בקריאה נוספת של פסק הדין והשוואה בין המופיע בו לבין עדות חשובה שנלקחה מהמח"ט רס"ן תום נעמן, עולים עדויות סותרות, שיבוש דברי החייל, בין מה שכתוב בפסק הדין לבין העדויות. בפיסקה 94 אומרים השופטים "לאור התרשמותנו מרס"ן נעמן מצאנו לתת לגרסתו משקל מלא, לנוכח הגרסה הבעייתית של הנאשם, הדברים נאמרו על-ידי הנאשם באופן ספונטאני ולפיכך יש לייחס להם משקל של הפללה". השופטת קבעה גם כי "נמצאו תימוכין רבים בתשתית העובדתית שהייתה לפנינו"והם מתכוונים כי
אלאור אזריה אמר כי מגיע למחבל למות על מה שעשה.
מה טען אלאור בזמן האירוע, לפי דברי רס"ן תום נעמן: סנגור - אמרת בעדות ראשונה: "ניגשתי לחייל ושאלתי אותו למה הוא עשה את זה, והוא אמר "שראה אותו זז ולכן ירה בו". האמירה "הוא זז" נעלמה בעדויות המאוחרות שלך? נעמן: "לא זוכר בדיוק מה אלאור אמר.
סנגור: "אמרת "הוא זז", זה לא היה נכון? אמרת ביום האירוע בשעה 19:00 כי החייל אמר, "הוא זז, אז יריתי בו", ועוד אמרת, "אלאור היה בשוק בגלל האירוע, הוא ילד טוב, חייל שקט, הוא ציין שראה את המחבל זז, ולכן ירה".
נעמן: "חוקר מצ"ח לא שאל אותי לגבי האמירה "הוא זז"... סנגור: "זאת אומרת אם אתה חתום על המילים "הוא זז", אז המילים נאמרו? נעמן: "כן".
תחקיר ראוי
לפי עדות זו אמר אלאור אזריה: "הוא זז אז יריתי בו" ובבית המשפט לא היה זכר למילים "הוא זז" ובמקומם, כאילו אמר: "הגיע לו למות". אם כך מניין ההשערה של בית המשפט, שהחייל פעל מתוך נקמה?
עדותו של נעמן מצדיקה את גרסתו של אלאור שירה בשל תחושת סכנה. המ"פ נעמן גם אמר שאלאור נשלח למצ"ח לפני שבכלל התקיים תחקיר מבצעי אמיתי בשטח בנוכחות מפקדים, התחקיר התקיים מאוחר יותר בנוכחות המג"ד שלא ראה כלל את האירוע, ועל סמך סרטון בצל"ם נשלח החייל להליך פלילי, עוד בטרם נערך בכלל תחקיר. אז כבר פורסמה גם התגובה של דובר צה"ל שבו דובר על "תחקיר ראשוני" עם גינוי קשה לאלאור, לאחר שעתיים כבר גונה על-ידי פוליטיקאים כולל שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון. הזה תחקיר ראוי או הוגן כשמושא התחקיר אינו משתתף בו ואינו נותן את גרסתו בשטח? כי כבר נשלח למצ"ח והורשע על-ידי דובר צה"ל בתקשורת.
הפיכת אזריה לקורבן באה עקב התבהלה שאחזה בצמרת הביטחונית בעיקבות הסרט שהפיץ בצל"ם. גם שר הביטחון לשעבר גם הרמטכ"ל, היו בוודאי חיילים אמיצים בשדה הקרב, אבל אל מול המצלמה של בצל"ם, הם נפלו כאחרוני הפחדנים, הפחדות שחשו, מורך הלב, השפיעה על כל מקבלי ההחלטות. הרי הצבא הוא גוף היררכי והם העומדים בראש קבעו שמדובר בחיל רוצח, ואיזה שופט או בית דין יוציא לנוכח זאת פסק דין של זיכוי? בכך נחרץ דינו של החייל.
כאשר נשמעים הקולות שלהעניק חנינה זה ביזוי ההליך המשפטי, עולה בי השאלה מדוע לא היה ביזוי כאשר
שמעון פרס, הנשיא הרצוג, וראש הממשלה
יצחק שמיר, סגרו את העניין כאשר נרצח מחבל כפות? זה הסתיים בחנינה לראש השב"כ.
מי החליט כאן שצריך לשתות לפני קפה הבוקר, את דמו של אלאור אזריה? ואנשי בצל"ם הבוגדים שקיבלו מהאויב הערבי 1.7 מיליון שקל תמורת השרותים הבוגדניים שלהם, כנופייה שעוסקת בבגידה פר אקסלנס, הם מטילים את חיתיתם, על רמטכ"ל ושר ביטחון...
ועוד מילים של המג"ד נעמן שלא נאמרו במשפט, ולא הוזכרו בפסק הדין: הסנגור: "אמרת למח"ט שאנשים אינם יודעים שאלאור הוא הכי מוסרי במדינה"? נעמן: "אמרתי הרבה דברים טובים על-אודות אלאור".
