נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, וקנצלר גרמניה, אנגלה מרקל, נפגשים (יום ד', 14.3.17) בוושינגטון - לראשונה מאז נבחר טראמפ לתפקידו. זוהי הפגישה החשובה ביותר של טראמפ עד כה, ומולו תתייצב מי ששונה ממנו כמעט בכל היבט. אבל, מזכיר השבועון דר-שפיגל, מרקל הצליחה להסתדר גם סילביו ברלוסקוני - וגם הם היו שונים לגמרי. אנשיה של מרקל מקווים לנס דומה במה שעשויה להיות הפגישה הקשה ביותר של מרקל בכל שנותיה בתפקיד.

טראמפ הוא פוליטיקאי פופוליסטי שמצהיר, שיקריב הכל למען האינטרסים האמריקניים. מרקל היא המנהיגה המנוסה ביותר בעולם, שיש הרואים בה את המגן האחרון של הדמוקרטיה המערבית - למרות שהיא עצמה מתנגדת לתיאור הזה. מדיניותו של טראמפ עלולה להחליש את האיחוד האירופי ואת גרמניה המובילה אותו והוא עשוי להסיר את הסנקציות מעל רוסיה, שמרקל עמלה להטיל וליישם.

מקורות המקורבים למרקל אמרו לשבועון, כי היא תנסה ליצור יחסים טובים עם טראמפ - למרות שברור לה וליועציה, שלא יהיה קל לעשות איתו עסקים. מרקל לא מתכוונת להסתמך רק על הקסם האישי שלה: לקחה איתה לוושינגטון את מנכ"ל סימנס, ג'ו קייזר, ומנכ"ל ב.מ.וו, הרלד קרוגר, כדי שהללו יסבירו לטראמפ כמה משרות יוצרות חברות אלו בארה"ב. ההנחה היא, שטראמפ יהיה פתוח יותר לשמוע אנשי עסקים כמותו.

פחות פסימית מכפי שהייתה

לדברי דר-שפיגל, בנושאי מדיניות חוץ - מרקל כיום פחות פסימית משהייתה מיד לאחר נצחונו של טראמפ. נכון לעכשיו, טראמפ אינו מיישם את דרישותיו הקיצוניות ביותר; השבועון מציין, שהוא לא ביטל את ההסכם עם אירן ולא העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. גם הבעות התמיכה בנאטו סייעו להרגיע את מרקל, ובברלין סומכים על רקס טילרסון וג'יימס מאטיס שימשכו את הממשל לכיוון פרגמטי יותר. בבירת גרמניה גם קיבלו בברכה את מינויו של הרברט מקמאסטר המנוסה ליועץ לביטחון לאומי, במקומו של מייקל פלין.

מרקל צפתה בנאומיו של טראמפ והיא בטוחה שהוא מתכוון למלא את הבטחותיו. מאז שוחחה עימו בטלפון ב-28 בינואר, היא גם משוכנעת שקשר ישיר ביניהם הוא חיוני. מיד אחרי השיחה ביניהם התקשר טראמפ לוולדימיר פוטין - ובלשכתה של מרקל מאמינים שהסדר לא היה מקרי. לדעתם, בבית הלבן היה מי שדאג שטראמפ יקבל "מבוא לרוסיה" לפני שיחתו עם פוטין, ונכון לעכשיו נראה שזה עובד - לפחות מבחינת דבקותו של טראמפ בדרישות לגבי אוקראינה. איתות נוסף: פיונה היל, מומחית לרוסיה ומבקרת חריפה של פוטין, מונתה למועצה לביטחון לאומי.

מרקל מקווה שבפגישתה עם טראמפ היא תצליח גם לשכנע אותו בחשיבותו של האיחוד האירופי. "הטריק יהיה למצוא את הטון הנכון", כותב דר-שפיגל, "ללמד בלי להישמע פדנט". לצד זאת, מרקל תצביע בפני טראמפ על כך שיש להם קווי מדיניות משותפים - כגון הגדלת תקציב הביטחון.

