מי ישפוט את הנציבה

מתברר שהדרום הפרוע באמת פרוע. אחרת קשה להבין תופעה חמורה וארוכת שנים המכרסמת בקירותיו של היכל הצדק בנגב.

אבל יותר מכך קשה להבין כיצד זה נציבת התלונות נגד שופטים טיפלה, כאילו, בעניין, אלא שבאופן שבו טיפלה בו, היא בעצם הנציחה את התופעה החמורה.

וכך מתואר המקרה בדוח השנתי של נציבת התלונות נגד שופטים:
"... בנוסף, מטפלת הנציבות בטענות בדבר ניגוד עניינים מובנה... באחד המקרים שטופלו בנציבות, נטען כי מינויו של שופט לכהונת סגן נשיא בית משפט השלום וממונה על עניינים פליליים יוצר מצב של ניגוד עניינים מובנה בשל התפקיד אותו ממלאת אשתו של אותו שופט, כאחראית על המחלקה הפלילית בפרקליטות. הנציבות פנתה לנשיא של אותו בית משפט ולשופט עצמו והנושא הוסדר על-ידי העברת השופט לתפקיד אחר" .

למה זה הנציבה מגלה טפח ומסתירה טפחיים? למה הנציבה לא מספרת לנו מי הוא אותו שופט ובאיזה מחוז מדובר? עניין של מגבלה חוקית, כמובן.

וכיצד זה לא מגלה לנו הנציבה את הפרט המהותי והחשוב, שאשתו של אותו שופט, "המכהנת כאחראית המחלקה הפלילית בפרקליטות", מכהנת לא סתם באיזו פרקליטות, אלא בפרקליטות הנמצאת באותו מחוז ממש שבו מכהן בעלה כשופט?

ומדוע זה יוצרת הנציבה מצג לפיו העברת השופט לתפקיד אחר יצרה, כביכול, את הנתק המקצועי הדרוש שבין השופט לבין אשתו?
האם באמת "הנושא הוסדר" כפי שמתיימרת הנציבה לטעון?
כלומר, האם העברתו של השופט לתפקיד אחר אכן פתרה את בעיית ניגוד העניינים המובנה?

במילים אחרות, האם העובדה שהשופט, גם אם הועבר מתפקידו כממונה על העניינים הפליליים, עודנו ממשיך, כשופט באותו מחוז עצמו, לדון בתיקים פליליים, האם עובדה זו לא השאירה את ניגוד העניינים המובנה הזה בעינו?

הבה ונראה.

השופט דב מגד התמנה לכהונת שופט בבית משפט השלום בבאר שבע בשנת 1997, ולפני כשנה הוא קודם בתפקידו והתמנה לסגן נשיא בית משפט השלום.

במשך כל שנותיו כשופט - ועד היום - יושב השופט מגד ודן, בין היתר, בתיקים פליליים כדבר שבשיגרה.

אכן, פרקליטי מחוז באר שבע המסורים, עושים לילות כימים לנסח כתבי אישום ולהופיע בפני השופט מגד - בשם המדינה - כנגד הנאשמים השונים.

אלא שהפרקליטים המסורים הללו - נוסף על היותם נציגי המדינה - ממלאים שליחות חשובה נוספת: הם נציגיה של אשת השופט. ממש כך.

שהרי אשתו של השופט דב מגד, עורכת הדין חנה מגד, "מכהנת כאחראית המחלקה הפלילית בפרקליטות" של מחוז באר שבע, וככזו הינה הממונה הישירה על הפרקליטים הפליליים של המחוז המופיעים בפני בעלה.

נכון, הפרקליטים הם נציגי המדינה.
אבל בעבודת היום-יום שלהם, הפרקליט או הפרקליטה הרי אינם חושבים על "המדינה" כמי ששלחה אותם להופיע בבית המשפט.
בעבודת היום-יום שלהם מי ששולח אותם הינו הממונה הישיר, ממנו הפרקליטים מקבלים הוראות, לו הם חייבים דיווח ואת רצונו הם מרגישים חובה להשביע.

בנסיבות אלה אין למעשה הבדל ממשי בין מצב שבו הפרקליטים הכפופים לאשת השופט מופיעים בפני בעלה, לבין מצב שבו אשת השופט עצמה תופיע בפניו.

ומכל מקום, הרי גם השופט מגד - מנקודת מבטו הוא - אינו יכול להסיח דעתו מהעובדה שאשתו - כממונה אישית וישירה על הפרקליטים, היא זו העומדת מאחורי כל פרקליט ופרקליטה המופיעים בפניו.

כלומר, שהצלחה או כישלון של פרקליט הינם בעצם הצלחה או כישלון של אשת השופט.

