|
|
יורם דורי במרכז הקהילתי [צילום: בתיה דורי]
|
|
|
|
|
אשוויל בצפון קרולינה הוא מקום מעורר השראה ומעודד יצירתיות. שילוב של נוף יפה ואווירת תרבות ואמנות בכל פינה. לא מקרה הוא שרחובות העיר מלאים בגלריות. בימי ששי ושבת ניתן למצוא בכל קרן רחוב חבורות נגנים, חלקם על כלים קונבציונאלים וחלקם מפליאים בנגינתם על..כפיות, פחים ושאר אביזרים מוזרים. באשוויל קהילה יהודית לא גדולה שמהווה חלק מאופיו של המקום.
המרכז היהודי המקומי ביקשני להרצות על העידן החדש ביחסי יהדות ארה"ב וישראל וכמובן, איך אפשר בלי, על מדיניות החוץ הישראלית בעולם משתנה. בניין המרכז הקהילתי נבנה ברוח המקום עם לבנים אדומות-חומות שנותנות לו הוד מיוחד. בשעות היום המקום שוקק חיים ועשרות ילדים מסתופפים בו במסגרות חינוכיות שונות.
את פני קיבלה רשל (רחל בשפתנו שלנו) מאירת פנים, חכמה ואוהבת ישראל שדאגה לכל פרט כדי להביא להצלחת המפגש.
באשוויל גיליתי שוב כמה העולם כולו קטן בכלל ועולמנו היהודי בפרט. לפני הפתיחה ניגש אלי יהודי מקומי שסיפר לי שהוא נשוי לבתו של שכנו הצמוד של חבר קרוב ממושב עולש. אחריו ניגש אחר שלמד עם מכרה ישראלית שלי באוניברסיטה בישראל אחרת הפעילה בjnf מכירה חברה לעבודתי במועצה לשימור אתרים.
את הרצאתי פתחתי בסקירת השינויים שחלו ביהדות ארה"ב והשפעתם על היחסים עם ישראל. פעם, הקשר התבסס על קשרי דם. בכלליות היו אלו זוגות אלים שנמלטו או עזבו את אירופה. האחד עקר לארה"ב ואחיו לפלשתינה. האח האמריקני חש תחושת אחריות גדולה לאחיו שהגיע לארץ לא זרועה ונאבק על חייו מדי יום. היום, ברוב המקרים, מדובר בבני הדור החמישי של אותם אחים או אחיות שבקושי יודעים זה על קיומו שלזה, אם בכלל. יהדות ארה"ב גם השתנתה בהרכבה. היום בנוסף ל-3 או 4 מיליון יהודים אמריקנים ותיקים ( לפחות מחציתם נשואים עם לא יהודים) חיים בארה"ב עוד כמעט 2 מיליון אחרים. כמיליון ישראלים לשעבר על ילדיהם ונכדיהם שאינם מעורבים, בדרך כלל, בחיי הקהילה היהודית אך מאוד מתעניינים בישראל וכ-750 אלף יוצאי מדינות ברה"מ לשעבר שאמנם רחוקים מיהדות אך לרובם בני משפחה בישראל. גם אלו אינם חלק מקהיליה היהודית המאורגנת. זאת ועוד. יותר ממחצית יהודי ארה"ב משתייכים לזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים ואילו בארץ זרמים אלו אינם קיימים למעשה כמאמר פרופ' שלמה אבינרי: "בית הכנסת שאיני הולך אליו הוא האורתודוקסי".
מצב זה מחייב שינוי גישה ומציאת חלופות לקשר בין הצדדים. שת"פ בתחום היצירה והיזמות הטכנולוגית הוא אחד המכשירים העשויים לתת מענה לסוגיה. הארגונים היהודים האמונים על הקשר עם ישראל חייבים רענון מחשבתי: הקמת קרנות הון סיכון שתשקיענה בחברות הזנק של מו"פ משותף ( יהודי אמריקני וישראלי) יכולה להיות אחד הפתרונות היעילים לבנייה מחודשת של הקשרים. לא עוד דאגה לשאר הבשר "המסכן" בישראל אלא ניצול משותף של היצירתיות והמוח היהודי. גם פיתוח הנגב והגליל ובעיקר טיפוח חדשנות בנושאי מים, אנרגיה ובריאות ( כדוגמת אלו שהJNF US- פעילים בהם) יכולים לסייע בבניית מכנה משותף חדש בין יהדות ארה"ב לישראל.
כיוון שבלי פוליטיקה אצל יהודים, אי-אפשר הרי שבתשובה לשאלות על תמיכת יהדות ארה"ב בישראל ניסיתי להגדיר את המונח "תמיכה בישראל". לטעמי תמיכה בישראל היא עניין אחד ותמיכה במדיניות ממשלת ישראל (כל ממשלה) היא עניין אחר.
רובם של יהודי ארה"ב נמנים על אלו המכונים "ליברלים" ומצביעים ברובם עבור המפלגה הדמוקרטית ועמדותיהם לגבי הסכסוך הישראלי-פלשתיני בהתאם. לכנותם כ"אנטי ישראל" תהיה שגיאה קשה שתשפיע גם על התמיכה הדו מפלגתית המסורתית של הממשל האמריקני בישראל. נכון הדבר גם אילו הייתה ממשלה אחרת בארץ עם מדיניות שונה. גם אז מבקריה אינם "שונאי ישראל" ויש להבין כי הביקורת באה מתמיכה ומאהבה.
למחרת כשפגשתי את רשל וחברים נוספים מהקהילה התרגשתי ממילותיהם: הרצאתך העניקה לנו השראה. כך גם אני הרגשתי מעצם קיומו של המפגש.
