בעוד ימים ספורים יצוין יום שנה למותו של
אריה אבנרי. דברים רבים נאמרו בשבחו של הלוחם המובהק בשחיתות שלטונית ל מיד לאחר שנפטר. קראתי חלק ניכר מהם ומצאתי כי מזווית אישית צריך לחזור ולהרחיב עליו בהערכתו, שכן מדובר לא רק בעיתונאי וסופר מזן נדיר וחבר ואח ברוח שבודדים מסוגלים להשתוות אליו. בנחלתו זה של חברות הוא נחשף כבעל איכויות מדהימות.
כחמישים שנות חברות התקיימו בינינו ועל סמך שנים רבות אלו אני כותב שורותיי מתוך מגמה להשלים תיאור צד באישיותו יוצאת הדופן שבוודאי מוכר לעוד אנשים לא מעטים; מעולם לא הפנה עורף לחבריו אלא תמיד נמצא שם לסייע, לתמוך, להיחשף כאיש רעים להתרועע, למצוא זמן להטות אוזן קשובה כפי שהוא ידע.
בימים אלה בהם יציינו את היום הזה ימצאו מי שידגישו שוב ושוב בצדק שהוא היה הלוחם הגדול ביותר בשחיתות הציבורית בישראל. בתחום זה של עיתונאות-חוקרת ללא רתיעה ואף מפרשת פרשיות שחיתות עד דקויות, לא היה לו מתחרה. הוא קבע לעצמו משימה זו כתכלית חייו ולא סטה ממנה. הוא הבין את שהבינו עיתונאים נוספים שרק לא היו מזומנים כמותו להילחם בחירוף-לשון כמותו, שלוחה כחרב מול כל אלה המשחיתים את המדינה עד יסודותיה.
הוא קנה לעצמו יריבים קשים גם בקרב עמיתיו למקצוע, שחלקו על גישתו הנחרצת ובלתי-מתפשרת - והוא לא נרתע גם מול איומים ברמות שונות, מהם על בני משפחתו.
שתי עמותות בנושא מאבק בשחיתות הציבורית הוא הקים ממש במו ידיו, עם חבר תומכים נדירים שהיטו כתף והלכו אתו כיחידת מתנדבים שהאירה בזרקור את סביבותינו האפלות ביותר - בלי מורא. עמותות אלה היו אמיתי ואומ"ץ הממשיכה את הדרך שהתווה בפועלו.
מעולם לא נרתע החוקר הזה ולא התקרנף. גם מבקריו נוכחו לדעת כי בסופם של דרכים ומשעולים קשים הוא הוכיח את צדקתו, את מושחזות עינו, ושוב ושוב את אומץ-לבו.
מבין אין ספור אישים ופרשיות שאריה אבנרי טיפל בהן אזכיר רק שתיים. האחת נוגעת לרב אברהם שפירא משטיחי כרמל, שבהיותו חבר-כנסת נודע בכינוי "מנהל המדינה" היודע לנצל משאביה הכספיים לטובת כיסו המתרחב . אבנרי החליט לכתוב ספר על רב-שטיח זה. שפירא הפעיל לחצים ופיתויים מסוגים שונים על אבנרי שיוותר על פרסום ספרו שנודע בשם "הגביר".
בשלב מסוים החליט שפירא לפעול כנגדו באמצעות המערכת המשפטית, ובית המשפט המחוזי פסק פסיקה קשה כנגד אבנרי וקבע כי לפני הפצת ספר זה על אבנרי להגיש את כתב היד לעיונו של אברהם שפירא. אבנרי ערער על פסיקה זו לעליון - וזכה.
הייתי עד להתפתחויות והתפניות בפרשה זו שחשפה את העיתונאי שנודע כבר אז גם כסופר בזכות ספריו השונים, כבעל עמוד שדרה מוצק. פרשה אחרת שהתוודעתי אליה מתחילה, לפני עשרות שנים, הייתה מאבקו של אבנרי לחשוף את מידת שחיתותו המופלגת של
אהוד אולמרט. היה זה מסע קשה מול יריב שבורך בעזות-מצח נדירה ויכולת תככנות מופלגת. הסיום ידוע.
ידידים שהכירו מקרוב את הלוחם בשחיתות העקשן הזה, למדו להכיר את צדו כחבר. ביום השנה הראשון ללכתו מאתנו, עלינו להודות כי הותיר אחריו חלל משמעותי גם במחוז הזה, תחום הרעות שאין לה גבולות.
היה לי חבר. היה לנו, כל שוחרי ארץ מתוקנת, רע שלא היה כמותו להשתבח ולהתברך בו. אכן, אריה אבנרי הותיר חותמו הברור בחיינו כדמות רבת השראה ובלתי-נשכחת שתמצית מפעלו מסתכם באמירה כי מדינה זו בלי מוסר לא תתקיים.
