אנו עושים עוול לשמאל

ראיתי את ההתייחסות של זהבה גלאון ("על עיתונים וקרנפים") למאמרו המתחסד של נחום ברנע בכל הקשור לפגישה המוקלטת בין ראש הממשלה והמו"ל של ידיעות אחרונות וליקקתי כל מילה. יש שם אישור מיד ראשונה להחרמות שמכריז העיתון משיקולים זרים, ויש שם התייחסות מאוד מאוד נוקבת לשני השותפים של השיחה. כל עוד לא מפורסמת ההקלטה במלואה וכל עוד אין מסקנות של החקירה, אני חותם על כל מילה של גלאון או לפחות על המרבית המכריעה של מילותיה.

יש לי מחלוקת עם גלאון, מחלוקת עמוקה, אבל את מי היא מייצגת? היא מייצגת בעיקר את ההתיישבות העובדת, זו שתורמת, ומתגייסת, ולוחמת עם שאר בני הארץ, עם כיפות, ללא כיפות כתף אל כתף, לב אל לב, ויש ויכוח ויש שסע, אבל אני מאמין שהשסע הוא בין אוהבים. השסע לטעמי נובע מתמימות, מחד-צדדיות ומאינטרסים של התקשורת המציגה בעיקר צד אחד של התמונה, שסע אשר לא הגיע, לפחות עדיין, לרמה "מהרסייך ומחרבייך ממך יצאון".

אך יש קבוצה אחרת, הרבה יותר חזקה, אשר מאחוריה עומד הרבה יותר כסף, הנתמכת לא על-ידי עובדי האדמה, ולא על-ידי פועלי ייצור מקופחים, אלא על-ידי השמה וסלתה של החברה הישראלית, משפטנים, אקדמאים, בעלי ממון, כאלה שסבורים שהמדינה היא עוד מטבע בכיס הקטן שלהם. ויש להם השפעה פוליטית פי 100 מכוחם האלקטורלי, ויש להם השפעה על המדיה פי 1000 מכוחם האלקטורלי, הם אלה המהווים את הסכנה האמתית לקיומה של המדינה.

ואיך נדע מיהם, מהם הסימנים המעידים?

1) השואפים לצמצום המרכזיות של יהדות המדינה בהוויתה.
2) השואפים לניפוח ה"ישראליות" והצנעת היהדות.
3) המבינים שהתנועה הציונית סיימה תפקיד, או על סף סיומה וחלה חובה לעבור לשלב הבא הפוסט ציוני.
4) הנרתעים מכל סממן וצביון יהודי במדינה, שבירת הסכמות המאפשרות חיים משותפים.
5) הפוסלים על הסף שותפות פוליטית עם קבוצות יהודית אחרות, אלא אם הן אלימות או מסיתות לאלימות.

לטעמי, בבדיקה מדוקדקת, ניתן לאתר את הסימנים המעידים האלה באורח הרבה יותר מובהק במפלגתו של יאיר לפיד מאשר במפלגתה של גלאון.