תקשורת, במרכזה העיתונות - הינה כלב השמירה של הדמוקרטיה. כך מלמדים אותך באקדמיה ובכל מוסדות המפלגה. זו מהות ההשכלה, הנאורות, הקדמה והפריחה האנושית. יוסי גמזו, משורר שהוא גם פרופסור באקדמיה, לא סבור שזה כך. הוא כותב:
כִּי אֵין זֶה סוֹד שֶרֹב גּוּפֵי תִּקְשֹרֶת
כְּתוּבָה אוֹ מְשֻדֶּרֶת הֵם כַּיּוֹם
נִכְסֵי גְּבִירִים אֶצְלֵנוּ. קַל לִקְשֹר אֶת
שְמוֹת אֵילֵי-הוֹן מֵעֲשִׂירוֹן עֶלְיוֹן
עִם תַּחֲנוֹת-שִדּוּר שֶל טֶלֶוִיזְיָה
וְרַאדְיוֹ, יוֹמוֹנִים וְחִנָּמוֹן
שֶכְּפִי שֶמִּתְחַוֵּר בְּכָל רֶבִיזְיָה
בִּמְקוֹם אֱמֶת שוֹלֵט בָּהֶם מָמוֹן.
וְקֹמֶץ אַחְרוֹנֵי הַמּוֹהִיקָנִים
שֶל תַּחְקִירִים לְלֹא מַשּׂוֹא-פָּנִים
אוֹזֵל בְּצַו טַיְקוּנִים צִינִיקָנִים
כְּשֶעִנְיָנִים כְּרוּכִים בְּקִנְיָנִים
וְגַם לִפְנֵי קְנוּנְיוֹת רֹאהַ"מ עִם נוֹנִי
יָדַע כָּל הַצִּבּוּר כִּי דִווּחָם
לא בָּעֻבְדּוֹת תָּלוּי (זֶה אָנַכְרוֹנִי)
כִּי אִם לְפִי רוּחָם וּכְפִי רִוְחָם.
נכסי גבירים, אומר המשורר – זה מה שהתקשורת מהווה היום. ממתי גבירים, טייקונים ופריצי-תאגידים שומרים על ערכי הדמוקרטיה ולא על הכסף והאינטרסים שלהם, כולל כמה פספורטים בהיחבא? כלומר, התרגלנו להחליק עוד שקר שאין בכוחנו לנפץ. עכשיו מתעורר באמריקה גל נגדי של שאט-נפש, בראשו נשיא לעומתי, והתקשורת זוכה בשמות הגנאי. פייק ניוז. תאמינו?
אחת השאלות שנשאלו גם בעבר הרחוק היתה, מדוע היהודים שנואים כל-כך על שאר באי עולם? השנאה לא דועכת ולא פוסחת על הקדמה, ההשכלה והנאורות. האם ייתכן שזה משום שיהודים מזוהים גם עם התקשורת? כן, גם. ננסה להסביר. במעמד הר-סיני ומאז זוהו היהודים ונתפשו עם ערכי מוסר ורוחניות בלתי נתפשים. התנ"ך, ובתוכו תורת הנביאים, נעשה קדוש בכל העולם ולכל הדתות המרכזיות המתמידות לשנוא זו את זו באהבתן לכתובים. האם תקשורת הולכת עם מוסר, רוחניות וראש יהודי לכל פינה חשוכה? האם ייתכן שנמצאה קורלציה שמימית בין יהודים ותקשורת עולמית ולכן מחריבים גם היום בתי קברות?
