אינני יודע במה במדויק מואשמת לורי שם טוב, אך למקרא הידיעות על מעצרה, כאשר ברקע המעצר עומר "טרור רשתי" אין לי אין אלא להרים גבה.
על-פי פרסומיה עצמה לורי שם טוב היא אישה אשר נפגעה על-ידי רשויות הרווחה. ייתכן שרשויות הרווחה צדקו בעניינה, ייתכן שלא, היא ודאי סוברת שרשויות הרווחה טעו ולא רק טעו אצלה, אלא לטעמה ולא רק לטעמה, המערכת של הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם או ממשמורת אחד מהם, והרחקתם בצו בית משפט מההורה השני הוא נושא טעון מאד, והוא נושא אשר הביקורת עליו נמתחת לא רק על-ידי ההורים הנפגעים לכאורה.
בפעם האחרונה בה נדרשתי לנושא היה כאשר מנכ"ל לשעבר של משרד הרווחה
יוסי סילמן, מינוי פוליטי של שר הרווחה
מאיר כהן (סילמן היה יו"ר מטה הבחירות של מפלגתו של כהן, ולפני כן קצין בכיר בצה"ל, ביחידות שדה) מינה עצמו לכהן בראשה של ועדה אשר עסקה בנושא, כאשר הוא עצמו חסר כל רקע וחסר כל ניסיון בתחום, וכאשר ועדה קודמת בראשות פרופסור מאוניברסיטת ב"ש מצאה ליקויים מבניים רבים במערכת קבלת ההחלטות על הוצאת ילדים מחזקת הוריהם, מצאה שבתי המשפט מהווים בעצם חותמת גומי, מצאה שההורים לא מיודעים מספיק ולא מעורבים מספיק בתהליכי קבלת ההחלטות, ומסקנותיה של אותה ועדה שקדמה לוועדת סילמן על-אף שנתקבלו על-ידי השר הרצוג, לא מולאו, הגם שוועדת סילמן התעלמה לחלוטין מעבודה זו של הוועדה שקדמה לה.
בשורה התחתונה גיבתה ועדת סילמן את מרבית הנוהג הקיים במשרד הרווחה, והמהפכה אשר הומלצה על-ידי ועדה מאוד מקצועית קודמת, נקברו למיטב ידיעתי באופן סופי ומוחלט.
הטענה הרווחת, לפחות אז, הייתה שבראש המערך המחליט על הוצאת ילדים מביתם עומדות מספר נשים בכירות המשרד הרווחה, הנושאות בתפקידן שנים על גבי שנים, שנתגבשה אצלן קונספציה מאוד ספציפית בעניין הקשה הזה, עד כדי כך שמערכת קבלת ההחלטות הנושאים כל כך עדינים התאבנה עם השנים ואינה רגישה כלל לביקורת הנמתחת עליה – ובתי המשפט במקום להפעיל שיקול דעת, מקבלים את ההמלצות כתורה מסיני.
ומכאן שהביקורת של לורי שם טוב על משרד הרווחה ומערכת בתי המשפט, הן בעניינה האישי וכן בכלל, היא לא רק לגיטימית, היא אפילו מבורכת. השאלה הנותרת היא כיצד, כיצד לורי שם טוב מנסה לשנות את המערכת אשר לדעתה פועלת מאוד מאוד עקום וגורמת לה ולאחרים, לחות לסברתה, עוול בל יתואר.
וגם כאן מותר שיהיו חילוקי דעות, יש אנשים יותר מאופקים, יש אנשים שפחות, יש אנשים המתייחסים בכבוד רב יותר למערכות השלטון ויש כאלה שפחות, ובמצבים כאלה מוטלת עלינו כחברה החובה למתוח קו דק ועדין המפריד בין זכות היסוד לביטוי לבין האיסורים הפליליים השונים.
ומכאן אנו מגיעים למעצרה המתוקשר (אשר בתחילתו לבקשתה נאסר זמנית פרסום שמה, ובית המשפט ב-3 ערכאות לא מצא לכך הצדקה). ומה מספרים לנו? מספרים שלורי שם טוב משתוללת בפועל ופלילית לכאורה כבר מ-2009 ופוגעת בכמויות של אנשי ציבור העולות על 3 ספרות (כלומר אלפי איש), ביניהם חברי כנסת ושופטים, אבל איש לא מספר לנו איך המערכת התעוררה רק כעת.
מאז 2009 עובר אדם עבירות פליליות נגד אלפי אנשים, אולי אפילו יותר מעבירה פלילית אחד נגד אותו אדם ואיש לא שם לב? איפה הייתה המשטרה עד כה? מה גרם למערכת לישון כל השנים ופתאום להתעורר עם "טרור רשתי"?
כמה שנים לקח לנו להבין שיש מחבלים ברחוב? המחבלים זה הרי טרור, אז האם היה מקרה אחד שטרוריסט לא טופל מיד עם ביצוע מעשה הטרור על ידו?
ייתכן שהתגלה מידע ספציפי ומיוחד, שלא היה ידוע קודם, ייתכן שיש "אקדח מעשן" ספציפי ונקודתי המצריך מעצר, אך ב-2016 לבוא ולטעון על אלפי עבירות פליליות, אשר לפחות חלקן, אפילו לדעת הרשויות, נעשו בפרהסיה, לאורך 7 שנים כעילת מעצר ממושך, נראה קצת לא בסדר. נראה קצת הרבה לא בסדר.
וקשה מאוד שלא לחשוש שהביקורת שלורי שם טוב מותחת דווקא נגד שופטים, ובייחוד הדרך שהיא מביעה את הביקורת, כולל הפגנות מחוץ לבתים שלהם, נסבלו לאורך השנים על-ידי המערכת, אך המערכת שבעה מהם והחליטה לשנות את הנתונים במשוואה, ואם זה אכן המצב, הדרך בה נקטו הרשויות רחוקה מלהיות הוגנת ונכונה, ונזקה רב מאוד על תועלתה.
