כמו התמונה השגרתית של שני כלבי רחוב מצויים או כמו התמונה של שני כלבי בית מאולפים הפוגשים - דרך מקרה - זה בזה ונובחים, בחמת זעם, זה על זה, אם כי לא מעזים להתקרב כלב אחד אל משנהו, כך מאופיינים, לאחרונה, יחסי המחנה החילוני בארץ אל מול יחסי המחנה הדתי-לאומי המחליף וממיר זהותו הלאומית בחרדיות לשמה.
בסקרנות המהולה בתדהמה עצומה מביט המחנה החילוני -
המהווה, עדיין, רוב מניינה של אוכלוסיית מדינת ישראל על דרך, אופן וצורת התנהגותו והתנהלותו של המחנה - המכתיר עצמו, עדיין, בשם "המחנה הדתי-לאומי". מחנה זה הפך, מזמן, למחנה חרדי, שלאומיותו מוטלת בספק ומותנית בתנאי חרדיות מגבילים למדי. מחנה זה מנסה לכוף עצמו על הציוניות וליצור מעין בסיס ומעגן חרדי בצה"ל, המכפיף ערכי התנהגות ודמוקרטיה בסיסיים, לעקרונות וציווי הדת, באופן מוקצן ובלתי מתפשר.
זו בעצם תמציתה של המלחמה של רבני וראשי ישיבות ההסדר ותלמידים - המשרתים, עדיין בצה"ל, בפקודת השירות המשותף לבנים ולבנות בצה"ל. יהודי מאמין ושומר תריג מצוות, כפוף לעקרונות וציווי הדת, לא רק באופן חלקי - בחלק משעות היום או משעות הלילה. יהודי מאמין ושומר תריג מצוות, כפוף לעקרונות וציווי הדת, באופן מוחלט, בכל שעות היממה. זו היא מהותה ותמציתה של היהדות וזו היא מהותן ותמציתן של קיום תריג מצוות, בהתאם להלכה היהודית האורתודכסית, כפי שיצק בה סדר והפך ציוויה לקודקס התנהגות סדר ומסודר, מרן, רבי יוסף קארו זצ"ל, בספרו "בית יוסף". הבעיה מתעוררת לא בקיום תריג מצוות, על-פי עקרונות ההלכה היהודית, חלילה וחס, אלא בפרשנות הניתנת לקיום מצוות אלה, שאוגדו בקודקס של רבי יוסף קארו זצ"ל, שהקיצור לו הוא "השולחן ערוך", המוכר בכל בית בישראל.
מתברר ומסתבר, כי עד לאחרונה, חיה היהדות האורתודוכסית בשקט ובשלווה עם פקודת השירות המשותף בצה"ל כמו-גם עם קודמותיה, שנהגו בצה"ל, שנים הרבה, מאז הקמת בסיסו הארגוני, קודם להקמת המדינה ואילך והנוהגת גם כיום. גם שירת חיילות בעצרות שבהן השתתפו חיילים וקצינים דתיים עברה - בעבר - בשקט ואיש לא מחה נגד שירת נשים בצה"ל. בלהקות הצבאיות שירתו חיילות שזימרו בקולן, להנאת חיילי וקציני צה"ל - לרבות חיילי וקציני צה"ל שומרי המצוות שביניהם - והדברים עברו בשקט מופתי וללא כל מחאה. הבעיה החלה עם הקצנתם של ראשי ורבני ישיבות ההסדר, אשר חלק מהן הפכו לישיבות שחורות, קרי, לישיבות חרדיות לכל דבר ועניין שהוא.
אל תלכו שולל אחר ההופעה החיצונית של בני ישיבות ההסדר (הגם שחלק ניכר מהם החל לטפח הופעה וחזות חרדית, דוגמת גידול זקן והוצאת ציציות מחוץ לבגדיהם) ותנו דעתכם לפנימיות שלהם, שהחלה להשתנות בעשורים האחרונים. חלק נכבד מבני ישיבות ההסדר הם חרדים לכל דבר ועניין שהוא, הנקרעים בין חרדיותם זו לבין חובת השירות בצה"ל שהתנהגות והתנהלות רוב חייליו וקציניו החילוניים נראים ראויים בעיניהם. אם היה הדבר ניתן בידיהם היו הם "מייהדים" צה"ל לחלוטין, מכפיפים אותו לעקרונותיהם ומביאים לחיסול שירות בנות לחלוטין - כן, כן. גם אלה שהינן חילוניות גמורות ואינם רואות באמונה היהודית חלק בלתי נפרד מחייהן - בצה"ל.
