אלאור אזריה הוא הילד של כולנו. הוא ילד של חברה, שהשלימה עם שליטה שלנו על מיליוני בני עם אחר. חברה שבחרה ממשלות, שכבר 50 שנה הופכת צעירים וצעירות לחיילים, שתפקידם להחזיק שלטון צבאי על אוכלוסייה אזרחית משוללת זכויות. הוא ילד של חברה, שגילתה אדישות להתנהלות הצבא בשטחים שבשליטת ישראל. חברה שזנחה את הפיקוח על התנהלות הצבא בשטחים כמתחייב במדינה דמוקרטית. זו חברה שברחובותיה מושמעת סימפוניה לכלי דם - "גָּדִי הִזָּהֵר, רַבִּין מְחַפֵּשׁ חָבֵר".
אלאור אזריה הוא ילד של כולנו - הוא ילד של חברה, שרק מעטים בתוכה אינם מחרישים, כש
מתנחלים פורעי חוק מבצעים מעשים שאין לעשותם, וחיילי צבא הגנה לישראל אינם מונעים בעדם. חיילים שאינם מצליחים למנוע ממתנחלים לנהל זירה אחרי שהמחבל כבר שרוע ירוי על הרצפה. עשרה חודשים אחרי האירוע בחברון מופיעה בתוך אותה חברה התזמורת לכלי דם ופורטת על מיתרי גרונה הניחר את הלחן למלות השיר - "גָּדִי הִזָּהֵר, רַבִּין מְחַפֵּשׁ חָבֵר".
אלאור אזריה הוא ילד של חברה, בה ראש הממשלה לא טרח לגבות את הכרעת הדין ואת בית הדין. סגניתו במשרד החוץ,
ציפי חוטובלי, משפטנית מוערכת, מתייחסת בביטול רב לבית המשפט, לחבר השופטים ולהכרעתם. אלאור אזריה הוא ילד של חברה, שהנהגתה המדינית משמיעה קריאות פופוליסטיות להענקת חנינה טרם נדמו הדי הקראת הדין, טרם נגזר העונש. למעשה זו הנהגה פוליטית, שיורקת בפרצופו של בית המשפט בעודו עושה את מלאכתו.
אלאור אזריה אינו הבעיה. הבעיה שיש לנו הנהגה, שמובלת על-ידי ההמון.
הנהגה שמונהגת במקום הנהגה שמנהיגה. הנהגה שנמצאת בפריימריז מתמידים ופועלת על-פי סולם התגובות בפייסבוק. יש לנו הנהגה, שהעומד בראשה לא גיבה את בית המשפט, ושופטיו זקוקים לשמירה צמודה. שופטים שכל חטאם, שהעזו להרשיע אדם בהריגה ולקבוע שירה ללא הצדקה. הנהגה, שמורא ההמון מניע אותה לבקש לחנון את הנאשם שהורשע טרם הגיע המשפט לסיומו.
כשההמון מפגין ומשמיע ברחובות תל אביב את שירת האימה המבחילה, שירת המוות - "גָּדִי הִזָּהֵר, רַבִּין מְחַפֵּשׁ חָבֵר", אני מבקש לגאול מתהום הנשייה את שירו של
נתן אלתרמן, שכתב בשנת 1934 בכתב העט "טורים" - "אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִים". עם מילות השיר של אלתרמן יש לנקות את הזוהמה, שפקדה את הרחובות סמוך לבית המשפט הצבאי בקריה - "... הֵם הָיוּ כָּמוֹנִי - הֵם הָיוּ טוֹבִים / רַק אָסוּר לָתֵת לָהֵם רוֹבִים / ... בְּבוֹא הַיּוֹם לְמַעַן הַשָּׁמַיִם אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִִים...".
