במדינת ישראל קיימים ערוצים יעודיים שאת ההיתר לשדר קיבלו מהמדינה, בהם ערוץ המורשת (20), הערוץ הרוסי (9), ערוץ המוזיקה (24). אחד מהם הוא ערוץ הלא טי-וי לדוברי השפה הערבית.
מאז הוקם הערוץ, הוא פועל לנתק את אזרחי ישראל הערבים מן ההוויה הישראלית, והכל בגיבוי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין בראשות יפעת בן חי שגב, וללא התערבות של שרי התקשורת השונים מטעם הליכוד המופקדים עליה, האחרון שבהם ממלא המקום הנוכחי השר
צחי הנגבי. על-אף תלונות חוזרות ונשנות שקיבלה בעניין נוח כנראה לגברת בן חי שגב שערוץ של המדינה אימץ לעצמו את הנרטיב הפלשתיני.
זאת למרות שהחלטת הכנסת לכלול את הערוץ הערבי המקומי הישראלי ברשימת הערוצים הייעודיים של משרד התקשורת נבעה מהצורך החברתי בשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית.
אלא שכוונות לחוד ומעשים לחוד. כך למשל, בזמן שכל הערוצים הישראלים שידרו השנה תוכניות מיוחדות המציינות את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל או החשיכו את המסך, בערוץ הערבי שידרו תוכניות קומיות דוגמת "סאיעין דאיעין" הסורית ו"מאמון ושות'". השנה, לראשונה, בניגוד לשנים עברו, הופיעה על המסך כתובית אינפורמטיבית בזמן הצפירה, בזו הלשון:
"בשעה זו נשמעות צפירות לרגל יום הזיכרון השנתי לחללי הצבא הישראלי". בלי קול של צפירה, בלי סמל צה"ל, בלי נר זיכרון או כל סימן גראפי אחר שיעיד על אמפתיה. רק לצאת ידי חובה כי הכריחו אותם.
בשנים עברו היו שידורי הערוץ כרגיל בזמן הצפירות. רק בשנה שעברה הסכימו לשים כתובית בה נכתב "יום הזיכרון לשואה ולגבורה", ואילו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל במקום צפירה שודרו תמונות נוף על-רקע מוזיקה ערבית רגועה.
לשם השוואה, תחנות הרדיו רשת ד' (
קול ישראל בערבית) ורדיו א-שמס (
הרשות השנייה) מכבדים את ימי הזיכרון הישראלים, משמיעים את הצפירה ומעלים את נושא הזיכרון בתוכניותיהן וכמובן לא מעלות בדעתן לשדר תוכניות בידוריות.
יו"ר מועצת הכבלים והלווין אינה מוכנה לאמץ את גישתם הנכונה והנבונה של יתר המאסדרים (רגולטורים) ולחייב את הלא טי-וי לכבד את הנופלים במערכות ישראל ואת הנספים בשואה, ומאפשרת להם עסקים כרגיל תוך יריקה בפרצופן של המשפחות השכולות. את מדיניותה מתרצת בן חי שגב בנימוק פורמלי ולאקוני לפיו
"הערוץ מחויב לשדר בימי זיכרון ואבל במתכונת ההולמת את אופי היום כמפורט ברשיונו, אך אינו מחויב לשדר את הצפירה". במשרד התקשורת סירבו להתייחס.
החברה הערבית מהווה 19% מאוכלוסיית ישראל וכוללת בתוכה גם בני משפחות שכולות דרוזיות, נוצריות צ'רקסיות ולעיתים גם מוסלמיות, הרואות עצמן ערבות ושותפות גורל עם כלל החברה בישראל. במקום לחברן לחברה על-ידי מציאת הערכים המשותפים ובגובה העיניים, בוחרת מועצת הכבלים והלווין לחטוא לייעודה ולהגדיל את השסע והפילוג בחברה.
מאחר שאין מדובר בימי מועד יהודיים, דוגמת פסח או סוכות, אלא במועדים אזרחיים הרי שעל כל ערוץ שקיבל את רשיונו מהמדינה להתייחס לכך. על כל כלי התקשורת בישראל לתת ביטוי בשידוריהם לאופי היום לא רק באי-שידור תוכניות בידור (סור מרע) אלא בהפקת תוכניות הקשורות לאופיו של היום הקדוש (עשה טוב).
מועצת כבלים חסרת חוט שידרה ישראלי שאינה מסוגלת לעמוד על המשמר ומנסה לטשטש את ערכי המדינה צריכה להניח את המפתחות ולתת לטובים ממנה לנהל.
