מנהל מיוחד ימונה לעיתון "ישראלי", והעיקולים שהוטלו עליו ישארו כפי שהם. כך החליט (יום א', 10.11.06) רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב, שמואל ברוך, בעתירה שהגישה ניוזקו השקעות, חברת האחזקות של המיליארדר שלדון אידלסון, נגד שלמה בן צבי, קבוצת הירש מדיה, שבועון 'מקור ראשון' ('ישראלי' כיום) ואריאל גרינברג. ההחלטה באה בהמשך להטלת העיקול הזמני על נכסי בן צבי והחברות שבבעלותו, שהתקבלה ביום חמישי שעבר, בעקבות טענותיה של ניוזקו על גזלת כספי החברה מצד המשיבים.
"עשו המשיבים כולם בחברה כבתוך שלהם, תוך שהם מונעים מהחברה כספים שללא כל ספק הגיעו לה, בהתאם למערכת היחסים החוזית שבין הצדדים ותוך שהם נוטלים ממנה סכומי כסף נכבדים ביותר, לכאורה בניגוד גמור למערכת ההסכמית בין הצדדים ובהסתמך על טענות, שאינן מעוגנות באותה מערכת הסכמית." כך נימק הרשם את החלטתו.
הירש מדיה נמצאת בבעלותו של בן צבי, והיא מוציאה לאור גם את העיתונים מקור ראשון בעל הזיקה הימנית ואת הצופה הדתי. אריאל גרינברג הוא עובד של בן צבי והחברות שבשליטתו, ועל-פי הטענות הוא עזר לבן צבי להונות את אידלסון. כיום מנהל את החברה איש מטעמו של אדלסון, והרשם הורה למנות מנהל נוסף, שתפקידו יהיה לבדוק את התנהלותה הכספית של החברה.
ההחלטה הגיעה בעקבות בקשה שהגישה ניוזקו נגד המשיבים, בה ביקשה להורות על מינוי כונס נכסים לעיתון ועל עיקול נכסיו בפני השופט אילן שילה, אשר לא ראה לנכון להורות על מתן סעד ארעי במעמד צד אחד והורה על הדיון שנערך הבוקר. את העיקולים הזמניים נעתר השופט שילה להטיל, והרשם ברוך לא נעתר לבקשתה של קבוצת הירש לבטלם.
חברת ניוזקו טענה בעתירתה, כי במהלך 2005 היא התקשרה עם המשיבים בהסכם, לפיו הוסדרו השקעותיהן בחברה, אלא שהיא גילתה תוך זמן קצר שהמשיבים בעתירה הפרו את ההסכמים בין הצדדים ואף שלחו יד בכספי החברה, וזאת לאחר שהשקיעה סכומי עתק. לדברי ניוזקו, פנייה לבן צבי וליתר המשיבים, על-מנת שיחזירו את הכספים שלמעשה נגזלו ממנה, לא נענתה.
במזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים בשנת 2005 הוסכם כי השקעת בן צבי בחברה, היתה אמורה להתבצע באמצעות שירותים שיוענקו לחברה, על-ידי אמצעי תקשורת נוספים בהם הוא מחזיק. ההשקעה היתה אמורה להיות מבוצעת, על דרך של מתן שירותים, לתקופה של 14 חודשים. בהמשך, בספטמבר 2006, לאחר שהוברר שהחברה אינה עומד ביעדים הכספיים, נחתם הסכם מתקן, שהגדיר את השקעות הצדדים עד אותה עת והסדיר את שינוי האחזקות בחברה. תנאי נוסף שכלל אותו הסכם מתקן, היה מינוי מנהל חדש ובלתי תלוי לחברה. בעקבות זאת מונה המנהל אשר בהרב, המקורב לאידלסון, אולם לטענת ניוזקו זה היה מאוחר מדי, שכן מיד לאחר מכן התבררו טענותיה. לדברי ניזוקו, היא גילתה כי כל תקבולי החברה לא הגיעו לידי ישראלי, כי אם לבן צבי בעצמו ולמקור ראשון, וכי המשיבים משכו כ-130,000 דולר מדי חודש.
המשיבים מצידם טענו שאין התאמה בין התביעה העיקרית, שהיא תביעה כספית, לבקשה לצו כינוס נכסים, וכי מינוי כונס נכסים יגרום לחברה נזק בלתי הפיך, מאחר שהוא יפסיק את ההסכם שיש בין ישראלי לרכבת ישראל. גם לגופם של דברים, כך נטען בתגובה, אין בבקשה דבר וחצי דבר.
הרשם סייג את דבריו בכך שהם מבוססים על סמך תשתית ראייתית לכאורית בלבד, אולם לדבריו הובאו בפניו ראיות חזקות שיספיקו עד לדיון שייערך בבית המשפט. לגבי העברות הכספים, המסתכמים במיליוני שקלים, מחשבון החברה למקור ראשון, העיר השופט, כי הבסיס לטענות המשיבים בעניין זה למהלך שלהם "רעוע, אם לא גרוע מכך." לדברי השופט, "המשיבים (בן צבי וגרינברג) הוכיחו עצמם כמי שלכאורה אינם בוחלים אמצעים, שרחוקים מלהיות תקינים, כדי לזכות את החברות בכספים שאינם מגיעים להן, וברור שבהתנהגותם, הם מצביעים על סיכון לא מבוטל, להכבדה ממשית על סיכויי הגביה, היה וינתן פסק דין לטובת המבקשת, בסופם של ההליכים."
בנוסף לעיקולים שהושארו על כנם, הורה רשם בית המשפט על ניוזקו להפקיד ערבון נוסף בקופת בית המשפט, בסך של 150,000 ש"ח, להבטחת כל נזק שיגרם במקרה שתידחה תביעתה. הרשם נתן צו זמני לפיו עו"ד מוריאל מטלון ימונה ל-60 יום כמנהל נוסף בישראלי, שתפקידו יהיה לבדוק את התנהגותה הכספית של החברה. המינוי הותנה במספר בטוחות, בהן ערבות צד ג' בעל יכולת כלכלית מוכחת בסך של מיליון שקלים, וערבון במזומן להבטחת כל נזק בסכום של 300 אלף שקלים. הרשם הורה בנוסף כי המנהל הנוסף ידווח לבית המשפט, לא יאוחר מ-15 ימים מהיום, דיווח ראשוני על ממצאיו ובהמשך ישוב וידווח בחלוף 30 ימים מהיום ו-60 ימים מהיום.
ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים. עו"ד הראל, אלכאוי ורונן ייצגו את ניוזקו, ואת המשיבים ייצגו רוזובסקי ושמעוני.