מצער, שהמשפחה לא אימצה את הקו המתבקש, לפיו בנם יביע חרטה על מעשה שנעשה. המשפחה ואתה גם בנה נפלו ברשת של חבר הכנסת לשעבר
שרון גל, חבורה של פוליטיקאים ציניים וצוות עורכי דין, שהעלו את בנם על שרטון של התלהמות נגד שר הביטחון לשעבר, נגד צוות השופטים ונגד המערכת הפיקודית ובראשם המח"ט ועל הדרך גם המג"ד והמ"פ, כשברקע נשמעת סימפונית הדם והאימה של תזמורת לה פמיליה הלו"הבת: "גָּדִי הִזָּהֵר, רַבִּין מְחַפֵּשׁ חָבֵר". מול צלילי האימה של תזמורת המוות אין תגובה הולמת של ראש הממשלה.
במקום לנקוט בקו החרטה התמסרו כל בני המשפחה ואתם הבן למשחק ציני ואכזרי של פוליטיקאים, שרצו רק להיבנות על כתפיו הצרות של החייל אלאור אזריה, שירה במחבל מדמם שרוע על הרצפה. במקום להביע חרטה נקלע החייל למערכת משפטית, מוקף בגלריה עמוסה של יועצים, שהובילו אותו להסתבכות בשקרים ובשלל גרסאות שאחת סותרת את קודמתה.
בעצת יועציו ולאחר שינוי גרסאות העלה החייל טענה; "יריתי, כי המחבל זז, והיה במרחק נגיעה מן הסכין". השופטים קבעו: "הסכין הייתה במרחק של מספר מטרים" ורק לאחר מכן הייתה במקום רגל של מישהו שדחפה את הסכין לקרבת הגופה.
זו רק דוגמה אחת משלל דוגמאות, שבית המשפט דחה את כולן על הסף. על החייל אלאלור אזריה רכבה למעשה סוללת יועצים עם אג'נדה פוליטית מתלהמת, שחימשה אותו בטענות כזב, אותן חשף בית המשפט. אותה סוללת יועצים הציבה גלריה עמוסה של אלופים בדימוס ומומחים מטעם עצמם כדי לסייע להם בהופעה הלוחמנית שהחליטו לנקוט, אך למעשה הם שהכשילו את אלאור אזריה.
כן, מי שהכשיל את החייל אלאור אזריה היה מי שהציג אותו בפני השופטים כגיבור, חייל למופת - החייל היחיד שתיפקד, בזמן שכל שרשרת הפיקוד נכשלה וחיפתה על מחדליה בשקרים. בית המשפט דחה על הסף גישה לוחמנית זו, הגם שנמצא לאזריה תנא דמסייע בדמות אלוף בדימוס,
עוזי דיין, שלקח אתנחתה מעולם ההימורים. בהופעה יהירה בבית המשפט גיחך עוזי דיין בזלול רב על הוראות הפתיחה באש. הוא נתן דרור לשחצנות ולרהב בוטה, כשהוא מספר לבית המשפט בגאווה רבה איך הוא בעברו הצבאי לא פעם בשקט היה זה שסגר מעשים הרבה יותר חמורים ממה שמייחסת התביעה לאלאור אזריה. הוא לא היה האלוף בדימוס היחידי, שהתיימר להיות תנא דמסייע, ולמעשה כל אחד מאוותם קצינים בכירים קידש מערכת ערכים לא מוסריים.
למרבה הצער, לשלטון ההמון על הרחוב הצטרפה גם חברת הכנסת
שלי יחימוביץ. שלי יחימוביץ, מראשי
מפלגת העבודה, החליטה שהיא נותנת פרס לשלטון ההמון, המביע בוז לשלטון החוק ולקביעותיו הנחרצות של בית המשפט הצבאי. שלי יחימוביץ' מיהרה לבקש שינהגו באלאור אזריה, כפי שנהגו באנשי שב"כ שהרגו בידיהם מחבלים שבויים. שלי שכחה פרט אחד,
שנאשמי קו 300 הביעו חרטה כבר בשלב ראשוני. טרם החל ההליך המשפטי, ועל כך התבססה בקשת החנינה, שגם עליה הייתה ביקורת קשה אפילו בבית המשפט העליון. מצער, ששלי יחימוביץ' פוגעת בבית המשפט, טרם סיום המשפט היא מבקשת חנינה לחייל, שלכבודו חוברה הסימפוניה לכלי דם - "גָּדִי הִזָּהֵר, רַבִּין מְחַפֵּשׁ חָבֵר".