אני מבקש לשרטט בעזרת ויקיפדיה דיוקן לרגע של גיבור לאומי המכהן גם כאיש תקשורת דומיננטי בתרבות ההשכלה והמוסר שלנו. הכוונה לעיתונאי אמנון אברמוביץ. במלחמת יום כיפור בהיותו בן 22 שנה נשרף בטנק והציל את חבריו. הוא זכה לצל"ש הרמטכ"ל על גבורתו ולסדרת ניתוחים שהקפיאה את פניו. שבועיים לאחר רצח
יצחק רבין חשף אברמוביץ' לראשונה, את העדויות של
יגאל עמיר, אחיו
חגי עמיר ומרגלית הר שפי. כן חזר על חשיפתו של בני אלון שאבישי רביב הוא סוכן השב"כ ששם הקוד שלו "שמפניה". בראיון באותה שנה אמר: "במחשבה שנייה לא הייתי מפרסם את זה. לא חזיתי מה יתפתח מזה. לא רציתי להיות זה שיעניק לימין מתנות חינם". כחצי שנה לפני יישום תוכנית ההינתקות אמר בדיון בנושא בפברואר 2005 במכון ואן ליר ש"צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג, לשומרו בקופסה אטומה, מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן, לפחות עד תום ההינתקות"
4. שרון היה באותה עת ראש ממשלת ישראל ומובילה של התוכנית, ולהערכת אברמוביץ' היחיד היכול להוציאה אל הפועל. במאי 2005 הוא כתב "הטענה המתריסה, החצופה, הדמגוגית מכולן היא הטענה שאנחנו, העיתונאים, מחפים על מעשים עברייניים של שרון, פליליים ממש, והכל למען ההינתקות". נו, באמת?
זה עיתונאי הנחשב צמרת בתקשורת הישראלית. עיתונאי בעל יכולת לחבר תיאור מרתק של עובדות גם לערכי מוסר מהדהדים מבלי להגיש בשום-אופן את הלחי השנייה שלו. אנשים ונשים במתכונתו של אברמוביץ' צובעים את כל שדרת האקליפטיפוסים המופרכת בתקשורת הישראלית בצבעי מאכל. פלא ששונאים ומתעבים את התקשורת בישראל? ואם העולם סבור שהיהודים מנהלים את התקשורת העולמית (ואת הוליווד) – פלא שמתפרצים פה ושם הרי געש כבויים, רותחים משנאה?
חדשות למכירה ו/או השכרה
התקשורת תהיה קיימת לעד ותחקירנים יעברו בין תחנותיה ויציעו, לכאורה, את מרכולתם לציבור. פה ושם גם מתפרסם איזה תחקיר חלול ומרעיש, פעילות של חובבנים שטרם הגיעו לבשלות. תחקירנים טובים וראויים פועלים באפלולית, מאחורי הצל. מעולם לא נמכרו תחקירים ראויים המכילים חומר נפץ ציבורי לאמצעי תקשורת. הם 'נמכרו', לפעמים באמצעות עורכי דין ובאי-כוח, למושאי התחקיר ובני משפחותיהם או לתאגידיהם. לא, זה לא בדיוק אקט נורמטיבי של סחיטה אבל בהחלט ניסיון מצטבר ומנומס של חוקרים ברי-מזל לממן את הוצאות המחקר באורח ארוך-טווח תוך דאגה לכל עתידם.
קראנו על כך בספרו של ג'ון גונתר שיצא לאור בשנת 1936 "בתוככי אירופה". קראתי את המהדורה התשיעית של הספר, שהופיעה מיד לאחר פלישת הגרמנים לחבל הריין. בסיום פרק העוסק במדיניותה של צרפת, בעמוד 142, מופיעה 'הערת שולים' רבת משמעות. הערת השולים עוסקת בעיתונות הצרפתית, אבל למעשה חובקת עולם ומלואו. באותם ימים צרפת היא נוף העולם החופשי, המודרני, התרבותי. גרמניה כבר נטרפה בדעתו של היטלר, נעשתה מוקצה מחמת מיאוס. גרינג כבר שרף את בית-הנבחרים וחטף כאבי לב משום לא אפשרו לו לשרוף גם את הנבחרים. פניה של גרמניה למלחמה עולמית קומפקטית, בזאת נוכחו כל מנהיגי אירופה והעולם הציני. היורה מתחממת ועוד מעט תרתח ותותך.
