ליאור שליין בתוכניתו "גב האומה" התנפל על
יאיר לפיד יו"ר "יש עתיד" כאילו הוא מבקש למחוק אותו מעל פני האדמה. וכול כך למה? כיוון שהגיעה לידיו קלטת וידאו שבה הציג לפיד, בכנס הסברה, את הנקודות העיקריות של מצע
מפלגתו. אם להודות על האמת נאומו של לפיד היה ערטילאי, סיסמתי וחסר כל מידע ממשי. אולם אילו טרח שליין, לפני ההתנפלות הבוטה שהציג בכישרון לגלגני, לקרוא את מצע מפלגתו של לפיד כפי שהוא מופיע באתר הבית שלו, היה מתברר לו כי למפלגה זו יש מה לומר, בניגוד לדיבורים החלולים של היו"ר.
אינני יודע מה מקור הטינה העזה שרוחש שליין ללפיד אך אפשר לשדר לו צפירת הרגעה: לפיד לא יצליח להניח על ראשו את "כתר המלוכה" שהוא משתוקק לו בכול מאודו ואותו הוא מנסה "למכור" לעולם הגדול, בהתנשאות יהירה, כאילו הוא "האיש שיצליח להביס את נתניהו".
אינני נביא, אף לא בן נביא וגם אינני מתהדר בכך שירד עלי מן השמיים חיזיון מופלא ובו גיליתי את הבשורה. אני פשוט מסתמך על המבנה הדמוגרפי של ישראל כפי שהוא בא לידי ביטוי בעת הבחירות לכנסת הנוכחית.
ואלה היו התוצאות: הליכוד - 30 מנדטים שהם 23.40%;
המחנה הציוני - 24 מנדטים שהם 18.67%; יש עתיד - 11 מנדטים שהם 8.82%; כולנו - 10 מנדטים שהם 7.49%;
הבית היהודי - 8 מנדטים שהם 6.74%;
ש"ס - 7 מנדטים שהם 5.74%;
ישראל ביתנו - 6 מנדטים שהם 5.10%;
יהדות התורה ודגל התורה - 6 מנדטים שהם 4.99%; מרצ - 5 מנדטים שהם 3.93%; הרשימה המשותפת - 13 מנדטים שהם 10.61%;
אלי ישי - לא עבר את אחוז החסימה אך הגיע קרוב ל-4 מנדטים.
נכון שרוב הסקרים מצביעים על עליה בכוח מפלגתו של לפיד ונכון גם שנקעה נפשם של ישראלים רבים מאוד מהליכוד, בעיקר בגלל התנהגותו התמוהה של נתניהו בפרשת "
רשות השידור" ו"התאגיד". גם מעמדה של מפלגת "העבודה", הקרויה כיום "המחנה הציוני", מעורער למדי - לפי הסקרים - ולב הציבור אינו נוטה אחריה בעיקר כיוון שלא הצליחה לקנות לעצמה מעמד של אופוזיציה לוחמת. אבל מתוך ניתוח תוצאות הבחירות ניתן להסיק מה נטיית הלב של הבוחרים ועבור מי הם מתכוונים להצביע. ניתוח זה מגלה כי הרוב נוטה ימינה לעבר הליכוד - בראשות נתניהו או אולי
גדעון סער שחזר לעיסוק הפוליטי מן הגלות שגזר על עצמו. עם זאת אסור לשכוח, כי מאז הבחירות לפני שנתיים חלה הידרדרות חמורה במעמדו של נתניהו ורבים כבר מתחננים ש"יעוף לנו מהעיניים". לכן סביר להניח כי אם ימשיך נתניהו להוביל, תחול ירידה במעמד הליכוד. את המקום השני בכוונות ההצבעה של הציבור תופסת "העבודה". הערכה זו נובעת גם מן העובדה שמתמודדים רבים נאבקים על ההנהגה, כנראה מתוך הערכה שיש למפלגה זו סיכוי לחזור לשלטון.
אבל, גם אם בבחירות הבאות - יהיו מתי שיהיו - תצליח "יש עתיד" להמריא כפי שחוזים לה הסקרים והנשיא יטיל על יאיר לפיד את המשימה להרכיב
ממשלה, תתייצב בפני היו"ר המתאווה לשלוט, בעיה קשה כמעט כמו זו שעמדה בפני
ציפי לבני כאשר הוטל עליה בעבר הרחוק להרכיב ממשלה. ומספר המסכימים להצטרף ללפיד לא יספיק כדי להרכיב קואליציה יציבה.
הנה רשימת אלה שככול הנראה
לא יסכימו להצטרף ל"יש עתיד": הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה ודגל התורה, אלי ישי (אם יעבור את אחוז החסימה)., וכמובן - הרשימה המשותפת. ומי יסכים להצטרף: המחנה הציוני המשתוקק לחזור לשלטון ומר"צ.
הדרך היחידה לצרף אל כוחותיו של לפיד מישהו מהסרבנים, כדי שיצליח להרכיב ממשלה, תהיה לשלם להם "שוחד בחירות" בהיקף של מיליארדים רבים, הרבה יותר מהמיליארדים שהעניק נתניהו למפלגות הדתיות. אבל אם זו תהיה הדרך שבה יבחר לפיד יהיה זה, ככול הנראה, סוף הקריירה הפוליטית שלו ושל מפלגתו.
מכול הסיבות האלה ראוי להבהיר ללפיד: אל תמהר להכתיר את עצמך עלינו וטוב תעשה אם תפנים את האמרה המקראית החכמה "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" שמשמעותה: אל לו לאדם להתרברב ולהתפאר בהצלחותיו העתידיות, שמא לא יצליח להוכיח שהוא מסוגל לממש אותן.
