורלו של הדוח שיכול לשנות את פניו של הצבא האמריקני.