חזיונות הסודות הכמוסים הקסומים (א')

"אני שגאלתי את הסוד ניצבת בתקווה שצעדיי הנכונים כביטחון יהיו וזיכרונותיי יהיו עמכם לעד שיובילו אתכם למקום מבטחים"

ביום הולדתי י"ד בניסן תשע"ו ערב חג הפסח אחזתי בידי את ספרי "חזיונות הסודות הכמוסים הקסומים " ספר עב כרס תולדות חיי פסיעותיי ונדודיי,(600 דפי פוליו) 3 כרכים. רומן היסטורי. אוטוביוגרפיה. כול השקפה או שאלה נובעת מעצם סיפור חיי, בגילוי לב איני מסתירה גם את הכישלונות, תופתעו לגלות שזה יכול להעסיק את כל אחד מאתנו כאן - כיחידים, כחברה וכלאום, שחרור עצמנו תוך כדי מאבקים עד הגאולה.

כתיבה היא להביא ולהאיר לאחרים ידע חשוב שעל הכותב להעביר בכתב. יצירה מפיחה חיים ברוח האדם, רגש וגאווה. הספר יצא לאור בעבור בני משפחתי. אני מביאה כאן לקורא רק חלקים קצרים מספרי.

"מה ששכחת אל תפחד לזכור"

בכרך א' בהקדמה כתבתי את מחשבותיי בנושא סוד הזיכרון והעברת ידע. הזיכרון הוא המזכיר של הנשמה.

"אני שגאלתי את הסוד ניצבת בתקווה שצעדי הנכונים כביטחון יהיו וזיכרונותיי יהיו עמכם לעד.

בהעברת ידע הזיכרון לדורות הבאים יש בו מין המידה הטובה, גדלות, תכונת ההשפעה של האדם, נזר הבריאה, אם אני פועלת באמונה שלמה עלי להתנהג בצורה נעלה תוך בקורת ושליטה על חיי, זוהי גדלות וכן גדלות בפני האלוהים, גדלות זה גם וויתור על משאלות לב ועל צרכים, הוויתור מעניק למשאלה תוקף אינסופי.

"אפילו צלצולי פעמוני הרוח לא יוכלו להעפיל על צלצלי פעמוני נפשי, הם יתנגנו בי שוב ושוב עד אחרון נשימותיי, עד אהבתי עד תום".

משוטטת בשכונה כמדינה השעות תרגענה מעל שערי השנים
עוטפת עיר קודש רוחי שגרפו חוויות מאירות כשמש
חושפת ימיי עטורי הניצחון אזכרה ימים מקדם
שובה בקסמי גורלי בעולם נאור בתפילת הודיה
בהילוך מסתורי בין כותלי חיים, בערש חיי בשמחת לבי.
עולמות, עלומיי, תולדותיי
וימיי בסוד האלוהים,
ברוחי ובנפשי בגבורה
עומדת לתת הדין
בשפלות ראש גמול זכויותיי
את דרכי לנצח לא ניתן במילים
רחוק יהיה משמו, נטול תואר ושם,
נדיבה ואוהבת חיות החיים

"אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה', אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"(תהילים)

סוד הזיכרון

ברק הזיכרון
נקשר ללחן הידוע
בידיו אפקיד רוחי
חזיון סוד חיי
צף כניגון על ערש ילדותי,
בהילוך מסתורי בין כותלי חיי
נושאת רכושי ועושרי האמיתי
"סוד הזיכרון"
בבואתי לאור הזיכרונות
לחיות, לאהוב, לרצות, לעשות
ולהרפות...
במתק ימיי ושברי סערה
להיוולד, להיפצע ולהירפא.
פורטת אני על סיפור עתיק תווים
בזוכרי עצומת עיניים
ניגונים ושירה בבית החם,
עטופים חיי בהילת זוהר וקסם
בדרך הירוקים והקוצים
משאי הכבד נשאתי
במחול השנים שנגוזו
שלא הבטיחו ימים כבראשיתם,
אין לפרשם ולבארם
וצופנים סודם ועומקם.
יעידו השתקפויותיי
בין שמשות מוארות
מקור חיי דרך האמת,
במעוף כנפיי נושאת רוחי
בגלגוליי הרבים
ברה ותמה כקדם,
נשואות פניי כילד
שבעיניו התום
ומבטחי שמתי
באמונתו באמונתי
בשלומי באושרי
בתבונת לבי אל המחר.

