עד לא מכבר היו סקרים פוליטיים "האפוד והתרפים" של חזאי הפוליטיקה המתעתעת. על-פיהם חיו, נשמו, התעודדו והתבאסו כל המי ומי בעולם אחיזת העיניים התעמולתי, בשאלות כגון: עמדות הציבור כלפי המנהיגות הפוליטית, תחזית תוצאות הבחירות, דעת הקהל בשאלות פוליטיות אקטואליות ועוד. לא עוד: השימוש הנעשה בהם כיום גובל יותר בנבואות שקר, מאשר בהערכה-זהירה של מציאות אפשרית.
בעולם הישן שבו תקשורת הייתה מנגנון הדיווח וההתעדכנות החשוב ביותר עבור הציבור במדינות הדמוקרטיות, היו הסקרים כלי שיקוף מהימן למדי, למדידת שינויים בדעות ובעמדות של הציבור בשאלות החברתיות-פוליטיות המרכזיות: - ביטחון, כלכלה, מדיניות לאומית, יחסי דת-מדינה תרבות ועוד. הסוקרים היו אנשי מקצוע שגאווה מקצועית הדריכה את שיקוליהם ודחפה לעריכת סקרים שרמת מהימנותם תהיה גבוהה ככל האפשר. כלומר: קירבה של תוצאות המדידה הרגעית למציאות האוביקטיבית תוך הבנת והדגשת המגמות המשתקפות מהן.
בעולם החדש, מוכה הפוסט-מודרניזם האנרכיסטי, הולכת המציאות "ומאבדת" את חשיבותה האוביקטיבית.
הפוסט-מודרנה מחשיבה מילים ומגמדת עובדות ובהוויה כזו הולכים הסקרים והופכים מכלי מדידה לכלים לעיצוב תפיסה. כאשר בודקים את הצלחתם של סקרים לחזות מציאות בכמה מהמקרים הבולטים ביותר של השנים האחרונות, כגון: ניבוי תוצאות הבחירות בישראל לכנסת ה-20 (2015), המשאל בבריטניה ביחס לפרישה מהקהילה האירופית (
BREXIT - 2016) והבחירות האחרונות לנשיאות בארה"ב (נוב' 2016) - מתברר שרמות הכשל של הסקרים גדלות והולכות מפני שהם כבר
אינם מודדים דעות ועמדות,
אלא משתתפים בתעמולה לעיצוב השקפות העולם של הציבור בדומה לרוב אמצעי התקשורת. במערכת הבחירות האחרונה בישראל, ליבת הכשל נבעה מאי הבנה או אי-התחשבות של הסוקרים בתהליכי עומק. כל עוד שיקפו התוצאות את ציפיותיהם או שאיפותיהם של המזמינים, ניתן לתוצאות מעמד של "אמת בלתי-נמנעת".
שגיאות דומות נעשו גם במקרים האחרים שנזכרו לעיל. כאשר מצמידים את עריכת הסקרים לאירועים חריגים, ומניחים להם למדוד את ההשפעות המידיות וקצרות הטווח של האירועים על הציבור, הנחת עבודה זהירה ואחראית תשקלל עובדה זו ותשקף אותה בהצגת התוצאות. שהרי אם מדובר באירוע פוליטי חיובי, כגון ביקור ראש-ה
ממשלה בארה"ב, שזוכה ליחס אוהד ולתוצאות הנתפסות כהישג (למשל: הבנה הדדית ושת"פ מחוזק בשאלות יסוד של הביטחון הלאומי דוגמת אירן וסוריה) תהיה התוצאה באופן טבעי לגמרי שיפור במעמדו של ראש הממשלה; שיפור שיכול להיות זמני. לעומת זאת, סקר שייעשה תקופת-מה מאוחר יותר, לאחר ששכך "גל ההתלהבות" מהביקור וחזרו לככב בכותרות התקשורת נושאי החקירה נגד ראש-הממשלה - סביר מאוד שתוכח ירידה בתוצאות, שגם היא עשויה להיות זמנית. במדיניות סקרים הרואה בהם מכשיר לאינדוקטרינציה של דעת-הציבור, כאשר המגמה המסתמנת היא ירידה במעמדו של ראש-הממשלה - קבועה או זמנית - יבחר דווקא מועד זה לעריכת סקר שיאמת קבל-עם ירידה במעמדו של ראש-הממשלה או מפלגתו. אימותים, כביכול, נקודתיים אלה בראיה פוליטית אסטרטגית רציונלית הם חסרי משמעות. עד מהרה יחלפו בהשפעת אירועים אחרים הבאים במקומם.
