חסד גדול עשה למין האנושי אותו עיתונאי שיצא בעד שירות משותף של חיילים וחיילות ביחידות לוחמות, תחת הכותרת: "כולנו בהמות". אמנם, אין זו בשורה חדשותית, וזה טיבם של עיתונאים, לתור אחרי חדשות, ובכל זאת זו אמירה חשובה מאוד, ויש להכיר לו טובה.
אך לפני שנסביר למה, נביא עוד כמה ציטוטים: "בהמיות היא מתנה שנתן הטבע, שאין כוח שמסוגל לשלול אותו ממנו", "כולנו חיות ובהמות עם דחפים בהמיים", "דחף טבעי שנוצר בתהליך האבולוציה", "בהמה זה יפה", "שום הלכת צניעות לא מסוגלת להחליש את הדחף הבהמי שמפעם באדם".
דברים ברורים, שלעצמם נכונים הם, והבעיה אינה במה שנאמר, אלא במה שחסר. כי מומלץ לעתונאי להתעדכן מידי פעם, וכיון שהוא מרים על נס את תורת האבולוציה, עליו לדעת שמן הבהמה נוצר מין חדש והוא האדם, שאמנם עדיין יש בו צד בהמי, אך יש בו גם צד אנושי, עילאי שכלי. אם תרצו, אפשר לנסח את הדברים כמו בתחילת ספר התניא: נפש אלוהית ונפש בהמית. ואם תרצו אפשר לכנות זאת: החיה שבאדם. אכן לא קל לאדם לאלף את הבהמה שבו, מצד אחד לא לדכאה, שהרי חייבים לאכול ולספק עוד תיפקודים בסיסיים, ומצד שני לא להשתעבד לה, אלא לזכור את גבורתו האנושית השכלית העילאית של האדם (ועיין בספר עין איה של מרן
הרב קוק ברכות ט רמו).
אכן מלאכה קשה היא זו, אך מה שמסבך מאוד את המאבק, הוא השקר והרמיה להציג אותה בהמיות כאידיאל האנושי, ולעטוף אותה במילים נוצצות. אכן כותב מרן הרב קוק שלעיתים רבות, השקר מתכסה בשמלת אמת ובעדי זהב ומצודד נפשות, עד שסוף-סוף נראית חרפתו וצחנתו, גם אם הוא עטוף בצעיפי נימוסים ודמיונות מתעים (עולת ראיה ב קעז).
עכשיו, בזכות אותו עיתונאי, הכל ברור: אכן זו בהמיות. הוא לא מנסה לייפות, הוא לא מנסה לרמות, אלא מכריז בלי כחל ובלי שחק: אכן זו בהמיות, זו צחנה.
כידוע הקדמונים האליליים עבדו לבהמות ולחיות, לאריות ולנמרים, לפרות ולנחשים ועוד ועוד. אנו תמהים: עד כדי כך טיפשים היו לחשוב שהנחש הוא אל? שהפרה היא אלה? ודאי לא. אלא הם עבדו לחייתיות ולבהמיות שביצורים האלה אשר זיהו אותם כמין הברקה ממרומים שיש להימשך אחריה. כלומר האלהה של החיה שבאדם.
לפעמים אנשים שואלים: האמנם תורת האבולוציה נכונה היא והאדם בא מן החיה? אני משיב שאיננו יודעים. אומנם תאוריה זו אינה סותרת את התורה, אך לא די בכך להבטיח את אמיתותה. סך הכך היא תאוריה יפה מאוד, אם כי יש עליה גם קושיות. אך השאלה הזאת אם האדם בא מן החיה אינה מטרדת אותנו. מה שהיה היה, ואין מזכירים לבעל תשובה את מעשיו הראשונים. אך מה שמטריד אותנו הוא האם האדם כבר הגיע מן החיה, והתשובה היא שטרם הגיע, ועליו לא להירדם בשמירה.
אכן מזכיר מרן הרב קוק לאדם את מוצאו הבהמי למען "יחוש שבשחתו את דרכיו יוכל ליפול באותה השפלות החשכה" (אורות הקודש ב תקמג).
