אונס וסמים בחברה הערבית?

הלכתי לראות את הסרט מתוך סקרנות רבה: כיצד מציגה במאית ערביה (מייסלון חמוד) את החברה הערבית בה היא חיה? ברור היה לי שרק מישהי מתוך החברה עצמה יכולה לתאר את המתרחש בה, ולא מישהי מבחוץ, ודאי לא ישראלית, יהודייה. וטוב שכך. גם כך, הבמאית ספגה קיטונות של ביקורות ודברי שטנה מבני החברה הערבית, מנציגי הדת ומעיריות ערביות (אום אל-פחם).

הסרט מציג שלש נשים ערביות צעירות הגרות בדירה אחת בתל אביב ומנסות למצוא את האיזון בין החיים החילוניים, המודרניים, המתירניים, ובין המסורת, הדת.

הדמות הדומיננטית היא לילה ( מונה הווה המדהימה), כנראה עורכת דין (לא נאמר במפורש, אלא אם כן התיוג "אבד בתרגום"), מודרנית, מכורה לחיי הלילה, לעישון בשרשרת, גם סמים וחומרים קשים, לשתייה. היא אסרטיבית, מודעת לעצמה, לא מוכנה להתפשר על סטוץ קל ומחפשת קשר משמעותי.

חברתה לדירה סלמה (סאנה ג'מליה), עובדת כטבחית במסעדה ישראלית ומתפטרת בכעס כאשר נדרש ממנה לשמור על פרופיל נמוך ולא לדבר ערבית. היא מתמקדת בעבודה כתקליטנית בבר תל אביבי. סלמה היא לסבית. לשתי הנשים אותה נקודת מבט אם כי באו מרקע שונה. לילה היא ערביה חילונית ממשפחה מוסלמית שמוצאה מאום אל-פחם וסלמה היא בת למשפחה ערבית נוצרית "נאורה", לכאורה, מתרשיחא.

לחייהן מתפרצת דיירת ערביה השונה מהן לגמרי: נור, ערביה דתית בת כפר, לבושה בצניעות עם חיג'אב. היא לומדת מחשבים באוניברסיטת ת"א ורוצה לגור קרוב למקום לימודיה. היא מאורסת כבר שנתיים לגבר ערבי הידוע כדתי אדוק ושמרן איש התנועה האיסלאמית, הדואג לשמירה על הצניעות. למרות ההבדלים ביניהן, השתיים לומדות לאהוב ולהעריך את נור.

לכאורה, טייפקסטינג שנראה סטריאוטיפי ודי בנלי, אך הסיפור תופס תאוצה עם כניסתם של הגברים לתמונה. מסתבר כי העוקץ כאן הוא נגד הגברים הצבועים והמשפחה הערבית הנוצרית "הנאורה" המתכחשת לנטייה המגדרית של ביתם, בעיקר כי זה עלול לפגוע בסיכויי האב לרוץ למועצת העיר. מיתוס הגבר הדתי החרד לטוהר המידות של ארוסתו מנופץ כאן כאשר דווקא הוא אונס באכזריות את אשתו לעתיד. גם החבר הערבי של לילה, המתירני, לכאורה, מתגלה כשמרני כאשר מדובר בהצגתה לבני משפחתו. לשם כך היא לא טובה מספיק. לילה מבינה זאת וזורקת אותו ממכוניתה. קרן האור היחידה היא דווקא בדמות אביה "הפשוט" של נור, שמקבל אותה באהבה כאשר היא מודיעה לו שאינה חפצה יותר בארוסה, והוא מבין שהחתן איננו ראוי.

הבנות עושות צדק לעצמן אבל על-פי סיום הסרט, בו נראות שלש הבנות בוהות בחלל במבט קפוא, נותר חלל ריק וסימן שאלה גדול האם משהו ישתנה בחברה הערבית והבנות ישתלבו בחברה המתאימה לרוח הזמן.

הסרט קטף את פרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל חיפה האחרון, זכה לשלושה פרסים בפסטיבל הסרטים של סן סבסטיאן, והוא ממשיך לפסטיבלים נוספים בעולם. חשוב שנראה את הסרט, ישראלים ערבים ויהודים כאחד.

הפולמוס שעורר הסרט
ניתן אולי להבין את כעסם של הערבים השמרנים ואנשי הדת נגד הצגת התנהגותן המתירנית של הבנות בסרט. עיריית אום אל-פחם יצאה בקריאה להחרים את הסרט ורבים מבני העיר כועסים על הצגתם כ"פרימיטיבים":

"העיר אום אל פאחם, שעל בניה נמנים רבים מגדולי האמנים והמנהיגים הבולטים בחברה הערבית, לא צריכה סרט זול נטול כל אוביקטיביות ואמירת האמת כדי שיציג אותה כך ברבים".
המועצה האיסלאמית, שהיא המוסד הבכיר ביותר לפוסקים בשריעה האיסלאמית (המופתים) בחברה הערבית, פרסמה אף היא הודעת גינוי לסרט, שהגדירה אותו כגורם נזק לחברה הערבית וערכיה. בהודעה נטען שמדובר בסרט שקרי שאינו משקף את המציאות ויש בו גם סממנים לפגיעה בקדושת אלוהים. "אנחנו במועצה מעודדים אמנות השומרת על עקרונות הדת ותומכים בכל פעילות תרבותית ואמנותית שמרנית ובמקביל אנו מגנים כל אמנות שפוגעת ברגשות ובכבוד האדם ואמנות שגורמת להרס מרקם היחסים בחברה הערבית, כמו הסרט הזול המדובר וכל מי שהיה שותף לסרט הזה חייב לכפר על חטאיו ויתנצל על מעשיו".