שינוי בפועל
לסקרים ערך ריאלי כמדד למציאות כאשר הם מבטאים מגמה יציבה או קפיצת מדרגה שאחריה באה יציבות (
PLATEAU) לאורך זמן. אולם,
כאשר סקרים מיועדים להשפיע על דעת הציבור ולא למדוד אותה, הם חלק אורגני מהתעמולה הפוליטית. סקרים אלה מכוונים למדוד "מדעית" דווקא את השינוי הרגעי ולהשתמש בו שימוש פסיכולוגי כלפי קבוצות אוכלוסייה שניתן אולי להניעה להעביר את תמיכתה ממחנה למחנה. הנימוק כאן כפול: ראשית, אמון או תמיכת הציבור זזים לעבר תמיכה ביוזמי הסקר, וזו השעה למצות שינוי בפועל. שנית, ירידה במעמדו של ראש-ממשלה מכהן צריכה להתפרש כאכזבה של תומכיו ממנו, משמע: הצדקת עמדות מתנגדיו; ומכאן שוב מסקנה ברורה: זו העת לשינוי. חרף המניפולציה המתלווה למעשה ולהסבריו, יהיו מי שישתכנעו מטיעונים כאלה ולו לזמן-מה, בשל סיבות רבות ושונות, וזו תכלית "התרגיל" כולו. גם אלה שמשתתפים בהונאה הגדולה, לא תמיד ערים לכך שבמשחק המניפולציה של הסקרים נועד להם תפקיד של "חיילי עופרת" פסיביים; מישהו מניח אותם על לוח המשחק, במקום הרצוי לו.
"השועלים הפוליטיים" המנהלים את המערכה מכירים עובדות אלה, ומשתמשים בהן לקידום המטרה עליה הם מופקדים, ובמילים אחרות - שעבורה משלמים להם. אפשר שמפעם לפעם יטעו הם עצמם להאמין שתוצאות "מפוברקות" הן תוצאות אמת, במיוחד כאשר הזדהותם עם הגורמים שאותם הם משרתים - מסיבות אידיאולוגיות, כלכליות או אחרות - אינטנסיבית במיוחד. יש במקומותינו משרדי סוקרים שלא קשה לזהות אצלם כשלים חוזרים, שזו בעיקר סיבתם. "שועלים פוליטיים", מקיימים גם סקרי-אמת, כלומר: סקרים סמויים מעיני הציבור, שמודדים תהליכים, שמפלחים מדגמים בצורה עמוקה ויסודית יותר או שמשתמשים במדגמים שרמת הסמך הסטטיסטית של תוצאותיהם גבוהה יותר. סקרים אלה מסייעים בעיצוב אסטרטגיות הקמפיין, ומנטרלים במידה לא מבוטלת את ההשפעות העצמיות של אופטימיזם מופרז והיסחפות.
למען התקינות הפוליטית החסרה מאוד במקומותינו לאחרונה, אציין שרשימה זו נכתבה בהשראת לקט כתבות של אריק בנדר ב"מעריב, 12.3.17: "סקר חדש: לפיד עולה וחוסם את נתניהו" (עמ' 4). "שלח: אם לפיד ינצח נקים ממשלה טובה" (עמ' 5). שתי רשימות פרי מוחו הקודח של בנדר על פריימריז בבית היהודי ועל היערכותו הפוליטית של השר כץ בליכוד (עמ' 6). צרוף זה מדגים את
עבודת הרמייה וההטעיה העיתונאית תוך שימוש בכלי הסקרים. הכותרות וצרוף הידיעות אינם מקריים, בין אם בנדר יזם זאת או העורך כפה זאת. צרוף הפרסומים מגביר את משקלם, כביכול. הסקר מעיד על התחזקות לפיד והרמזים על היערכות פוליטית במחנה הראשי של יריביו מחרים מחזיקים אחריו. הרעיון פשוט: אם
הבית היהודי והליכוד נערכים פוליטית לבחירות, לפיד אכן חוסם את נתניהו; לוחמה פסיכולוגית (ל"פ) במיטבה.
אולם, עיון ברשימה הראשונה המדווחת על תוצאות הסקר, מלמד שלושה דברים: א. קיים סקר נוסף,
1 של מומחים מכובדים לא פחות (אבל טועים פחות בסקרים פוליטיים), ב. תוצאות הסקר השני הפוכות לתוצאות הסקר הראשון - נתניהו ישאיר את לפיד באופוזיציה, גם אם תתקיימנה בחירות בעיתוי הנוכחי, ג. יעלון אינו משנה דבר במפה הפוליטית, ומחצית מפלגת "
המחנה הציוני" עוברת ללפיד, כך שברמת הגושים, מה שהיה הוא שיהיה. אם נניח שטעות הדגימה בשני הסקרים דומה, ועומדת כמקובל על כ-4% עד 4.5%, ואם לפיד אכן מצליח במקרה הטוב יותר (בהתבסס על סעיף ג' לעיל) להגיע לאחוז חוסם של 60 מנדטים,
. מאידך-גיסא, הסיכוי של נתניהו לשמור על מעמדו כראש הממשלה לקדנציה נוספת, דווקא עכשיו, לאחר שינוי הממשל בארה"ב, גדול בהרבה מזה של לפיד לחסום אותו, או כמעט ודאי.
זו דוגמה טיפוסית לאופיה של התקשורת כיום ולמניפולציות שהיא מחוללת בדעת הציבור, בין היתר באמצעות הז... של מנגנון הסקרים לשם קידום המטרות של מנהליה, בעליה וכתביה. הכל, כמובן, בשם חופש הביטוי. לא כולם כאלה, אבל רבים מדי כבר שייכים לברנז'ה המתפקרת.