הקצנת תפישתם הדתית של רבני ישיבות ההסדר, אינה עניין חדש לענות בו. עוד בשנת 2009, בעקבות הנפת שלטים נגד פינוי יהודים, בטקס השבעה של טירוני חטיבת כפיר, הורה שר הביטחון דאז,
אהוד ברק, על הוצאתה של ישיבת הר ברכה בראשותו של הרב אליעזר מלמד מן ההסדר. צעד זה בא בעקבות הודעתו של ראש הישיבה שלא יגיע לשימוע, אליו זומן אצל שר הביטחון. בנימוקו לכך אמר אהוד ברק, כי: "מעשיו ודבריו של הרב אליעזר מלמד מערערים יסודות הדמוקרטיה הישראלית, דבריו עודדו והסיתו חלק מתלמידיו לסרבנות, להפגנות ולפגיעה ברוח צה"ל, ומשכך, אין להם מקום במדינה מתוקנת. חובה עלינו להקפיד ולשמור צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי".
ובכן, אין חדש תחת השמש, יגאל לוינשטיין, אלי סדן והרבנים
"הציונים המתונים", שתמכו באותו יגאל לוינשטיין, בעניין גיוס בנות דתיות לצה"ל ואופי השירות המשותף לבנים ולבנות בצה"ל - לא מבחינת תוכן הדברים, חלילה וחס, אלא מבחינת האדרת עקרון "
חופש הביטוי", השמור לו כמחנך - לא המציאו הגלגל. גם לא שר הביטחון הנוכחי,
אביגדור ליברמן, שרצה לקיים שימוע לאותו יגאל לוינשטיין ונאלץ לחזור בו מכך, עקב מגבלתות משפטיות ואחרות.
הציונות הדתית מצויה בתחילת של קרע ושסע גדול בינה לבין החברה החילונית, שבתוכה מבקשת היא לחיות וליטול חלק פעיל בחייה של חברה חילונית זו, המהוה רוב מניינה של היישוב היהודי, הנוצרי והמוסלמי, כמו-גם מיעוטים אחרים נוספים, במדינת-ישראל. כל עוד מגדירים החרד"לניקים עצמם כ"ציונים" וכל עוד מבקשים הם להיות חלק מרקמת החיים המשותפת להם ולחברה החילונית, מוטל עליהם להבין שהם לא יוכלו לכוף תפישותיהם האמוניות, לא בצה"ל ולא חוצה לצה"ל. מדינת-ישראל אינה מדינת הלכה, אין היא מדינה תיאוקרטית, אלא מדינה דמוקרטית, המבוססת על עקרונות מגילת העצמאות. מי שאינו מסכים ומסכין לכך, יכול למצוא מקומו - ללא כל הפרעה - בקרב "נטורי קרתא", בשכונת
מאה שערים או באנטוורפן, שבבלגיה.
המשך ההקצנה האמונית-דתית בקרב בני ישיבות ההסדר והניסיון הנואל של רבניהם ושלהם, לכפות ערכי חייהם האמוניים על כלל צה"ל, נדון לכישלון מוחלט. המשך ניסיונות אלה יביא לביטול הכרת המדינה בישיבות ההסדר והמכינות הקדם-צבאיות הדתיות. בכך יקבל הקרע והשסע בין החברה החילונית לחברה חרד"לנית, מאפיין ברור של ניתוק מחיים משותפים וקבלת עקרונות חברה דמוקרטית המנוגדים לתפישות העולם האמוניות שמנסים להשליט, כיום, רבני ישיבות ההסדר - עקרונות חברה דמוקרטית עמה חיה הציונות הדתית בשלום, עד לאחרונה.
תם. תם - ולא נשלם!
