שני עמודי תווך מהפכנים מובילים את המחזה הפעם בגישה הכה נון-קונפרמיסטית שלו והם: הערך הנוסף והכה מוצק של המוזיקה, שגדול המלחינים הישראלים כיום, וזוכה בעשרות פרסים,
יוסף ברנדנשווילי יצר למחזה:
מוזיקה המעניקה יותר משמעות לכל קטע בהצגה מאשר כל דבר אחר. היא מדברת, סוחפת אותך, גורמת לך לנוע ולרצות לרקוד יחד עם השחקנים, במיוחד בקטעי המחול של הדמויות ביער, כי יש בה את הסממן מלא השמחה והעליצות, המשותף גם למוזיקה הצוענית ולמוסיקת הכלייזמרים היהודים. המוזיקה במחזה זה, מאפיינת יותר מכל את המשמעות של האמירה בדבר השחרור מהכבלים של החיים בעיר הגדולה, תחת שלטון עריץ הגוזל את רכוש נתיניו וקרוביו. כי ביער הכל אפשרי: חיים ללא מחויבויות של העמדות פנים, מהחובה לעטות מסכות הן בהתנהגות והן בבגדים, והצביעות השולטת.
הגורם השני המהפכני כמעט, שכה בולט בהצגה, הוא - השחרור מהצורך בתפאורות הכבדות המצריכות הנעה כדי להחליפן, וגוזלות זמן יקר ההולך לאיבוד ומייגע את הצופים. זאת - הודות לשימוש הגובר והולך בהצגות רבות כיום, וכאן - מקבל את מלוא עוצמתו:
השימוש בווידאו תוך הקרנתו על גבי עמודים, כך שהמקום, האווירה ומזג האויר והשעות ביום או בלילה, מתחלפים כאן ללא הרף.
את הווידאו ארט המשמש כלי-עזר לתפאורנית
לילי בן נחשון (במקום השימוש בעבר בריהוט והחפצים) - יצר
יואב כהן המנוסה והיצירתי שמגיע לו שאפו. עננים, גשם, סערה, ומה לא - נראים על גבי העמודים המוצבים מפוזרים על פני הבמה ונשמעים בקולות הרקע, ומעניקים את תחושת הריאליזם לקהל הצופים, שמתמזג עם התחושה. גדולתו של הבימאי הצעיר והמחונן
אודי בן משה מתבטאת גם בשימוש ביצורים חצי אנושיים וחציים בעלי ראש חיות- איילים. מה שמזכיר את ציורי הצייר השוייצרי פיוזלי שנושאי הפיות והשדונים במחזות שייכספיר היוו נתח חשוב ביצירותיו במאה ה18-19. חבל רק שהתאורה הסטטית ללא פולו אפ מותירה חלק ניכר מהזמן את השחקנים בלא תאורה נאותה.
בנוסף לשני הגורמים הראשונים, הגורם השלישי, שאף הוא חשוב ביותר במעשה המירקחת של המחשת המחזה הוא בימויו מלא הדמיון, המעוף והכשרון של
אודי בן משה. כמו קונצרט-מאייסטר הוא מנצח על כל השחקנים, כאילו היו כלים בתזמורתו, וגורם לכל אחד ואחד מהם לתת את המירב שמצוי בתוכוֿ:
מ
אוהד שחר, המשחק בתור הדוכס שנושל מנכסיו בידי אחיו, הוא משיל את כל מה שכפו עליו התפקידים הכה רציניים, מכופתרים ומעונבים שמילא כל שנותיו בתיאטרון. הפעם, אוהד משתחרר מהסטיגמה של הדמויות במחזות קלאסיים ושל איבסן, וביער הקסום של שייקספיר הוא חופשי, בוטח בעצמו ומשוחרר מהצורך "להציג". הפעם רואים את אוהד שחר בשיא כשרונותיו, מחצין ברוב קסמו את תחושת השחרור הנדרשת מהתפקיד ומעצמו גם יחד. הקסם של היער פעל גם עליו.
