מאז תחילת המאה העשרים הייתה רק פעם אחת שבה המועמד שקיבל את רוב קולות המצביעים בארה"ב לא נבחר כנשיא, והיה זה אל גור שבבחירות שנת 2000 קיבל חצי אחוז מהקולות יותר מ
ג'ורג' בוש, ובכל זאת בוש קיבל חמישה אלקטורים יותר ממנו.
ואילו בבחירות הנוכחיות קיבלה קלינטון 2.1% מהקולות יותר מטראמפ, וטראמפ קיבל 72 אלקטורים יותר ממנה. אין ספק בכך שלו הוצגה תחזית כזאת לפני הבחירות, היה מחבר התחזית נתפס כאדם שנתבלעה עליו דעתו.
ובכל זאת זה קרה, ולכן מעניין להבין מה גרם לתוצאה מדהימה זו.
לצורך ביצוע הניתוח שלהן נסקרו תוצאות 18 מערכות הבחירות האחרונות, מאז 1948, והניתוח מתבסס על זהות מתמטית אחת: יתרונה של קלינטון בסך כל הקולות בארה"ב שווה להפרש בין היתרון שלה על טראמפ במדינות שבהן היא ניצחה, ליתרון של טראמפ עליה במדינות שבהן הוא ניצח.
ובאופן מספרי: קלינטון קיבלה סך הכל 65.84 מיליון קולות, וטראמפ קיבל סך הכל 62.98 מיליון קולות, הפרש של 2.86 מיליון קולות. במדינות שבהן ניצחה קלינטון היא קיבלה סך הכל 11.22 מיליון קולות יותר מטראמפ, ואילו במדינות שבהן ניצח טראמפ הוא קיבל סך הכל 8.36 מיליון קולות יותר ממנה. ההפרש בין שני מספרים אלה הוא בדיוק אותם 2.86 מיליון קולות.
חמש מדינות
ההשערה הראשונה שנבחנה היא שטראמפ זכה לנצחונות דחוקים באופן מיוחד במספר מדינות גדולות, ושזאת הסיבה לתוצאה החריגה. אלא שהשערה זו נדחתה: אומנם טראמפ ניצח בשמונה מדינות עם 120 אלקטורים בהפרש כולל של חצי אחוז מסך כל המצביעים בארה"ב, אולם יש לכך מספר תקדימים, שהבולט שבהם הוא המרוץ הצמוד בין קנדי לניקסון בשנת 1960: קנדי ניצח בעשר מדינות עם 135 אלקטורים בהפרש כולל של 0.3% מסך כל המצביעים בארה"ב באותה שנה.
ובעוד שטראמפ זכה בשלוש מדינות בפער הקטן מאחוז אחד מסך כל המצביעים באותה מדינה, ובעוד שלוש מדינות בפער הקטן מחמישה אחוז, ניצח קנדי בחמש מדינות בפער הקטן מאחוז אחד, ובעוד שמונה(!) מדינות בפער הקטן מחמישה אחוזים.
אפשרות אחרת שנבחנה ונדחתה היא שסך כל היתרון שקיבל טראמפ על קלינטון במדינות שבהן הוא ניצח הינו קטן יחסית.
כאמור לעיל, ההפרש לטובתו של טראמפ במדינות שבהן הוא ניצח הוא 8.36 מיליון קולות, המהווים 6.1% מסך כל המצביעים בארה"ב. אולם שוב, היו לכך לא מעט תקדימים: בוש ניצח בשנת 2000 כשיתרונו במדינות בהן הוא ניצח היה 5.6% מסך כל המצביעים, קרטר ניצח בשנת 1976 עם 4.2%, ניקסון בשנת 1968 עם 3.9%, והשיאן הוא קנדי, שבמדינות שבהן הוא ניצח וקיבל 320 אלקטורים, הגיע סך כל ההפרש לטובתו לשלושה אחוזים בלבד מקולות המצביעים בארה"ב.
ואם הסיבה איננה ניצחונות דחוקים של טראמפ, יש לבחון את האפשרות שהסיבה היא ניצחונות בהפרשים משמעותיים של קלינטון במדינות שבהן היא ניצחה.
ואכן, פה קבור הכלב.
קלינטון ניצח בעשרים ואחת מדינות שלהן 233 אלקטורים בהפרש כולל של 11.22 מיליון קולות, המהווים 8.2% מסך כל המצביעים בארה"ב. והפרש כזה שזכה בו המפסיד בבחירות במדינות שבהן הוא ניצח הינו חסר תקדים ב-18 מערכות הבחירות שנבחנו.
אחרי קלינטון צועד גור שבמדינות שבהן הוא ניצח בשנת 2000 נרשם לזכותו סך הכל הפרש של 6.1% מסך כל המצביעים בארה"ב, רומני שבשנת 2012 זכה בהפרש של 5.3% במדינות שבהן הוא ניצח, וקרי (כן, אותו קרי שממש לאחרונה הסביר לנו שבעל מכה הוא בעל אוהב), שזכה בהפרש של 4.7% במדינות שבהן הוא ניצח בשנת 2004.
העובדה שהפרשים גבוהים אלה לטובת המפסידים נרשמו כולם ב-16 השנים האחרונות, מצביעה על כך שבארה"ב חל תהליך של קיטוב בין המדינות, כשחלקן הפכו לדמוקרטיות במובהק, וחלקן האחר הפכו לרפובליקניות במובהק.
ואת ההסבר לתופעה זו נשאיר למומחים לאמריקה, שמרוב שהם מומחים הם היו בטוחים בניצחונה של קלינטון.