גם קבוצה של צעירים תושבי אום אל פאחם, המגדירים את עצמם כ"תנועת היוזמה", קראו להחרמת הסרט ולמניעת הקרנתו ברחבי הארץ. "הבמאית הציגה סרט זול ונמוך שבאמצעותו היא ניסתה להציג את החברה הערבית והאיסלאמית כחברה פרימיטיבית הסובלת מדיכוי חברתי ורומנטי, ולקחה את העיר אום אל פאחם כדוגמה למרות שהעיר שלנו היא סמל לכבוד ולשמירה על הערכים".

מהפקת הסרט הבהירו שזהו " סרט עלילתי ולא דוקומנטרי. האירועים המתוארים בו הם פרי הדמיון ואינם קשורים לאנשים ספציפיים במציאות, והסרט בהחלט אינו מייצג את כלל התושבים הפלשתינים או הישראלים. כפי שהיה חשוב לנו לעשות את הסרט, חשוב לנו גם לשמוע ביקורת ואת מגוון הדעות בעד ונגד הסרט, שמתעוררות בעקבות יציאתו. אנו מברכים על כל דיון שהסרט מעורר. דו-שיח מוביל לשינוי. אין בסרט שום כוונה לפגוע באיש, בדת או במקום כלשהו".

נראה כי הבמאית הייתה מחויבת להתנצל ברוח זו, אולם ברור לנו כי היא יודעת מה מתרחש בחוגים מסוימים ואין היא מסכימה לדרך זו כלל. יש המחפשים את הנקודה הישראלית-ערבית בסרט, אולם זו זוכה אולי למשפט אחד ברקע, כי הפוקוס הוא על החברה הערבית. כן לא ברור לי למה הרבה מבקרים מתייחסים לחברה "הפלשתינית" בסרט, כאשר הערים מהן באות הבנות הן ערביות ישראליות: טייבה, תרשיחא, אום אל-פחם, יפו.

הסופר סייד קשוע מבקר ומתנצל מוקד פולמוס נוסף הוא הוויכוח שעורר הסופר סייד קשוע: (סופשבוע, הארץ 12.1.17)
"הרהורי כפירה רבים עלו בי לנוכח ההתקפות על סרט המביא את סיפורן של שלוש נשים פלשתיניות שמורדות בחברה פטריארכלית ומחפשות חופש, כהגדרת הבמאית מייסלון חמוד. כמה עצוב שמנסים להשתיק נשים כשסוף-סוף קמה במאית אמיצה ומצליפה בגבר הערבי, ציבור שאני מודה כי אני משתייך אליו."

כשצפיתי בסרט הבנתי את מורת הרוח שהביעו תושבי העיירה. אין זה בגלל דמותה והתנהגותה של נור (שאדן קנבורה), אלא בשל דמותו של ארוסה, וויסאם (הנרי אנדראוס), תושב אום אל-פחם ואיש התנועה האיסלאמית. אין שום הצדקה שבן המשולש אין שום הצדקה תסריטאית לכך שאיש הדת יהיה האנס

יהיה הגבר האלים. אין ספק שאלו סטריאוטיפים על אנשי דת שתואמים את ההשקפה הישראלית והמערבית", כותב קשוע במוסף הארץ.
על מילים אלה זכה ליותר מ 250 תגובות נזעמות. כיצד קשוע הסופר (שירד חו"ל) מכתיב לתסריטאית והבמאית מהי "הצדקה תסריטאית"??? ואח"כ עוד טוען שזה "סטריאוטיפ התואם את ההשקפה הישראלית והמערבית", כאשר הבמאית היא ערביה.

יומיים אח"כ מפרסם קשוע את התנצלותו לבמאית בהארץ (15.1.2017): "כמה מטומטם אני חש כשאני קורא על איומים שהבמאית מייסלון חמוד מקבלת, גידופים קללות והשמצות.

כן, נידונה לחורבן, כפי שכתבתי וקיוויתי שלא. ומסתבר שאין מקום לביקורת על סרט ברוח ייצוג איש הדת לפי המסורת האוריינטליסטית. לא, אין מקום לדבר על סטראוטיפים כאשר המאיימים, המקללים והמפגינים הכוחניים מצדיקים כל סטראוטיפ אפשרי.

כל ביקורת על ייצוג כלשהו בסרט מצטיירת כעלובה נוכח גילויי האלימות. ועל זה אני מתבייש, ובגלל זה אני מצטער על שחשבתי שזכותם של אנשי הדת להיעלב מהסרט.

אני רוצה להתנצל בפני הבמאית על שהעליתי בדעתי שיש אפשרות אחרת לצורת דיון. אני רוצה להתנצל על שבחרתי ״להבין״ את כעסם של המקטרגים נוכח דמות אחת שאינה ממעיטה מהחשיבות, החלוציות והעוצמה של הסרט. ביקורת שמסתבר שאין לה מקום ואינה יכולה להיחשב מלבד פחדנית נוכח המתקפה על יוצרי הסרט".

גם על התנצלות זו קיבל 225 תגובות, ואני מצטרפת לקריאתו: "בבקשה לכו לראות את הסרט, כי הוא חשוב ומעורר מחשבה".