אורי אריאל שר החקלאות, אדם דתי-ציוני נעים הליכות, יו"ר מפלגת "האיחוד הלאומי-תקומה" שחברה למפלגת "
הבית היהודי", איננו מכריז השכם והערב כי או-טו-טו הוא עומד להיות ראש ממשלת ישראל. הוא איש משפחה טוב ואב לששה, המקפיד לעלות להר-הבית פעמים רבות ככול האפשר, שהרי זה כדבריו "המקום הקדוש ביותר לעם היהודי".
אחרי שמניתי את מעלותיו, ראוי להדגיש כי דווקא במשמרת שלו סובלת החקלאות משתי בעיות יסודיות המאיימות על המשך קיומה. האחת: פער התיווך שאינו משאיר לחקלאים הכנסה שדי בה לקיים את עצמם ואת משפחותיהם וגורם לכך שדור ההמשך פורח מן הקן, מבקש לרעות בשדות לא חקלאיים ומותיר בשדה הבית רק את הקשישים שכוחם כמעט תש; השנייה: מכת הגניבות החקלאיות שלא פעם אפילו מסכנת את חייהם של אלה שעדיין אחזים בנחלה הקרקעית ובפירותיה המצומקים.
כדי להבין את הסיטואציה החמורה הזו ראוי לחזור לאירועי ההיסטוריה שהיו מכת המדינה כבר בשלהי המאה ה-19. כאשר הוקמו המושבות הראשונות נאלצו החקלאים לשמור על שדותיהם ותוצרתם החקלאית מפני התנכלויות מצד תושבי כפרים ערבים סמוכים. אז הוקם גוף חשוב שנקרא "השומר" שתפקידו היה לבלום את התופעה. עם הקמת המדינה והגידול במספר התושבים שחלקם הגדול התפרנס מחקלאות, התפתחה תופעת המסתננים, "הפדאיון" כפי שנקראו באותם ימים, שפגיעתם הייתה רעה אם בהשחתת יבול השדות ואם בגניבה של ציוד חקלאי. באותה תקופה גויסו מאות חיילי מילואים שתפקידם העיקרי היה להשכיב "מארבי בטן" ליליים על צירי תנועה של המסתננים כדי ללכוד או להרוג את המזיקים.
בעקבות האינתיפאדה הראשונה התגברו הגניבות החקלאיות של פלשתינים, בעיקר בחסות החשיכה, בכל הישובים שהוקמו קרוב לגבול הרשות הפלשתינית. התופעה החמירה לאחר חתימת הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלשתינית. בעקבות כך הוקמה יחידה משטרתית ייחודית שהפעילה גם מתנדבים והצליחה לבלום במידת מה את מכת הגניבות. אך כשפרצה האינתיפאדה השנייה בסוף שנות ה-90' של המאה הקודמת שוב חלה החמרה. מאז מסתובבים בשטח הישראלי פושעי-לילה רבים הפושטים על מה שאפשר: טרקטורים, משאיות להובלת תוצרת, פרות, כבשים, מכוניות פרטיות וכל מה שזז. כמענה חלקי לטיפול בבעיה הוקם גוף בשם "השומר החדש", אך בפעילות הסיוע שלו לצמצום ממדי התופעה לא היה די כיוון ש"אין הקומץ משביע את הארי".
על חומרת הבעיה הבלתי פתורה הצביעה ד"ר נורית יחימוביץ'-הכהן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת שסיפרה בהודעה לתקשורת, כי בשנים 2015-2011 נפתחו 5,200 תיקי פשיעה חקלאית. אבל: 90% מהם נגנזו. 3,600 נגנזו כיוון שהעבריינים לא נתפסו, 600 נגנזו מחוסר ראיות ו- 400 נוספים נגנזו מ"חוסר עניין לציבור". רק כ-560 עדיין בטיפול ו-95 תיקים בלבד הגיעו לבתי המשפט.
וישאל השואל: מה יכול לעשות בעניין זה אורי אריאל שאיננו ממונה על כוחות הביטחון ולפקודתו לא עומדים גייסות מיומנים של שומרים?. מסתבר שהוא יכול גם יכול, כי לפקודתו יכולים לעמוד, אם רק ירצה בכך, גדודי שומרים שתורתם אומנותם ובמקום שיהרגו את עצמם רק באוהלה של תורה הם יכולים להיות החיל שיגן על החקלאות והחקלאים.
