השואה איננה נכס פרטי

לא מכבר עלה ח"כ עיסוואי פרג' לדוכן הפרלמנט ו"העז" להשוות בין התהליכים שהביאו לעליית הנאציזם לבין כמה אירועים אקטואליים בישראל ובארה"ב. ביציע הפתוח של הפרלמנט הישראלי ישבו ניצולי שואה ומי שמשום מה פרשה עליהם את חסותה - ח"כ לשעבר, קולט אביטל. משהגיע ח"כ עיסאיי להשוואה בין שנת 1933 בגרמניה לבין הצהרותיהם של דונלד טראמפ בארה"ב ומירי רגב בישראל, מיד איימו ניצולי השואה - בחסות אביטל, לעזוב במחאה את היציע ואילו ח"כ פורר מ"ישראל בתנו" הוצא מהמליאה בגלל הפרעותיו לח"כ עיסאווי. גם הח"כים האחרים לא טמנו את ידם בצלחת, ובראשם ח"כ חיליק בר מה"עבודה" שהיה יו"ר המושב וחרג מסמכותו כיו"ר בהפרעותיו לח"כ עיסאוויי. הסוף היה שח"כ עיסאויי ניסה לפייס את הח"כים בהסבירו שמחשש הגזענות שמתגבר על הערבים בישראל אמר את מה שאמר. אבל הרבה טעם מר נותר מכל חרפת העלייהום כנגד ח"כ עיסוואי.

השואה הייתה אירוע מר ונמהר ויש ללמוד את הסיבות לכך מכל מגוון האפשרויות האפשרי ולא רק מכיוון "ממלכתי" - ציוני שניכפה ע"י בעלי עמדות מסוימות ומשתיק את האחרים. כמו שלחיליק בר - שמשפחתו לא עברה את השואה, יש זכות לגבש עמדה על הגורמים לשואה המרה כך גם יש לח"כ עיסאווי, ולכל ערבי במדינת ישראל, את הזכות לאנלוגיות והסברים על מה שאירע בשואה המרה, שבה נרצחו גם בני עמים אחרים, ובראשם הצוענים. כפי שלחכ"י הימין - שמשפחותיהם לא עברו את השואה, מותר להסיק ממנה מסקנות לאומניות וחילוניות כך היה מותר גם לגר"ע יוסף לומר את הנקודה הדתית שבעטייה נפלה עלינו השואה המרה. כפי שמותר ללאומנים מהימין - אך גם מהמרכז הציוני, להאשים את כל העולם בשואה המרה כך מותר גם לחרדים להאשים גם את התנועה הציונית כגורם מסייע לאותה שואה. מי שישקר בעניין זה יש להביאו לדין, אבל לומר עובדות מציאות לא אהודות מותר לכל אחד לאומרן.

השואה איננה נכס חילוני - ציוני. בשואה המרה נרצחו יראים ושלמים שמותר לצאיצאיהם לציינה גם בימים אחרים ועם תכנים יהודיים, ולאוו דווקא נכרים. מותר לכל מיעוט לאומי, ובכלל זה גם לערבים הפלשתינים בגבולותינו, לפחוד מכל גזענות שעלולה להביא שואה דומה, חס ושלום, גם עליהם. מפקדת השואה הייתה במדינה המשגשגת ביותר באירופה, ומבצעי הרצח היו ה"משכילים" ביותר מבין עמי העולם. לבר, פורר, חזן ואביטל אין מונופול על זיכרון השואה ועל הסיבות לבואה. ולסיום אביא סיפור מימי קדם המלחמה העולמית שיוכיח כי השמדה ורצח עם מתחילים במילים גזעניות "הגיוניות" בפרלמנט אירופי "מתקדם".

בשנת 1936, כאשר היטלר ימ"ש הפך את המפלגה הנאצית לבלעדית בשלטון הגרמני, הרי שהתרחש מהפך הפוך במדינת הגבול הגרמני, בצרפת. ביוני 1936 עלתה לשלטון בצרפת ה"חזית העממית" של הסוציאליסטים והקומוניסטים ובראשם ראש הממשלה היהודי ליאון בלום. בישיבת הפרלמנט הראשונה, לאחר המהפך (ב-6 ליוני 1936), קם חבר פרלמנט צרפתי בשם קוסמייה דיה, ובאופן "דמוקראטי" - אך גם גזעני, טען כלפי ליאון בלום כי כיהודי אסור לו להיות ראש ממשלה של רוב צרפתי. מספר שנים בלבד אח"כ הפך אותו פרלמנטר ל"שר הממונה על ענייני היהודים" בממשלת וישי, ועמד בראש שליחתם של יהודי צרפת למשרפות...

הכול בסה"כ התחיל מהתנגדות "דמוקראטית" לשלטון של בן מיעוט על רוב האומה הצרפתית...