אין אדם ללא עבר ומי שאין לו עבר אין לו עתיד

"אלגריה", שמחה, בסמטאות ירושלים, לופתת ידית המתכת של דלת המתכת בבית מגורי סבתא וסבא באוהל משה, הכול דומם, אין יוצא ואין בא, חלונות הבית וסורגיו עוטים בפיח. הנה כמעט, תצא סבתי ראשאל ותלוני בצעדיה השקטים בחיוך ענו .

בבית עמיאל בשכונת אבו בסל, תראה כיום דירים זרים, חלונות מוגפים בחצרות ירושלים. "בבית בקריית משה מצטעף שובל ריח העבר ודבק בהם, חלונות מוגפים ולא תראה את פנייה של אמי מושיטה יד לשלום ולא תשמע חתולים מייללים מתחת לבית ולא ישמע קולו המסתלסל והחנון של אבי, "צור משלו אכלנו ברך אמונה" ולא יעלו בחדר המדרגות וברחוב בית שערים ריחות התבשילים, הביסקושו, הזעתר והריחן הטרי".

סיפוריי קשורים ונעוצים בעבר במורשת דורות רבים. ראשית חיי הם מהורי, הוריי חוליה משרשרת ארוכה של חיים של בני אדם לדורי דורות, זוהי היסטוריה שחובה עלי להמשיכה לילדיי ולדורות הבאים שהנחילו לי הוריי, הנחלת המורשת, הערכים והמסורת. התנהגותנו ומחשבותינו מתבססות על המסורת מדורות קודמים למשפחתי, לילדיי ולדורות הבאים.

חייב אדם להתבסס על העבר וללמוד ממנו, ידע שמצטבר במשך אלפי דורות ושנים ושייך לחיינו החברתיים והרגשיים כל זאת אנו מקבלים מהעבר, מראשית הופעתו של האדם עלי אדמות הוא צבר מנהגים והרגלים שעוברים מדור לדור ויש אדם שדור אחד פסח עליו, המסורת זורמת בכוון אחד אך יש גם מרידה במסורת ואי רצון לקבלה. מסורת- העברת ערכים וניסיון חיים מדור אחד למשהו, לעיתים עם שינויים.

אין חברה יכולה להתקיים בלי מסורת.

אני ירושלמית גאה שטבועים בה ספורים וחיים, עברית רהוטה שהנחיל לנו אבינו ומבינה מעט את שפת הלאדינו שנשמעה בבית הוריי.

מתהלכת אני על מרצפות דהויות בדרכים המתוחכמות ובסמטאותיה של ירושלים בטבורה של ירושלים התוססת, שוק מחנה-יהודה הומה מאדם ונשמעים קולות שונים וקריאות הרוכלים "היום בזול", מתערבבים קולות וריחות התבלינים, הפירות, הירקות והעשתנור, מראה הצבעוניות הססגונית של הירקות והפירות ומיני מאפה ועזורא מגיש לי כוס תמרהינדי, פיפייל'ה ורוזל'ה מושכים עגלותיהם מלאות בסמרטוטים. איש הטופלה מוכר תפוחים מזוגגים כטופי.

אהבה גדולה בי להתהלך בשוק מחנה-יהודה, אבי אחז בידי, היינו צועדים יד ביד בסמטאות השוק ועורכים קניות, עדיין מגע ידו של אבי מלווה אותי.

"קומו סטאס" מה שלומך, שאל האיש את אבי, "טודו בואנו" הכול טוב השיב אבי בספניולית. אבי בחיוך מלמדני לבחור ירקות ופירות.

