לא מחיקת יישוב יהודי שלם ששכן במרומי גבעת עמונה סחופת הרוח, ולא החרב המתהפכת מעל תשעה בתים ברחובה הראשי של עופרה; לא ההרס במיגרון ולא ניתוץ בתי גבעת האולפנה; לא עשיית חבל קטיף לעיי חורבות ולעמדות ירי של החמאס, ולא הקפאת הבנייה בירושלים וביו"ש – כולם פרי הנהגתו ו/או תמיכתו של
בנימין נתניהו, שהשבוע נלחם בכל כוחו נגד חוק ההסדרה, כפי שגם נהג ב-2012 - הם שיפילו בסופו של דבר את הליכוד מהשלטון.
כל תעשיית ההרס הזו, הרשומה על שם נתניהו ושותפיו, אמורה אומנם להיחשב פשע חמור כלפי עם ישראל ומצוות שיבת ציון, אבל לא זה מה שיוביל את הגרעין הקשה של תומכי נתניהו, להענשתו בקלפי. מוכי הסנוורים, זועקי ולבלרי 'ביבי מלך ישראל', לא יתרשמו גם אם יחליט למסור לערבים אפילו את הכותל המערבי.
הפשע היחיד שעליו יפול או יקום נתניהו, הוא פשע הכניעה וההתבטלות מול הפוטש שחולל הבג"ץ בראשות הנשיא ברק מאז 1995, שעיקרו תפיסת השלטון בכוח, אף כי ללא שפיכות דמים. נתניהו וממשלותיו, מאז חזר לשלטון ב-2009, נכנעים מאז ללא קרב. את המחיר משלם הציבור הישראלי, שמתבונן בכאב לעבר מצב של מעשה ידיהם של המתיישבים טובעים בים, והבג"ץ אומר שירה. כל הסקרים מוכחים שוב ושוב, רוב רובו של הציבור מבין את חשיבות מפעל ההתיישבות מבחינה ביטחונית ולאומית, רוצה לראות בפריחתו ושיגשוגו. אבל לא זה מה שימנע מן החונטה, גזירות של הרס למען הרס, נוסח נירון קיסר, אף שברור לכל, ששום תועלת לא תצמח לאף אחד מן ההרס האכזרי השיטתי.
בעלות ערבית
צר לגלות, שהמהפכה המשפטית הלא לגיטימית, שאינה מעוגנת בשום חוק, אשר חולל ומחולל הבג"ץ, בניגוד לעקרון הפרדת הרשויות ותורת האיזונים והבלמים, שהם מאפייניה הבסיסיים של חברה דמוקרטית אמיתית, עבר את כל ממשלות נתניהו בשתיקה גמורה, בהכנעה ובכפיפת הראש. הם עדיין מאמצים את האיוולת ששמה 'יש שופטים בירושלים' (שהמציא
מנחם בגין ברוב תמימותו, בימים שהבג"ץ עדיין הציב לנגד עיניו את טובת עם ישראל).
כל מי שעקב אחר התנהלותו הזגזגנית של נתניהו בפרשת חוק ההסדרה, עלול לחשוד, שראש הממשלה הפך עצמו לתלמידו של מקיאוולי. לסוג של אישיות רבת אנפין. כן ולא גם יחד. בעד ההתיישבות וגם נגדה, אולי ברוח 'שתי מדינות לשני עמים'. שכן מצד אחד הוא התיימר להתחזות כמי שתומך בחוק ההסדרה שיפסיק את ההרס שגוזרת עלינו האוליגרכיה המשפטית, ומצד שני עשה הכל, בגלוי ובמיסתרים, למען טירפוד החוק, כולל אמירות משונות על אולטימטומים ולחצים נוספים שהופעלו עליו.
