"כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֵנוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֵנוּ, הֶן עַם לְבָדָד יִשְׁכּוֹן וּבַגּוֹיִים לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כ"ג י'), הימין בישראל עשה הכל לאמץ חזון של קוסם מנבכי היסטוריה רחוקה בשם בלעם בן בעור מהעיר פתור שבארם נהריים, שהיה לו רזומה של קוסם מצליחן (רש"י לפסוק ו' בפרק כ"ב), ועם החזון הזה התחרו מחנות בימין באיחולי הצלחה לראש הממשלה בפגישתו עם נשיא ארה"ב.
טרם יציאת נתניהו לוושינגטון דברר אותו ח"כ
יואב קיש, אך הציג את הדברים כחזונו האישי של יואב קיש -
"לספח לשטחה של מדינת ישראל מקסימום שטח עם מינימום ערבים". חבר הכנסת יואב קיש גאה בחזונו האישי שאתו, לדבריו, יצא נתניהו לוושינגטון. חבל שהוא שכח, שהמלל הלאומני העדוי רהב ויוהרה נלעגת הוא מתוצרת הבית של "
הבית היהודי" ושל סגנית שר החוץ,
ציפי חוטובלי. ההבדל היחיד הוא שיואב קיש רק ניסה לשחק בנתונים, ליתר דיוק לשקר(!!!), בטענה שבאותם 60% משטחי יהודה ושומרון, המוגדרים כשטח C, שהוא מבקש לספח למדינת ישראל, חיים לדבריו רק 20.000 פלשתינים. את היתר באבחת הבל פיו של יואב קיש הם התנדפו, הם בבחינת אינם קיימים. הם צריכים להתווסף לנפקדים חיים.
אך אם יואב קיש הוא דג רקק, שמשקיע ימים ולילות להגיע לקדמת הבמה באמירות משתלחות, ציערה אותי האמירה של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שהטיל את מלוא כובד משקלו הציבורי והמוסרי באמירה שהוא מצדד בסיפוח מלא של כל השטחים עם נדיבות ליברלית מרשימה של
"הענקת אזרחות מלאה לכל היושב בשטח, אין דין אחד לישראלי ודין אחר ללא ישראלי". מצער, שאנחנו מעלים את חיינו בארץ הזו על שרטון של עם לבדד ישכון, שרטון המבטיח רק הקזת דם במלחמה שאין לה קץ. אנחנו מתעלמים שיש כאן עם נוסף, שגם לו יש מאוויים לאומיים, גם לו יש כמיהה לבית לאומי. ואין לנו זכות מוסרית להחליט בשבילו, להחליט במקומו, שאנחנו אלו המספחים את מאווייו לבית לאומי משלו לצידה של מדינת ישראל. אנחנו העם שלבדד ישכון, אנחנו נחליט, אנחנו נקבע איזה שטח נספח וכמה נספח.
"מרגע שהחל דן בשאלת ערביי הארץ, חזר והדגיש פעמים אין ספור
שזכותם של הערבים על הארץ אינה פחותה מזכותם של היהודים" (מיכאל בר זוהר, בספרו בן-גוריון, הוצאת
ידיעות אחרונות, עמ' 128-9). גישה זו של דוד בן-גוריון חייבת להדריך אותנו כיום.
לצערי, דוד בן-גוריון התנכר במהלך השנים להגותו המוסרית והביא אותנו עד לשפל של "חזון ממלכת ישראל השלישית", חזון שהיה טבול בדמם של חיילים ישראלים רבים, שחייהם נקטפו במלחמה על חזון שווא.
כיום מנחה את ממשלת ישראל חזון בלעם בן בעור, שיביא עלינו רק סיבובי מעגלי דמים שיקיזו שני העמים. ב-14 באוקטובר 1921 הזהיר בן-גוריון
"מפני האילוזיה שארץ ישראל היא ארץ ריקה, ושאנו יכולים לעשות בה כרצוננו, בלי לקחת בחשבון את תושבי הארץ. זה הזיק לנו הרבה." (שם, עמ' 248).
אי-אפשר שלא להצטער, שבן-גוריון עצמו זנח את האמירה המדינית שהובאה לעיל. בן-גוריון התנכר בבוטות רבה לאמירה מדינית שלו, שהוא זה שניסחה, אמירה הרואה כאן עם ילידי, שיש לו זכויות לאומיות. כיום, ההתנכרות הזו מקבלת ממדים עוד יותר מדאיגים.