צריך להבין מדוע יכתוב אדם על עירו, בעירו מתעוררים הרגשות, הזיכרונות, היצרים והיצירה לידי עשייה, במיוחד כשמדובר בעיר הולדתי ירושלים ומרכזה הרוחני וזוהי תזכורת ומיקוד בכתיבה, לזכות המיוחדת שנפלה בחלקי להיוולד בעיר הקודש, על משמעות מקום זה בחיינו כביטוי לתכלית שלי ושל העם היהודי, התגשמות ותקוות כל היהודים לשוב אל עיר הקודש, שעיני כל העולם נשואות אליה ומלווה היא את העם היהודי בתפילות במאווים בשירה ובספרות ונכספה נשמתו של כל יהודי לירושלים, כי זה המקום שבחר ה', הר המוריה (הר-הבית) מקום בית המקדש, עקדת יצחק על המזבח בהר המוריה, בנקודה זו התרחשו כל האירועים הרוחניים החשובים בהיסטוריה, זה המקום שכבש דוד המלך והפך אותה לבירתו וזה המקום ששלמה המלך הקים את בית המקדש ובחר ה' עוד תוכניות הקשורות במקום זה לעם ישראל.

"האנשים שאני חייתי עמם הם המורים של חיי"

טיפסתי עליתי בשער המקום"
בדרך הנקודות והנקישות
הקשבתי לקולו
ראיתי, למדתי ומצאתי
בידי המפתח
נשאתי קולי וכוחי להתרומם
וכנפיי נשאנו מעלה, מעלה"

"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר ילדיו כי פי ה' דיבר", ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה מ')

זו בעצם הגאולה - גילוי האמת האמתית והפנימית של כל דבר, יוסר סופית ההעלם וההסתר שמכסה כיום על האמת והיא תיראה בגלוי בעיני בשר ודם.

סיפורים, עדות חיים הם במהלך החיים שלי, רואים דברים ומקבלים תשובות. הזיכרון הוא הכול, בידיו אפקיד רוחי משם צומחות תקוותיי, שכל ללא זיכרון כבית ללא גג. ללא הזיכרון לא הייתי רואה עצמי וזהותי כישות אחידה, זכרוני האנושי הוא ההיסטוריה של יצירה לשונית של היחיד. האדם שאינו זוכר עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל.

מוחה אני דמעותיי באבק זיכרונות ורסיסי ילדות, רגשות וסודות עולים וצפים בקרבי. כל אדם עולם ומלאו וראוי כל אחד לספר אותו לטוות זיכרונות בחוטים לסיפור שמאיר חיים לדורות הבאים ולכלל, תמיד יש משהו שיקשיב ויבין. זו מראה שמחזיקה אני אותה מולי, אני כפי שאני, אין טוב בלי רע ואין רע ללא טוב. אני למדתי לקשר בין העבר ההווה והעתיד, מכך למדתי על מהותי והאידיאליים המושרשים בי ולהגשים את עצמי לעתיד טוב.

בזכות הנגיעה בנושא הזיכרון התאפשרו דיאלוגים אשר במציאות היום יומי היו טאבו, דברים שחס וחלילה להזכירם ולא התמודדו עמם באותה תקופה, האנשים עשו מה שחשבו שצריך ונמנעו משאלות וקבלת תשובות. צריך לטוות את כל הזיכרונות בחוטים לסיפור שמאיר חיים לדורות הבאים ולכולם לשייף המילים והרגשות מכך גם לומדים בני אדם על חיי האחר.

מייחסת אני חשיבות רבה לספר עקב המאורעות שפקדו את חיי, מי הייתי בעבר ומי אני כיום, היום אני עומדת מתחת לקשת צבעונית מאירה, בחירותי ובבחירותיי אני מתחזקת ומוארת. יכולתי להשאיר את הזיכרונות שם בבוידעים או בחדר נעול, אך עלי לא למחוק לא לבטל את העבר, כי הם המושג שיצר האדם בקיומו, כל פעולותיו, רגשותיו, תחושותיו, הצלחותיו וכישלונותיו הם שיצרו הווייתו. ולעיתים על האדם להניח לעבר כדי להתקדם בחיים לעבר אנרגיות טובות וכוחות נפשיים.

