תעשו לעצמכם חיים קלים אם תאמרו שדבריו של הרב יגאל לוינשטיין חשוכים ותגנו אותם. כל ההתייחסות לדברים הנוקבים שהשמיע, גם אם בסגנון שלא נעם לאוזניים רגישות, באופן הרואה לנגד עיניו רק את המעטפת החיצונית בלי לברר את תפישת העולם שמאחורי הדברים נדונה לכישלון. במלחמות דעות ובמלחמות תרבות גינוי והשתקה הם נשק, אבל נשק קצר-טווח. השפעתו לא רק חולפת במהרה אלא מותירה צלקות על כל סוגיית
חופש הביטוי, לאו-דווקא של רבנים, אלא של כל מי שיבקש להשמיע דעה שאינה מתיישרת עם הזרם המרכזי של מכבש האידאלים.
דווקא הדעה הלא-קונבנציונלית היא זו המאתגרת את השיח ואף מפרה אותו ומעלה אותו בדרגה, שבה לא היה קודם לוויכוח ולליבון הנושא. סתימת פיות מלהשמיע דעות לא נוחות כמוה כסכר לנהר, שמתי שהוא עלול להתפרץ, בעוצמה ובאלימות. המטוטלת מתהפכת. עודף מתירנות תוביל בהכרח לתגובה שמרנית מתפרצת, ולהפך. עיין ערך עלייתו של
דונלד טראמפ לשלטון.
קל מאוד לתייג את הרב לוינשטיין כשמרני, קל מאוד למנוע מצעירים את הזכות להיחשף למשנתו, קל לעשות לו דמוניזציה כמשפיל נשים ושאר הנחות מופרכות שמגחיכות את דמותו והופכות אותו לקריקטורה.
הרב יגאל לוינשטיין מגיש את עמדותיו כמות שהן. בלי עטיפות ובלי התייפייפות והתחנפות. סגנונו אולי צורם, אבל אינו בוטה יותר מזה של כמה דמויות המופיעות קבוע בטלוויזיה ובתחנות הרדיו. דבריו מבטאים מלחמת תרבות בין היהדות השמרנית לעולם המערבי בכל הקשור למעמד האישה.
כאשר הוא אומר שבנות דתיות המתגייסות לצבא או כאלה המתגייסות למערך הלוחם יוצאות לא-יהודיות, אין כוונתו במובן הגנטי של המילה, כפי שהבהיר בשיעורו, אלא במובן התפישתי. כלומר, השירות הצבאי התובעני מחספס לגישתו את העדינות והטהרה הנשית הישראלית, והופך את עולם הערכים של החיילת מעולם ערכים יהודי לעולם ערכים מערבי, שבו הבית והמשפחה נדחקים למקום 2 לטובת קריירה.
במילים אחרות, המחלוקת היא כיצד צריך להיראות בית יהודי - מהו תפקיד הבעל ומה תפקיד האישה במשפחה היהודית האידיאלית; האם בני זוג אמורים להשלים זה את זה או להתחרות זה בזה בתפקידים.
בירור עניינים אלה של מהי המשפחתיות האידיאלית לא ייעשה תחת זרקוריהם השודפים ורודפי הכושל כלי התקשורת אלא בתקשורת הבינאישית. זה ייקח הרבה זמן, אולי אפילו דור או שניים, אבל השיח בין התפישות ובירורן יתקיים.