מאז החלה כהונתו השנייה, ב-2009, הוא לא עשה את המאמצים הנדרשים לפתור את סוגיות ההתיישבות על קרקע שטוענים לגביה כי היא בבעלות ערבית. נתניהו, למרות ש'דוח לוי' היה בידיו, לא פעל לקעקע טענה שיקרית זו, ומכלל לאו אתה שומע הן; לא פעל לחקיקה להכשרת בנייה והתיישבות, לצד מתן פיצוי נדיב למי שיוכיח בעלות על הקרקע; לא בנה שום יישוב חלופי למיועדים לגירוש, גם לא על קרקעות מדינה; וגם – כנגזר מהתנהלות זו - לא החיל את החוק הישראלי לפחות על אזורי C.
כל זה מעלה את הסברה, שלראש הממשלה נוח עם הסידור הזה: מצד אחד להפגין תמיכה בהסדרה ובהתיישבות, ומצד שני לתת לבג"ץ יד חופשית, ללא שום הגבלה באמצעות חקיקה לגיטימית בכנסת, לכרסם בה. זהו מבחינתו המצב הנוח ביותר, של כן ולא, בעד ונגד גם יחד. נתניהו כנראה מחשיב עצמו כצדיק, שהרי חכמים כבר אמרו שצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים, ובמקרה דנן – בידי הבג"ץ, שמוציא למענו, אם נכונה הערכה הזו, את הערמונים מן האש.
מהפיכת נגד
האם נכונה הערכה זו? נראה כי היא נחזית כנכונה. שהרי במצב הבינארי שלפנינו או שאתה בעד ההתיישבות או שאתה נגדה. עצם הסירוב לעצור את עריצות המיעוט, מעידה שהוא בעצם בעדה. עם רקורד כזה, והשבוע גם נסיונות זיגזגיים לטרפד את חוק ההסדרה, לא קשה להבין שיש חושדים בו במקיאווליזם.
מול מהפכת הבג"ץ, שלכאורה משחקת לידיו של נתניהו, יוכל נתניהו למרק את הכתם שדבק בו, רק אם יצטרף ליוזמות של שרת המשפטים
איילת שקד למהפכת נגד, שתפקיע מידי האוליגרכיה המשפטית את היכולת לחבל במסע הגדול של שיבת עם ישראל למולדתו. מול רבולציה לא לגיטימית, שאינה לרצון העם, ראוי להציב קונטרה-רבולוציה שרוב העם תומך בה, אם לבחון זאת על-פי תוצאות הבחירות לכנסת.
דרך המלך במסע השיבה למולדת היא כמובן הטלת הריבונות הישראלית לפחות על שטחי C. מאז ימי בלעם למדנו, שלפעמים קללה נהפכת לברכה. ייתכן באמת שהמוצא הצודק ביותר מן ההתנכלויות לחוק ההסדרה הוא הטלת ריבונות חלקית ביו"ש.
אבל יש דרך למנוע את הפלת חוק ההסדרה, על-ידי חקיקת חוק המשך לחוק ההסדרה: פיסקת ההתגברות. חוק ההתגברות יקבע, שבכל מקרה של חילוקי דעות בין עריצות המיעוט הבג"ץ. לעמדת הרוב הדמוקרטי בכנסת, תהיה ידה של הכנסת על העליונה. ניתן גם להגדיר את פיסקת ההתגברות כחוק יסוד, הגדרה שתמנע מן הבג"ץ לפסול אותו (שכן הבג"ץ מונע עצמו מפסילת חוקי יסוד).
ישנן עוד דרכים לעצור את הרודנות, ולא נפרט את כולן. נסתפק בעוד אחת בלבד: מינוי עוד 10-15 שופטים עליונים, שיאזנו את החד-צדדיות של החונטה; יהפכו את ההרכב האנושי של העליון למאוזן הרבה יותר, למשקף אל נכון את הזרמים השונים בציבור.
הכל תלוי בנתניהו. ירצה, יוכל להציל את ההתיישבות. לא ירצה, יצטרך העם לחפש לו מחליף, שלא יתקע מקלות בגלגלי מרכבת שיבת ציון המודרנית. על חטא זה, כמדומה, לא יסלחו לו גם מוכי הסנוורים צועקי 'ביבי המלך'.