אדם שעובר טלטלות זוכה לחרות במשמעות אחרת. נעקרתי מהעבר לזמן אחר, הטילו אותי הימים למקום שלי למקורי הטבעי והידוע, כך צריך אדם להיות בעל מודעות גבוהה ואומץ לב אחרת לא יצלח בחייו ומשם ידעתי לאן ללכת, הלכתי בדרך המפה, השבילים והסימנים של ילדה, אימא וסבתא עד הלום.

ממעמקי ישותי פורצות ממני המילים בכנות רבה, מנסה לתפוס הרגעים שלי בטרם יברחו הזיכרונות ולהוציא הספר במהירות רבה. אני המנהלת יומן חלומות וחזיונות ומגלה חיים שלמים, רצף מרתק של אירועים של חיי, הערות שלי, ללא הקשב הזה הפנימי לחלום ולהיזכר ולולא הכתיבה היה כל זה נעלם כלא כלום.

כל ספרי עשוי מחלקים חלקים, כל החלקים הם הדרכה לתיקון הנפש, קירוב האדם אל עצמו. כל חלק שתקראו תלוי החלקים אחרים, עבודה עצמית של כל אחד מאתנו. התובנה שלי הפשטה והבהרה של כל החלקים, שבהם נושא הזיכרונות הסודות, משפחה, חברה, עיר ומדינה.אני מביאה כאן את יכולת האדם להתמודד מול החיים שניתנו לי וגזירות שנחתו עלי. זהות הילד בתוך המשפחה, גנטיקה, צופן גנטי .

נגזלו ממי חיים ורגעי של אושר, עשיתי מה שהמשפחה והחברה דרשה ממני לא מה שלבי ביקש. לעיתים ברחתי למקום שנוח לי כדי להתקדם. במסע ההתבוננות תיקנתי ושיפרתי את דרכיי, תוך חשבון נפש ותודעה מעמיקה.

וילון בחלוני עף עם משב הרוח ומחזיר אותי שוב לילדותי. מדליקה נרי, נושמת את אוויר ההרים את הריחות והתחושות פסעתי במסדרון ארוך, ארוך ומואר שלו דלתות רבות, כל דלת שפתחתי לא ידעתי לאיזה חדר אני נכנסת, הרוח פותחת דלת ועוד דלת נסתרת ודלתות רבות נפתחות לעבר הידע, כמו בבית ילדותי, הדלתות מפרידות בין חדר לחדר, כמחיצות הלב, כמחיצות במעברי החיים וכמו בקרונות הרכבת. לרגע, אין לי סודות, פורצת דלתות ומנעולים כדי להיות במצב של זרימת התודעה והידע והעיקר לא להיות במצב תקוע להיות ברגשות מרחיבים להוציא לפועל את זיכרונותיי מתוך שמחה ורצון טוב, אני משחררת אותם, רוחי נושבת בתוכם מעלה, מעלה כנוצה קלה, זאת למדתי לעשות על בשרי. מחשבותיי, התרגשותי כאביי ושמחתי.

כשמיים ים ורוחות עזות שנגעו בי נושבות המילים ממרחקים וכותבת אותם אני כבחלום. חומר החלום הוא אוורירי ומתנדף ונדרשו ממני מיומנות ללכוד אותו, זוהי ההזדמנות שניתנה לי להרחיב את המרחק האווירי לכוון העבר, ההווה ולכל כוון שהוא, להיפתח לממד נוסף.

מי שמוכשר לשירה, מוכשר גם לחלימה, כי מדובר באותו סוג של קשב. יש קשר אמיץ ודמיון בין שירה לחלום: שניהם מדברים אלינו בדימויים ובסמלים, שניהם ניחנים במסתורין בגלל פריצת הגבולות של המרחב והזמן ולכן גם יש בהם משהו מן החיזיון והנבואה.

מהו אדם ללא סודות

ללא ידיעת עברי לעולם לא הייתי מבינה את ההווה והעתיד שמעוצב בי ובדמותי. משם צמחתי רוחנית ונפשית. בין הידיעה להבנה מקננת בי האפשרות להתחזק באמונתי ולהוקיר תודה בכל מה שבורכתי.

סודותיי ומרבדי זיכרונותיי מתקשרים למילים ומבוססים על אירועים אמתיים שהשפעתם הייתה ישירה על הווייתי, מהותי שלמותי, תבניתי ותכלית חיי. זהותי האמתית נקבעה דרך כל מעשיי מיום היוולדי, כך שכל ילד במשפחה שונה מזהותו.

