כשאומרים "הילה כהן", כבר אין צורך בהבהרות. זה כאילו ואמרנו את אחד מהשמות שחקוקים אצלנו לנצח וממוסגרים בקירות הפנתיאון למעשים שלא ייעשו. ובכל זאת, כדי למנוע בעתיד מצעירים שטרם נולדו את הבילבול והמבוכה, נחזור על העובדות בקצרצרה.
אז מי זו השופטת הילה כהן? מקריאת פסק הדין וגזר הדין, עולה שהשופטת נהגה לזמן את הצדדים לדיונים לשעה 08:30, אך היתה מגיעה אפילו ב-11:00. יש להניח שהממתינים פרקו את זעמם על מזכירות בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. אין לדעת כמה זמן זה נמשך, אך כנראה שנפשם נקעה והם סידרו לה אמבוש חביב.
ביום מסויים, הבקשות צולמו מבלי שעובדה זו נמסרה לה. היא, כנראה כהרגלה, קרעה את הבקשות לאחר שניסחה בקשות לדחיית הדיונים "בנוכחות הצדדים" שכבר מזמן הסתלקו. למותר לציין את חומרת הדברים. אם אדם שהוא צד להליך, ילין על התמשכות הדיונים, יטענו כנגדו שהוא עצמו ביקש לדחותם, כי הרי לא מוזכר שהבקשה הוגשה עקב איחור השופטת.
לאחר מכן, "יד נעלמה" הוציאה מהפח את הבקשות הקרועות, הדביקה את הקרעים בסלוטייפ, ושלחה את המוצגים המרשיעים לכתובת הנכונה. אמבוש במלוא מובן המילה.
השופטת כהן הועמדה לדין משמעתי, אלא שמישאל חשין ואליעזר ריבלין, שני שופטי ביה"מ העליון, לא סברו שמעשים אלה מצדיקים את פיטוריה. ייאמר מפורשות, שלדעתם, אין לציבור סיבה לפקפק בשופטיו, כאשר מתגלה שכך הם נוהגים. על כל זאת נוסיף, שהשופטת כהן שיקרה בעדותה לבית הדין כשאמרה שהגיעה בשעה 10:10, בעוד שהיו כמה בקשות שהוגשו בשעות מאוחרות יותר. גזר הדין שבו הסתפקו חשין וחברו, היה איפה נזיפה והעברה לבית משפט אחר.
מאז פורסם גזר הדין, אנו עדים לגל בלתי פוסק של כתבות נרעשות, שהפך ממש לצונאמי. הדרישה לפטרה הפכה לגורפת וסוף סוף, אנו נוכחים לדעת שהנשיא ברק זימן אותה לשיחה ודרש שתתפטר.
אלא שפיטוריה בשלב זה, הם חסרי כל ערך ציבורי.
הציבור כבר מבין שאם שני שופטי בית משפט עליון מחליטים שאין במעשיה סיבה להפסיק את עבודתה כשופטת, אז כנראה שכך הן הנורמות.
נוסיף על כך את העובדה, שהשופטת ובא-כוחה, עו"ד יעקב רובין, ציינו שהיו מקרים ששופטים ביצעו מעשים יותר חמורים אך לא הועמדו כלל לדין, וכהערת שוליים אציין, שבאתרים שונים באינטרנט הופץ מכתבי אל שרת המשפטים ונשיא ביה"מ העליון, לבקש מידע, לאילו שופטים הם התכוונו?
נוסיף על כך תזכורת, שהשופטים בבית המשפט העליון כבר קבעו שציבור השופטים פטור מחובת האתיקה, כמתואר בהרחבה במאמרי:
שופטים ללא אתיקה.
נשאלת אם כך השאלה, מה סובר הנשיא ברק? האם לדעתו, פיטוריה בשלב זה ישיבו את הגלגל ויגרמו לציבור להאמין שהשופטים המכהנים כיום נקיים ממעשים דומים? האם הציבור יהיה מוכן לעבור על כך לסדר היום, מבלי שהמערכת תחשוף את שמות השופטים שהוגשו כנגדם תלונות?
מי מוכן להתמודד עם השאלה, והעיקר, מה אתה יודע על השופט שלך?
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
