אני מוצא דמיון מפתיע בין הבחירות שנערכו אצלנו במרס 2015 לבין הבחירות שנערכו לפני כחודש בארה"ב. מי יודע, אולי אנחנו המדינה ה-51 של ארה"ב, ואחת מהעשירות והמתקדמות שבהן?
הדמיון הראשון הוא בגורם ההפתעה. ניצחון טראמפ שם, וניצחון נתניהו פה. אין מדובר בהפתעה "רגילה", כמו למשל הפתעה מגודל והיקף של ניצחון/הפסד מסוים; הפתעה בעיתוי של אירוע מסוים, הפתעה במיקום מארב; הפתעה מדבריו של אדם מסוים, וכדומה. מדובר בהפתעה מהותית, הפתעה יסודית. זאת הפתעה הנובעת בעיקר מאי הבנת תהליכי עומק ואי הבנת המציאות, והיא מערערת, ופעמים מנפצת, אמונות יסוד מושרשות או תקוות בעלות עוצמה חזקה מאוד. דוגמאות: מלחמת יום הכיפורים; התפוררות ברה"מ; ה"אביב" הערבי, פיגוע הטרור ב-11 ספטמבר 2001 בארה"ב; המשאל בבריטניה על יציאה מ
האיחוד האירופי.
חיזוק האמונה
הדמיון השני קשור לראשון. בשני המקרים התקשורת הממוסדת, העיתונות והטלוויזיה התגייסו כאיש אחד נגד נתניהו ונגד טראמפ. לא רק הם. גם האליטה האקדמית והאליטה התרבותית והכלכלית התגייסו אף הם. עצם ההתגייסות העצימה מצידה את התקוות והאמונה כי טראמפ ונתניהו יובסו. וזה מצידו הניב את הסקרים, שתכלית רובם הייתה (בין בזדון בין אם לא) לגרום לחיזוק האמונה בתבוסות המיוחלות. אני נוטה להעריך כי האדם היחידי שהבין לפתע כי עומדת ליפול הפתעה יסודית (בניגוד מוחלט לסקרים, אלא אם כן נערך עבורו סקר עומק אמיתי), שתחסל את מורשתו, היה הנשיא אובמה. זאת לדעתי הסיבה שלפתע פתאום, בשלב האחרון של הבחירות, הוא יצא עם אשתו למסע תמיכה אינטנסיבי ותוקפני בקלינטון (למעשה במורשתו), חסר תקדים בהיסטוריה של נשיאי ארה"ב.
והדמיון השלישי, והוא החשוב בעיני, נוגע לתוצאה של הפתעה יסודית. כאשר זה קורה לאדם בודד או לקבוצת אנשים, עולמם חרב, הזעזוע הוא עצום. התגובות לכך הם שונות. אחת מהן היא אי-השלמה עם תוצאת ההפתעה. אצלנו אנו עדים לכך כבר כמעט שנתיים. מיד אחרי הבחירות נשמעה הקריאה המנחמת כי תוך שנה הממשלה של נתניהו תיפול. ככל שהזמן עבר, והתברר שזאת תקוות שווא, נפתח מסע של דה-לגיטימציה לנתניהו ולמשפחתו ורצון ברור להביא אותו לידי כך שיניח את מפתחות השלטון. החלו אף להישמע קולות המצדדים בהפיכה צבאית.
שיהיה ברור, נתניהו בורך בשפע של שגיאות וטעויות ומעשי איוולת (כמו עכשיו חוק ההסדרה וחוק המואזין), אבל, הנקודה המרכזית בדברי היא חוסר ההשלמה עם ניצחון בחירות לגיטימי.
והנה, גם בארה"ב אנו עדים לאי השלמה עם תוצאות הבחירות. זה מקבל ביטוי בהרבה אופנים: הפגנות המוניות נגד הבחירה; הפגנות סטודנטים, באישור ראשי האוניברסיטאות, עם סיסמאות: "טראמפ הוא לא הנשיא שלנו"; קריאה לאלקטורים להפר את התחייבותם להצביע בעד טרמפ ולהצביע בעד קלינטון (הצבעת האלקטורים צפויות להיערך ב-19 דצמבר); השמעת הטענה כי בגלל שקלינטון קיבלה יותר קולות מטראמפ בסך-הכל הארצי, צריכה היא להיות הנשיאה, למרות שהחוקה קובעת שהנשיא נבחר על-ידי אלקטורים; הדרישה לספירה חוזרת של קולות ב-3 מדינות, ועוד ועוד. וזה קורה ברפובליקה שהיא "אם הדמוקרטיות". האם זה ימשך כמו אצלנו, ויארך כל תקופת כהונתו של טראמפ? נחכה ונראה.
מה שברור הוא שהלם ההפתעה היסודית שם ופה הוא חזק, וברור שגם טראמפ וגם נתניהו שנואים בצורה חריגה על-ידי ציבור לא קטן של אוכלוסייה, גם בלי הבחירות.