סיפורי חיי האמתיים נשמרים כזיכרונות בכתיבה, מורשת רוח האדם ברוח הימים והשנים, בססגוניות עצומה. המניע והדחף הקיימים בי לכנס את משפחתי בספר מקורו לחשוף ולגלות את המידע והחוויות שעברתי עם עצמי והבנת מהותי והחוויות המשותפות שעברתי ביחד עמם.

לכל אדם יש מפתח לסודותיו. נטלתי בידי מפתח ובו פתחתי את מנעול סוד זיכרונותיי, אותות, צופן לידתי ואמונתי, "צפנתי בלבי אמרתך" את כל סודותיי למען לא אשכח. כשאני פורצת המנעול אני שומעת את חריקת המפתח ופעימות המנעול כפעימות לבי.
זהו מפתח הפותח מנעול תיבת חיי, מפתח לתיבת הביטחון שמשאירה אני אותו כאן ובידי האלוהים.

סוד חיינו ושמותינו שונים אך מקורם אחד ותעלומה בכל אחד ואחד מאתנו. בכל סוד ורמזים יש רזים וצפנים, נסתרות דרכי אלוהים, במשעול בו אני הולכת יודעת הסימנים, הסמלים והרמזים הנגלים לי, אני מפשטת את הסודות הכמוסים ודורשת פשרם. חיפוש של מידע וכל פרט ופרט מחברים נקודות ציון של העבר, ההווה ועתיד. יודעת מהו הצופן שמנחה אותי לעבר יעדי, מגיעה אני לפרד"ס קוטפת פירותיו בפי הם עסיסיים, בגביע נושאת חיי, תעלומת עברי, נשאבת ומעופפת ברוחי לתוכם, סיפור חיי.

זוהי הזדמנות לפתוח דלתות סגורות אין דרך מילוט, כל העלילה השלמה סצנות מתסריט חיי מלאה בתפאורה ייחודית של אישה שבנתה חייה במו ידיה ברוחה ובאמונתה החזקה.

פריצת המנעול כפריצת גן נעול, פריצת הגבולות של המרחב והזמן ולכן יש בכך משהו נבואי ומסתורי והסיפור, כסיפור עתיק יומין . אני הקשובה ללבי ואף לחלומותיי מגלה חיים שלמים, רצף מרתק של אירועים השתקפותי, חומר אוורירי שיודעת אני ללכד אותו וזוהי ההזדמנות הקיומית שלי להיפתח לממד נוסף לממד הזיכרונות כחלומות, הולכת אני שבי לישן ומשלימה את פער הזיכרונות.

רדופת עברי, לעברו אני פוסעת, לפניי נפתחת דלת סתרים, אני במרחב הזיכרון. הזיכרון הוא גנזך קורות היחיד והכרחי הוא לי לספרו, איני יכולה להשאיר את הבית מאחור. הבית עמי ועמו אלך לכל מקום. אני מחייה את כל הפרטים והמאורעות. כשהאדם יודע את כל מאורעות חייו זה לטובתו זו גם הבחינה וזו הדרך לעולם הבא. הזמן הוא המודד הקורות ומסדר אותם בשכבות שכבות, קורות הקדומים כשכבה התחתונה ביותר, וקורות בשכבות העליונות. רובדי חיים וסיפורים של כל השנים עלי ועל משפחתי, בקורות ירושלים וטעמיה, אנשים ורובדי חיים, מטעמים ובישולים של מנהגים ועדות ישראל מתערבבות זו בזו. מזיגה יפה רב תרבותית.

ציפור נפשי תאסוף כל ציפורי הדרור לקונן, לזמר ולשורר. קדושת המילים של שירה וסיפור. החיזיון שנגלה בתולי וטהור לחלוטין, כל הדברים שקרו, כי לכל דבר עת ומועד. הרוחות רעדו לגאולתי הנצחית, חיפשתי דרכים אבודות, ומצאתי דרך אחת ויחידה, דרך האמת הנצחית שהובילה אותי עד הלום.

