דונלד טראמפ הבהיר מהמילים הראשונות של נאום ההשבעה: הנשיאות שלו תהיה שונה. נשיאים קודמים ניצלו את נאומי ההשבעה כדי לפרוס את חזונם לגבי ארה"ב במעין "מוזיקת רקע", ולא נכנסו לפרטי מדיניותם. טראמפ היה שונה - כותב (21.1.17) סם ליית' בפייננשל טיימס.
טראמפ אמר זאת במפורש: זו לא סתם העברת הכוח מממשל אחד למשנהו, אלא העברת הכוח מוושינגטון לעם. הרעיון היה נכון: טראמפ הרבה להשתמש בגוף שני - "זה היום שלכם", "נחזיר את המשרות שלכם". אבל הוא הציג את "התנועה הגדולה" שלו באופן שצייר את הממשל כאויב, לא כביטוי של דמוקרטיה. זה היה מחיקה של ההיסטוריה, טוען ליית'.
נאום ההשבעה היה המשך ישיר של נאומי הקמפיין, חזרה על אותן ססמאות - מעוררת כמו שאריות מזון. גם הנסיונות שלו להתרומם קמעה לא עלו יפה. לומר בשנת 2017 ש"אנחנו ניצבים בפתחו של מיליניום חדש" - זה מגוחך, אלא אם כן אתה מתכוון למשול 1,000 שנים. "הכאב שלהם הוא הכאב שלנו" היה נשמע טוב, אם טראמפ היה מסביר מי זה "הם" - והוא לא עשה זאת.
הביטוי הבולט ביותר בנאום היה "הבטח האמריקני" - וזה בעיקר משום שהוא נשמע שגוי, ממשיך ליית'. "אתה רוצה שהקהל יזהה את המילה 'אמריקני' עם גאווה, חלומות, שגשוג, אחדות, חרות, תקווה - לא עם 'טבח'". טראמפ חזר על המילים והביטויים החייבים להיכלל בנאום שכזה - "חלומות", "הייעוד האמריקני", "להביט קדימה" - אבל לנאום לא הייתה מסגרת של ממש. הוא קפץ מנושא לנושא: הממשלה צריכה להימשל בידי העם, צריך לקנות אמריקנים ולהעסיק אמריקנים, מחויבות מוחלטת לארה"ב. דומה היה, שטראמפ לא הצליח לבחור נושא מרכזי אחד, אז הוא ניסה שלושה בבת אחת.
אחת השאלות הגדולות סביב נאום ההשבעה הייתה, האם מישהו יצליח לשכנע את טראמפ (שהודיע שהוא כותב אותו בעצמו) לאפשר לכותב נאומים מקצועי להכין לפחות את הטיוטה. המסקנה, מסכם ליית', היא שזה לא קרה. "לצערי, זו הייתה הופעה מדכאת של אורטוריה".
