הבבא סים

עברו שלוש שנים וקצת מאז שרכשתי את מכשיר הטלפון שלי, ובחודשים האחרונים אני מגלה שהוא פצח בחיים משלו. זה התחיל ככה בלי שאני ארגיש שהוא החליט שלא מספיק לו טעינה אחת ביומיים. זה עלה לטעינה אחת ביום, ובחודשים האחרונים אני מסתובב עם מטען צמוד בחיפוש מתמיד אחר שקע לחשמל.

הסובבים אותי התחילו להילחץ כי התחלתי לשבת במקומות ליד שקעים, לחפש אוטובוסים ורכבות עם אפשרות להטענה, ומאחר שבקווים לדימונה אין אוטובוסים כאלו, התחלתי לנסוע יותר בקווים של באר שבע אשדוד. מטעין וחוזר. בימים האחרונים אני מסתובב עם מטען נייד. טלפון נייד מטען נייד ורק אני עדיין במקום. אחר כך הטלפון התחיל סתם כך להפסיק לעבוד. וכמו כל מהנדס מתחיל, (ברוך השם שאני לא מהנדס- כי מה לי ולהנדסה), כיביתי והדלקתי. ואז הופיעו לי מסכים שאפילו הבבא סים- אותו בבא שיושב בתחנה המרכזית ומטפל בבעיות במכשירים, בחצי מהמחיר שגובים מאתנו בתחנות השירות, לא ידע להסביר. אחר כך התקשרו אליי כל מיני אנשים שלא דיברתי איתם שנים, ונמצאים אצלי ברשימת אנשי הקשר כדי שאדע לזהות אותם ולא לענות להם, ואמרו לי שחייגתי אליהם.

חשדתי מיד בבנות שלי שדואגות מידי פעם לספח את הטלפון שלי אליהם בחיפוש אחרי אומי זומי או דורה או משהו דומה, ותמיד מגיעות למחלקת הרווחה שלי מהעבודה. העובדת הסוציאלית שם מקבלת שיחה ממני, ושומעת את הבנות שלי בשילוב יובל המבולבל, ומיד עולה בה החשד שמדובר במקרה סעד ומצוקה. נקראתי כבר לבירור אצלה, אבל הטלפון שלי לא ידע איך לנווט אותי למשרד הרווחה ושלח אותי בכלל לביתו של שר הרווחה חיים כץ. מילאתי כמה טופסי התפקדות של התעשיה האוירית (למרות שאני לא עובד שם) וחזרתי הביתה.

זה קורה לנייד שלי מידי פעם. כשאני משתמש בתוכנית הוויז והוא מחליט שאין לו קליטת גי פי אס. או שאני מנהל שיחות עם אנשים והטלפון שלי מתחיל פתאום בשיחות משלו לאנשי קשר אחרים, או שהוא פשוט נכבה. כשאני רושם ס.מס הוא קופץ פתום לאפליקציה של הסופר פארם ומכין לי רשימת קניות הכוללות המון משחות נגד התקרחות, וכשאני מנסה לענות לאנשים בפייס בוק הוא מחליט שזה הזמן להשלים את הניווט שהתחלתי לפני יומיים. כשאני מתכתב עם אנשם בוואטס אפ הוא שולח את ההודעות שלי לאנשים הלא נכונים. כך יצא שבקבוצת המונית שלי הופתעו לגלות שמנחה וערבית הם סמוכים ובקבוצת התפילה שלי נוכחו לגלות שחסר לנו חלב.

בקבוצת המילואים שלי, מנסים להבין למה אני שולח להם את רשימת הקניות שלי, ואשתי נוכחה לדעת שאני לא עושה כל כך הרבה מילואים כמו שהיא חשבה.

כשאני מנסה לחפש בתפילון את ברכת המזון, הטלפון מעלה לי בקשות חדשות לחברות, וכשאני יוצא מהאוטו הוא מתחבר לי לבלוטוס כך שהשיחה שלי ממשיכה במקום אחר ממני. הטלפון כבר הפסיק להגיב ללחיצות האצבע שלי וגם כשהם הפכו להיות קצרות וכואבות הוא ממשיך בשלו.

בקיצור אחרי שלוש שנים הטלפון שלי כבר קיבל קביעות והוא עושה את מה שבדרך כל עושים כשמקבלים קביעות. מפסיקים לעבוד. או שעובדים לפי המלצה. הבבא סים - אותו כבר הזכרתי - הוא רופא פסיכולוג ומטפל למכשירים ובעליהם, הסביר לי שמדובר בתופעה ידועה. אף חברה כבר לא מייצרת טלפון לטווח ארוך. שלוש שנים זה בערך שנתיים מעל התקופה שצריך להחזיק טלפון. רק שבמקום לשכנע אותך לקנות משהו חדש החברות המשווקות דואגות שהמכשירים שלהם- ומכשירים אני מתכון רכב, מקרר, מייבש, מכונת כביסה טלפון נייד מיטה וארון מקרטון, וכל מכשיר שהוא לא קוצץ שערות אף שיתקלקל ויגמגם אחרי שנתיים שלוש עבודה.

ככה שולחים אותנו לקנות שוב ושוב, ומכניסים אותנו לגלגל בלתי פוסק של קניית אותו המוצר מידי שנתיים שלוש. אני מצידי לא הייתי מוכן לשיטת המכירה הזו והחלטתי להישאר עם המכשיר שלי עד שהוא ישבוק חיים לגמרי. אלא שאז הגיעו אליי מהרווחה בעבודה וביקשו שאסביר להם כמה דברים.

חזרתי לבבא סים. יש לו מבצעים מצוינים והוא צירף אותי לקבוצת התמיכה שלו. קבוצת "בבא כמה?"

ומילה אחרונה - פסטיגל

רמי לוי, האיש והמותג, ביוזמת ביתו (שגם מככבת במופע עליו אני מדבר), יצאו ביוזמה מבורכת למכירת כרטיסי פסטיגל לילדי ישראל במחיר שווה לכל נפש. עשרים שקלים. את הכרטיסים היה ניתן להזמין דרך האינטרנט ובכרטיס אשראי.

ואני, הצעיר בבני ישראל שואל - אם מדובר במופע המיועד לילדים ממשפחות מעוטי יכולת. אז בהתפרסם דוח העוני האחרון - כמה מתוך אותם ילדים מעוטי יכולת מחזיקים בכלל במחשב? כמה מהם יכולים לשבת יום שלם מול האתר כדי להזמין לעצמם כרטיסים? ושאלה אחרונה. כמה מאותם מעוטי יכול בכלל מחזיקים כרטיסי אשראי? ובכל זאת יוזמה מבורכת.