באותם ימים יש לא פחות מ-102 עיתונים יומיים בפריז. מרבית העיתונים משמרים טורים שלמים של 'חדשות למכירה'. העורכים משמשים סוכני מכירות של מרכולתם והם משדלים ממשלות וארגונים ציבוריים ופרטיים להתפרסם באורח חיובי ביותר בעמודים הראשיים והפנימיים של העיתונים המכובדים והמשפיעים ביותר בעולם החופשי והדמוקרטי, כלומר המוסרי, הנעלה והנאור. פנייה שכזו נעשתה גם אל השגריר האמריקני החדש וולטר אדג' בתחילת כהונתו בפאריס. הסופר מעיד שאחד ממנהיגי התנועה הקטלונית סיפר לו בברצלונה כי נדרש לשלם סכומי כסף גדולים כדי שתתפרסם סידרת מאמרים המתארת באופן אוהד את השאיפות הקטלוניות. לעתים נתמכים העיתונים בפריז על-ידי ממשלות זרות כגון אלו של יפן ואיטליה. במשך מלחמת יפן במנצ'וריה הייתה העיתונות הצרפתית אוהדת באופן בולט את היפנים. איטליה, לדבריו, שילמה בשנת 1935 כ-65 מיליון פרנקים צרפתיים לעיתונים צרפתיים. גם הממשלה הצרפתית 'תומכת' מעת לעת בעיתונות שלה למען עיתונות 'טובה' ו'אמיצה' יותר. למשרדי החוץ והפנים בצרפת ישנן קרנות סודיות המאפשרות בזבוזים שכאלה. כסף צרפתי מימן, לשם שינוי, גם את עיתונו החדש של מוסוליני 'פופולו דה-איטליה'. מוסוליני תמך בהצטרפותה של איטליה ל'מלחמה הגדולה' כבת ברית לצרפת. והנימה היהודית – כל העיתונות על רבדיה וגווניה, כולל האמריקנית, לא השמיעה צעקה אחת על שואת היהודים שהתחוללה באירופה, התעלמה, גימדה, צנזרה, הקפיאה, סילפה והשמיטה. תבדקו ותיווכחו מתי האסון היהודי פרץ לתודעה.
לכן אין הצבר הישראלי הרגיש צריך להיות מופתע בראותו אלפי מאמרים מתעופפים כעטלפים סומים במערת העיתונות העולמית, מבטאים שנאה עזה לישראל בנוסח בצלם ושוברי שתיקה. זה משתלם טוב. עבור הישראלים המשומדים - זו כלכלה ופרנסה במסווה של אידיאולוגיה ומוסר. ממשלות נפט זרות, שליטים מוסלמיים ואיחוד אירופי משתתף קונים לעצמם את שעתם היפה יותר בתוככי ישראל.
אין להתפלא על ריבוי ארגוני שמאל פריכים ומופרכים המשקיעים כספים גדולים בבג"ץ, בפרסומים נאותים בעיתונות היומית והחשפנית הדוגלת בערכי מוסר. מטפטפים עוד קצת "שתי מדינות לשני עמים" וגם טיפת "שטחים תמורת שלום" בתערובת "תהיה חכם - ולא צודק" רק מפני שהאיחוד האירופי משלם לא רע... כי זה כל כך אנושי ונוגע ללב להיות רודף שלום במסדרונות האו"ם והפרלמנטים הדמוקרטיים של אירופה.
אמר לי פעם אחד האנשים המעודכנים בלשון סתומה: ראית כיצד עורך דין מוכר את זמנו ורוחו בבית המשפט וערכאותיו – זה הכל למען האמת והצדק? ראית כיצד הוא צד לקוחות מכל עבר ומכל הבא ליד? האם כל זה קשור לתפיסת עולמו, לאידיאולוגיה שלו או לפרנסה שלו? חברות פרסום, מהוגנות לחלוטין, המקפידות על כל קוצו של יוד בענייניי 'פוליטיקלי-קורקט', מפרסמות ללא הרף זני וזנבי סיגריות ומשקאות משכרים וממכרים בלי התחבטות בסוגיה המוסרית. עסק זה עסק. חברות ייצור ממשלתיות מוכרות נשק מתוחכם לארגונים מפוקפקים שמגנים על קווי אספקה של סמים נרקוטיים. התעלמות משאלות מוסר גם למען כותרת גדולה בעיתון אינה אופיינית אך ורק לרשעים שבתוכנו.