אין קיצורי דרך לאדם. לא אמצא מחסה בבית הסמוך, רק בביתי שלי בית האלוהים. כמה דמעות על האדם להזיל כדי להמשיך ולחיות.

"אלוהים מנחמני ויעצני חוכמה".

ימים רבים עברתי חציתי מדבר, אל הבלתי ידוע. בארץ צייה התהלכתי לבדי ככבשה תמה מכוונת צעדיי אל השקט עד הנצח. עוד אתהלך בין מלכים ורוזנים, "אלוהים יהיה בלב כל אנוש, רק המאמין יאהבהו".

לרוב האדם מתנגד לזמן החולף, אני למדתי באספקט ממד הזמן לאורך כל חיי טמון המסר והידע לכוון עצמי בהגשמת ייעודי, תכלית חיי. גם במצבי ירידה או עלייה פיתחתי בתוכי התייחסות לזמן, כתנועת חומר שנעלם, כך כלה הזמן ומוסתר מבינתי לבארו, כשם שתחילת מעשה אנו יודעים אך סופו לא ידוע, כדי שלאדם תהיה בחירה חופשית. אני מרגישה שיש לי מחויבות ליקום ולבני אדם באהבה המקננת בתוכי יומיום, זה קו המנחה אותי, שואפת להגיע לשלמות.

זמן עבורי הוא, רצף של אירועים מיום לידתי מהעבר להווה. ככל שאני מתבגרת אני הולכת בידיעה מן העתיד אל העבר ומן העבר אל העתיד. אני במסע במנהרת הזמן. הזמן מודד את קצב ההתרחשות והשינויים בזיכרונות. העבר העשיר בתקוות וחפצים לעתיד הממלאים את נפשי ומניעים את דמיוני ואת כוחותיי לפעולה בלי מעצור וגבול. הזמן הופך להיות חיי ב הזמן יקר בשבילי כי אני רוצה להספיק המון, המון דברים לעשות זמן הוא ליצור חיים יום, יום במעשה היצירה, בעשייה מתמדת בשמחת לב לי ולזולת. רדופת עברי לעברו אני פוסעת, נפתחת לפניי דלת סתרים, אני במרחב הזיכרון. הזיכרון הוא גנזך קורות היחיד, הכרחי הוא לספרו.

הייתי בין כוחות האור והאופל, כמעט מתתי והיו לצדי מלאכי ה', גבריאל אוריאל ורפאל וחסד בם, טוויתי רשת שנועדה להגן עלי קמתי מהריסותיי. תביטו על תמונותיי, תעצרו שעונים רק כדי לשוב ולו לדקה להיות עם אהוביכם היקרים, האם ניתן לעקור עולמי לעולם אחר ומנוכר. האם אני צריכה להיות כאן, כן זו אני שהחיים ניתנו לי. מסעותיי העניקו לי אושר וכוח נפשי. העולם מצפה לי להעניק לי מטובו.

מה למדתי, כן מה למדתי, שיש תמיד להזכיר את האנושיות שבנו, לאהוב ולהיות בן אדם טוב, להיות באחדות אמתית עם הסביבה, לעזור, לשתף ולתמוך באחר. יהיה מה שיהיה רק אני יכולה להשפיע על ההווה, לא להפריח עשן אלא לעשות להתעסק רק בהווה שיקבע את העבר, כוח הריפוי, הסבלנות והזמן. אני מפקירה עצמי לרגע זה מהר, שלא יתעממו הזיכרונות ממני וירחקו כרכבת דוהרת. הכול צף בלבי ולנגד עיני כחיזיון אור קולי וכסרט נע. אלו הם החיים עצמם, לא להלל ולא לפאר ומה לי ולתהילה.

גודש של הפתעות תמצאו כאן, בשלוליות מים עכורים ובנהרות מים חיים טובים וזורמים. הייתי כפסע בין החיים לחידלון טוטלי, אך בחרתי אך ורק בחיים הטובים להמשיך, להעניק ולאהוב את ילדיי משפחתי ואת כולם. סודות תמצאו גם במחזור השנה, חילופי העונות המועדים החוזרים על עצמם, שנה אחר שנה יוצרים לנו קצב של שינוי, וגלגל חוזר ומסתובב בתפילות, בפריחה ובמזג האוויר המשתנה, יש גם שנה מעוברת שנה שנולדה בדיוק באביב עולם מלא חדש וחד-פעמי.