הייתכן שהשופט מגד - כשהוא יושב לדיון בתיק פלילי - אדיש לאפשרות שהצלחה או כישלון בתיק כזה או אחר ייזקפו גם על שם אשתו?

הרי איש לא יכחיש שהשופט מגד - בהיותו בעל מסור ואוהב - רוצה בהצלחת אשתו, והדברים ברורים.

ומה בבית?
הייתכן שהשופט מגד יושב בבית באמצע הלילה ומתלבט בפסק דין ולא מתייעץ עם אשת חיקו?

והייתכן שאשת השופט מתחבטת אם להגיש או לא להגיש כתב אישום בתיק מסויים ואיננה לוקחת מילה עם בעלה?

וכיצד נדע אם כתב אישום בתיק כזה או אחר, שהתגבש בדיון משפחתי בבית משפחת מגד, לא יגיע בהמשך אל שולחנו של השופט מגד עצמו?
ואיך נהיה בטוחים שבמהלך המשפט בתיק כזה או אחר השופט מגד איננו מעביר לאשתו "טיפים" בדבר פסק הדין המתגבש בתיק?
ומי לידנו יתקע שהטיפים הללו אינם בעצם הצעה של השופט לאשתו כיצד להמשיך בניהול התיק?

ומי יכחיש שבמצב העניינים הזה, למנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות, אשת השופט, יש בעצם "עיניים ואוזניים" בהתייעצויות הדיסקרטיות שהשופטים מקיימים ביניהם?

אבל נוסף על כל אלה:
מי יכחיש שבמצב העניינים הזה, החלטת הפרקליטות אם לערער או לא לערער על פסק דין של השופט מגד מושפעת ישירות מהעובדה שאשתו היא זו המחליטה אם לערער עליו או לא.
ומי יכחיש שהשופט מגד מברר - מבעוד מועד - את עמדת אשתו באשר לאפשרות שתערער או לא תערער על פסק דין כזה או אחר שבדעתו לתת.

והרי כולנו ידענו ששופטים, באשר הם, מגלים רגישות מיוחדת לשאלת הערעור על פסקי הדין שלהם.

אבל השופט מגד יכול לישון בשקט: ההחלטה אם לערער או לא לערער על פסקי הדין שלו נמצאת בידי אשתו. הכל תחת שליטה.

ועוד שאלה:
כיצד זה כבוד השופט מגד עצמו חי בשלום עם כל המכשלות הללו הרובצות לפיתחו?

ורשימת המכשלות עוד ארוכה ארוכה.
הדברים ברורים מאליהם:
איש כי יבוא ויטען שחומות של סודיות עומדות בינו לבין אשתו - אין להאמין לו.

אשה כי תבוא ותתמוך בדברים אלה של בעלה, ואפילו תצעק אותם עד שיכחיל צווארה - אין לשמעם.
עניין לנו בניגוד עניינים מובנה המכתים את כל אחד ואחד מפסקי הדין הפליליים של השופט מגד בחשד של משוא פנים.

הנה כי כן, הכרזת הנציבה ש"הנושא הוסדר" תלוייה על בלימה. הנושא לא הוסדר!
על הצדק להיראות גם בדרום הפרוע!
גם לנאשמי המדבר יש זכות להליך הוגן!


דובר משרד המשפטים מסר, בשם נציבות תלונות הציבור על שופטים:

"לפני למעלה משנה נתקבלה תלונה על ניגוד עניינים, בהיות כב' השופט מגד סגן נשיא לעניינים פליליים כאשר רעייתו משמשת כמנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות באותו מחוז.

העניין טופל על ידינו וכתוצאה מכך הופסק תפקודו של כב' השופט מגד כסגן נשיא לעניינים פליליים והוא הועבר לתפקיד סגן נשיא ממונה על בתי משפט לעניינים מקומיים. האחריות על התחום הפלילי הועברה לכב' הנשיא מכליס. כב' השופט מגד אינו שומע תיקים פליליים המוגשים על-ידי הפרקליטות. פרקליטים הכפופים לרעייתו אינם מופיעים איפוא בפניו. התיקים הפליליים ששומע כב' סגן הנשיא מגד הינם תיקי משטרה ומח"ש שאין להם כל קשר עם הפרקליטות.

ההחלטה אם לערער על פסקי הדין בתיקים שבהם טיפל כב' סגן הנשיא מגד, אם-לאו, התקבלה ישירות על-ידי פרקליטת המחוז, עו"ד יסכה ליבוביץ. לרעייתו של כב' השופט לא היה ואין כל קשר להחלטות המתקבלות".