שמוליק ווילוז'ני כז'אק, מתבודד מלנכולי, המשמש לשייכספיר כפה, באחד המונולוגים החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר בכל מחזותיו - של "כל העולם במה וכולנו שחקנים", עושה כאן את הסצינה החשובה ביותר בהצגה. הצופה נשאר פעור פה, ומתרגש יותר מכל הפעמים שראה את המונולוג "להיות או לא להיות" במחזה "המלט". ווילוז'ני, שחקן קלאסי שפרח בקלאסיקה בשנים שעשה בהבימה, אך הצלחתו הפנומנלית ב"משרתם של שני אדונים" שם, וב"חקירת מותו של אנרכיסט מפוקפק" הביאה בהמשך למיצובו ככוכב לתפקידים קומיים יותר מאשר דרמטיים במשך שנותיו בקאמרי. הפעם, ב"כטוב בעיניכם" הוא זוכה למלא את התפקיד המשמעותי ביותר במחזה החצי-סוריאליסטי הזה, באמירות הנצחיות המופלאות ביותר של גדול המחזאים האנגלים מהמאה ה-16, ולהיות לשופרו של שייקספיר החודר היישר ללב כל צופה.
שחקנים נוספים המוצלחים כל כך במונולוגים שלהם, זוכים הודות לכך לסחוף את הצופים למחיאות כפיים סוערות באמצע ההצגה, כמו היה זה מחזמר. כך
נדב אסולין בדמות השוטה, ליצן החצר, שמדגים כאן כשרון קומי אדיר, והוא אחד החשובים בהצגה זו; כך מרשימים מאוד
אסף סולומון (שחקן דרמטי מהמעלה הראשונה, עם נוכחות בימתית בולטת ביותר) בדמות אוליבר, בנו של הדוכס המנוח, שכשרונו כה רב, עד שהוא מאפיל על בני זוגו בדיאלוגים.
אולה שור-סלקטר היא מחמל הנפש של הצופים במחזה, מתוקה וכובשת כבת הדוכס שנושל ונמלטה ליער בתחפושת גבר, המצליחה לתעתע באהובה בן הדוכס, אורלנדו (
אודי רוטשילד) שתר אחריה, תוך שהיא עושה שימוש במינעד קולה העמוק, בבגדים הגבריים המשלומפרים, ותוך שימוש בתכסיסים הסוחטים צחוקים מהקהל. דמותה היא למעשה מימוש נטיתו של שייקספיר לשזור את תעתועי חילופי הזהויות תוך החדרתן למחזות רבים שלו. זו דרכו של המחזאי להעביר ביקורת על הצביעות האנושית והעמדות הפנים של בני האדם.
ערן מור, שחקן שכה בלט ב"איש קטן מה עכשיו?" ובשלל ההצגות השייכספיריות ברקורד שלו, בולט כאן בתפקיד לה-בו, מאנשי החצר של הדוכס פרדריק כששניהם - אוהד שחר, ערן מור, וכן אסף סולומון, אולה שור, וכמובן ווילוז'ני - כולם בוגרי בית צבי לשעבר. ערן שראל מרשים ביותר בעצם הופעתו אפילו ללא צורך רב באמירה. דמותו היא הכל: שומר הראש האימתני של הדוכס פאר אכסלאנס. דנה מיינארט כבת הדוכס פרדריק, חמודה ביותר עם כל השטיקים הנשיים הדרושים, מיה לנדסמן העגלגלה כרועת הכבשים, שהיא משאת נפשו של השוטה, זוכה לסצינות קומיות ביותר. כך גם מצהילה את הצופים סצינת הכבשים, בה בא לידי ביטוי כשרונו הפנומנלי של הבימאי בתיזמור החמישיה הכה קומית.
נטע פלוטניק החטובה זוכה גם היא בחתן (
יובל סגל) לקראת נישואי כל זוגות האוהבים בסיום המחזה,
שלומי אברהם ככומר חבקבוק,(שהוא בבחינת לעג לכמורה) ושומרי ראשו של הדוכס -
זיו קלייר, ישי בן משה וניר ברק הססגוניים מוסיפים את חלקם לתמונה העשירה. והכל כה נפלא הודות לתרגום המבריק והעסיסי של
דן אלמגור שנוסך בטקסט המון חיות ועליצות .
הצגה מופלאה בבימוי, עיצוב ומשחק מעולים, שאינה דומה לאף הפקה אחרת שלה. חוויה בלתי רגילה ברמה בינלאומית.