יש סודות בפריחת האביב, הקרקע הירוקה, הנצו הניצנים ופורחים כמעשי קסם, כך גם אני, מלאה בסודות כי נולדתי באביב ופריחה תלוני כל רגע כל שעה, עולם מלא וחדש אני בזמן קדום תמהה אני ותמה, אלוהים, תמימות מלווה אותי, זוהי תכונה נדירה בימינו ולא קל להמשיך בדרך הזו.

אני שואלת עצמי, איך אני זוכרת ובגילי כל כך הרבה מילדותי ומה לספר. ילדותו של האדם היא שמחת חייו ומשם אנו נושאים את הגעגועים לאורך כל החיים, כבתוך נהר גדול לוקחת עמי את אותם רגעים נפלאים לאופק הבשורה. משפחתי זוהי ממלכה בתוך ירושלים ממלכת יהודה. נולדתי בתחושת השייכות הטבעית הטבועה בי שייכות לבני אדם, אני מכילה שמחת חיים ובני אדם. להיות כל הזמן במחיצת קהל של משפחה ואנשים, אהבתי להתחבר לדעת אותם, לגעת ולעזור, נשאבתי לשם באופן טבעי, אוהבת אני להיות מחוברת כשרשרת יחדיו, יודעת שאין דבר יותר חשוב להתאחד ולהיות מחוברים, כך אשלים שיעוריי וניסיונותיי.

עתה כשאני מגלגלת כעכי ביסקושוס צפים ועולים בי הזיכרונות, כשאני כותבת הרגשות גואים בי. מה מניע אותי?, ניחוחות התבשילים, ניחוח הבית, קול זמרת אבי, קול שירת אימי, חמימות המשפחה וחיבוקם של הוריי האהובים..

לא אחלוק על דבריו של מישהו אם יאמר שלא היו לי חיים מעניינים ומפתיעים, אכן כך היו חיי ועד היום אינני יודעת מה ילד יום מה יהיה בעוד דקה... חיי מעולם לא היו משעממים. אני כחולמת משלבת הזיכרונות ורוחם של האנשים שאינם עמדי הם מלווים אותי כל יום כל דקה בחיי ובעזרתם אני אולי מקווה ליצור עתיד יותר טוב מהעבר.

אני שיודעת באמונה רבה שגם החוויות השליליות שעברתי הביאוני לקחת אחריות על עצמי ותמיד לראות חצי הכוס המלאה, הפכתי להיות חכמה יותר, חזקה יותר, רגישה יותר קשובה יותר ובזכות האהבה שבקרבי.

אני ירושלמית גאה שטבועים בה ספורים וחיים, עברית רהוטה שהנחיל לנו אבינו ומבינה מעט את שפת הלאדינו שנשמעה בבית הוריי. מתהלכת אני על מרצפות דהויות בדרכים המתוחכמות ובסמטאותיה של ירושלים בטבורה של ירושלים התוססת, שוק מחנה-יהודה הומה מאדם ונשמעים קולות שונים וקריאות הרוכלים "היום בזול", מתערבבים קולות וריחות התבלינים, הפירות, הירקות והעשתנור, מראה הצבעוניות הססגונית של הירקות והפירות ומיני מאפה ועזורא מגיש לי כוס תמרהינדי, פיפייל'ה ורוזל'ה מושכים עגלותיהם מלאות בסמרטוטים. איש הטופלה מוכר תפוחים מזוגגים כטופי.

זוהי ירושלים בהתגלמותה, קיבוץ הגלויות המבורך. כל צבעיה, ריחותיה, תבליניה, תרבותה. בתוך המצוקה והצפיפות נשאו הורינו מורשת אבות, תרבותה תפישת העולם שבאה לידי ביטוי והעניקו לנו באמונתם חינוכם. יחסי השכנות היו טובים איש לא הרגיש עצמו לבד תמיד שיתף את השכן בצערו ובשמחתו.