גם הבחירות נמצאות ברקע

לעומת אופטימיות זו, מרקל וצוותה מתכוננים לגרוע ביותר כאשר מדובר בתחום הסחר. תוכניותיו של טראמפ עלולות להציב את האיום הגדול ביותר על הכלכלה העולמית מאז המשבר של 2008 וגרמניה ניצבת בקו האש. קרוב למחצית מהמשרות בגרמניה תלויות בייצוא. ארה"ב רכשה אשתקד מגרמניה סחורות ב-107 מיליארד אירו וייצאה לה ב-57 מיליארד אירו בלבד, וטראמפ דיבר בגלוי על רצונו להפחית את הגרעון המסחרי הענק הזה. אם ארה"ב תפתח במלחמת סחר עם אירופה או עם סין, גרמניה תיפגע קשות.

כדי להתמודד עם האיום הזה, מתכננת מרקל אסטרגיה כפולה: מתקפת קסם לצד מסר לפיו יש לה גם צד פחות נחמד. מצד אחד, היא תדגיש שלארה"ב יש הרבה מה להרוויח מיחסי מסחר טרנס-אטלנטיים תקינים. מצד שני, מרקל בהחלט תהיה מוכנה להוביל קו אירופי נגד וושינגטון אם טראמפ ידבק בתוכניות "אמריקה תחילה" בתחום הסחר העולמי ואם יטיל מכסים על הייבוא. במקרה כזה, יפעל האיחוד האירופי - בהובלתה של מרקל - לבודד את ארה"ב על-ידי חתימת הסכמי סחר עם יפן, הודו ואוסטרליה.

מרקל אינה מתכוונת להותיר מקום לספק בליבו של טראמפ לגבי עמדתה בנושא המכסים. נייר ההכנה של לשכתה אומר, שהיא תכנה מיסים כאלו "מכסי מגן", ואילו את ההגנה לתוצרת ארה"ב תכנה "סובסידיות לייצוא"; מרקל רואה אותם כצעדים עוינים וכמאיצים של מלחמת סחר, וכהפרה של הסכמי הסחר הבינלאומיים. מרקל גם נשענת על תמיכתה של מועצת אירופה, אשר אישרה צעדים להגדלת ארסנל התגובות במקרה של מלחמת סחר.

לשכת הקנצלר כבר בוחנת צעדים למהלומת נגד אם כל זה לא יעזור, חושף דר-שפיגל. אחד הרעיונות הוא הטלת מכסים כבדים על הייבוא מארה"ב, תוך תימרון בתוך המרחב שהותירו הסכמי הסחר. אפשרות נוספת היא הכרה לצורכי מס בתשלומי המכס של חברות גרמניות בארה"ב, ובכך לפצות אותם על אובדן יתרונן התחרותי בשוק האמריקני. וישנו גם נשק יום הדין: הורדת מס החברות והפחתת ההפרשות הסוציאליות של חברות הפועלות בגרמניה, כדי למשוך חברות זרות - כולל אמריקניות - אם כי זה יעלה מיליארדי אירו בשנה, לפחות בשלב הראשון.

מרקל מקווה שהדברים לא ירחיקו לכת עד כדי כך. הביקור בוושינגטון ייחשב להצלחה אם שני המנהיגים ימצאו בסיס סביר לדיונים ביניהם. מרקל הולכת לבחירות בעוד חצי שנה, והיא צריכה לתמרן בין חוסר הרצון להתעמת עם ארה"ב לבין חוסר הרצון להיראות כאילו נכנעה לטראמפ. אבל עצם העובדה שבלשכת הקנצלר צריכים לדון בשאלה עד כמה למתוח ביקורת על התרחקותה של ארה"ב מערכי המערב - שאלות שעלו בעבר בנוגע לסין ורוסיה - מלמדת שהמצב השתנה.