כדוגמה למקור כוח האדם הזה אפשר להביא את אחד ההסדרים הנוגעים לגיוס תלמידי ישיבות לשרות בצה"ל והוא נקרא: "הסדר מרכז" - מסגרת השירות הצבאי המקוצר של תלמידי ישיבות גבוהות ציוניות שאינן ישיבות "הסדר". מקור השם בישיבת "מרכז הרב", שבה הופעל ההסדר לראשונה וגם כיום הוא מאושר דרך ישיבה זו.
ההסדר קובע כך: כאשר בחור ישיבה מתגייס לצה"ל, לאחר שירות מקוצר נדחה המשך השירות על-מנת שיוכל לחזור ללמוד בישיבה. משך השירות תלוי ביחידה אליה בוחר הצעיר להתגייס: תותחנים - 6 חודשים; שריון - 9 חודשים; חובשים - 12 חודשים; חי"ר - 15 חודשים.
מבין אלפי אלה שסיימו את הכשרתם הצבאית במסגרת זו ודומות לה ניתן לגייס, לפרקי זמן קצרים, לוחמים בעלי ניסיון של שימוש בנשק, לשרות נוסף ב"השומר החדש", שתפקידם יהיה ליצור "חומת מגן" מפני הפושעים הרוצים להתפרנס מגניבה ומשוד ועתים גם רצח. ואת זה בדיוק יכול להוציא אל הפועל אורי אריאל, בן תורה בעצמו, המסוגל להעביר בכנסת חקיקה מתאימה.
עד כאן הגניבות ועתה ל"עשיית עושר ולא במשפט", שמשמעותה שצד אחד - הסוחר - מתעשר כשהדבר לא מגיע לו, על חשבון הצד האחר - החקלאי. בדרך זו קבוצה מצומצמת של סוחרים ממולחים צוברת הון עתק על חשבון עמלי הכפיים.
על האבסורד שבמצב הצביע בחוכמה חקלאי בשם ערן בק, מגדל ירקות ותיק ממושב צופית בשרון. בק קרא לציבור להגיע לשדה הגזר שהוא השקיע ממון ועמל רב בגידולו, לקטוף את הירק בשדה ולשלם או לא לשלם, כראות עיניו. בהודעה שהפיץ בק הוא הזמין את הציבור להגיע במועד ובזמן מסוים לקטיף הגזר - אחרת ייאלץ להשמיד את כל היבול. הסיבה: המחיר שמשלמות לו רשתות השיווק אינו מכסה את עלות הקטיף ובוודאי שאינו מותיר לו הכנסה פנויה כלשהי לפרנסת משפחתו. ברור שהמחיר שהיו הסוחרים משלמים לו נמוך בהרבה מהמחיר שבו נמכר הגזר לציבור ברשתות השיווק.על פער התיווך הזה מישהו צובר ממון רב. הגזר הוא רק דוגמא. פער התיווך הגדול קיים בכול סוגי הגידולים - ירקות, ביצים ופירות.
גם בתחום זה יכול שר החקלאות ליזום חקיקה שתגביל מאוד את פער התיווך כאשר נקודת המוצא תהיה שבידי החקלאי יישאר כסף שיספיק לפרנסתו ואולי אף לרווח מה, ומצד שני יגביל מאוד את פער התיווך של המשווקים ומי שיחרוג מן המותר - ייענש בכול דרך שיקבע החוק.
אורי אריאל, איש חרוץ ועמלן, יכול להציל את החקלאות הישראלית הגוועת ולגרום לכך שדור ההמשך לא ייטוש את השדות המצמיחים מזון לתושבי המדינה, אם רק יעשה מעשה.
השר אריאל הוא איש ציבור שנים לא מעטות ועל-כן סביר להניח שהוא מכיר את סיפור המעשה על ביקורו של
וינסטון צ'רצ'יל ב-1921 בתל אביב בימי ראש העיר מאיר דיזנגוף. ל
כבוד הביקור דאג דיזנגוף לטעת שדרת עצים בחולות העיר, כדי ליצור תדמית של כבוד שתקדם את האורח. סקרנים רבים טיפסו על העצים כדי לראות את צ'רצ'יל אך מכובד משקלם קרסו העצים. על-כך אמר המנהיג הבריטי לראש העיר: "הקפידו להעמיק שורשיכם, שכן בלעדיהם לא תחזיקו מעמד". אך לא רק צ'רצ'יל הבין את חשיבות השורשים הנאחזים בקרקע. סביר להניחו שגם אדם ציוני כמו אורי אריאל מכיר את האמרה: "עם שאין לו אדמה לחיות עליה ולעובדה לא יוכל להתקיים".
