אני עדיין לא יודע מה החליטו. האם ל"ג בעומר יישאר במתכונתו הנוכחית של מוצאי שבת או שהקדימו אותו או שאיחרו אותו? אני גם לא יודע למי זה משנה כל כך. ל"ג בעומר זה במוצאי שבת. מי שמתכנן קומזיץ או להבדיל עלייה למירון, יעשה זאת בתאריך הידוע והרשמי ולא יעזרו כל הקומבינות שמנסים לעשות. מצד אחד הרבנות שמנסה לצמצם בחילול השבת ומעדיפה לדחות את ל"ג ל-ל"ד בעומר. או להתעלם מכך שבתוך ימי הספירה יפצחו בהילולה ומוזיקה רועשת, ובעצם להקדים את ל"ג בעומר ליום חמישי בלילה (ל' לעומר), ובכך לפצות את ההורים שגם ככה מרביתם ביום שישי בחופש. מצד שני אירגוני המורים, שמנסה לעזור לכמה שיותר מורים שנמצאים גם ככה ביום חופשי ביום שישי, שהוא גם חצי יום, אז מנסים להקדים להם את ל"ג בעומר ליום חמישי. ככה ירוויחו יום חופש מלא, ואם אפשר גם להאריך את ל"ג בעומר עד לט' בעומר לא כולל אסרו חג, ובכך לצאת ידי חובת כל הדעות. אני מניח שמישהו בהסתדרות המורים חושב על זה. מצד שלישי, יש את ההורים שלא מבינים איך כל יום במדינה הזו הופך להיות יום חג. מזל שאת הראשון במאי כבר לא חוגגים אצלנו. הקלות שבה שבועיים לפני ל"ג בעומר מתחילים להכניס אותנו לכוננות ל"ג בעוצר, מזיזים לנו חופשות מצד לצד כאילו שמדובר בשעה חופשית במערכת, רק ממחיש עד כמה מערכת החינוך שלנו על שלל חופשותיה, לא תואמת בכלל את מערכת העבודה הישראלית. אני יודע שעבודה וישראלית זה סוג של סתירה, אבל יש דבר כזה. אנשים במדינה הזו עובדים ולא כולם מורים. כמורה לשעבר אני לא מתנגד לחופשה למורים. הם עושים עבודת קודש ואין חולק על הקושי לעמוד בפני כיתה של ארבעים מתבגרים שאמורים ללמוד משהו שיכין אותם לבגרות. לבחינה. לחיים אני לא בטוח שיש משהו שבאמת יכול להכין אותם.
אבל גם נהגים עובדים קשה. אני לא מקנא בנהגי אגד ובנהגי רכבת שמעבר לעובדה שהעבודה שלהם הוא חלום של כל ילד, נאלצים לעבוד מול קהל יום יום. לנסוע שעות בכבישים בלי הפסקת שירותים ובלי אפשרות לשים את הראש ולנוח לכמה דקות. כל פקק על הכביש וכל עיכוב זה אומר שמה שיקרה איתם הוא, שהם יורידו נוסעים וימשיכו לאיסוף מחדש ללא הפסקה. לא מעט נהגים סובלים מבעיות בריאות שנובעות מהתאפקות ממושכת בצרכים, ולהוסיף את בעיות הגב מנהיגה ממושכת ותנאים לא תנאים ומה אני אגיד לכם. לא כזה מציאה לחפש חברים באגד. גם המוסכניק שמטפל לי באוטו, עובד כל יום בעשן גריז ולכלוך עשר ושתים עשרה שעות. הוא עצמאי, ולכן אין לו את הפריווילגיה לקחת חופש. כמו בעל המכולת שלי, וכמו נהגי מוניות, קופאיות, שיפוצניקים, עובדי בנק, דואר, נהגי חלוקה, אנשי קבע ויועצות יופי אלו וגם המחסנאי שעובד בסופר ומרוויח מינימום נאלצים לעבוד עשר ושתים עשרה שעות ביום. מזלו של אותו מחסנאי שהוא אינו מתגורר בתל אביב, כי בעזרתו האדיבה של בג"ץ עובדים שם גם בשבת. רק שלנהגים ובעלי העסקים הקטנים, לשכירים במפעלים ובבנקים ולאלו שעובדים באבטחה ובניקיון אין את הפריווילגיה הזו, שנקראת חופשה מתי שרק מתחשק. למעשה לרובו של המדינה שהם אינם מורים, אין יום חופשי בשבוע ואין חופש גדול, אין יום מקוצר ואין מסיבת סיום. לרובינו אין ועד ואין מי שיצעק עבורנו. אין לנו את היכולת לסגור את שער הגן ולהחליט שנשבר לנו. לי באופן אישי, לא זכור לי שבתקופתי הייתה חופשה ביום ל"ג בעומר. כתלמידים בתיכון המורה היה מאיים מדי שנה שאם לא נגיע הוא יעניש אותנו, ואנחנו מצדינו פשוט לא הגענו ולא נענשנו. פתרון נוח לכל הצדדים. אין סיבה שילד בגן או בבית ספר יסודי לא ילך ללמוד כרגיל. אין לי גם בעיה עם חופשות של מורים וגננות. שייקחו להם שבתון, שמיטה, שיעבדו יומיים בשבוע ויקבעו את יום העצמאות כחג של שמונה ימים כמו חנוכה עם ה-אסרו חג בפנים. בכל זאת לוקח זמן לחזור מהעלייה לרגל עד לבית. רק שמקום העבודה שלי יאפשר לי להיצמד לחופשות של המורים, ולאפשר גם לי לצאת לחופשה.
בינתיים, עד שזה יקרה, כדאי שהמורים שלנו יודו על כל יום חופש שיש להם ולא ימשיכו למתוח את החוט כי אז הם יגלו שהם נשארו לבד. שאף אחד מהציבור בארץ לא מתעניין במצבם ולאיש לא יהיה אכפת אם שילמו להם או לא. בהסכמה שבשתיקה על המשכורות הנמוכות של המורים, כיסו בחופשות ובהקלות אחרות. עבודה נוחה לאימהות שמביאות משכורת הביתה ומצליחות להיות אימא במשרה מלאה.
ההסכם הזה מתחיל להגיע לקצה היכולת של ההורים והילדים, והשאלה מתי מפלגה כזו או אחרת תבטיח לשנות את המצב, בתמורה לכמה מושבים בכנסת היא רק שאלה של זמן. עד שיום אחד המורים יגלו שהם נשארו בתחנה והרכבת כבר נסעה. עם בעיות בשלפוחית של הנהג אומנם, אבל כבר נסעה.
ועוד משהו לסיום
לקראת הבחירות הצפויות להסתדרות המורים, אני שומע את נציגי המורים מארגון ומהסתדרות המורים. והנה התבשרנו על תשלום להופעה של
שלמה ארצי מטעם הסתדרות המורים, בתשלום סמלי של 700 אלף שקל לאומן. עוד דוגמה להנהגה מנותקת שנלחמת להעלאת שכר המורים אבל מתנהגת בצורה בזבזנית למחריד על חשבון אותם המורים.
לצערי, בשני הארגונים אני מגלה שיש הנהגה שאינה תואמת את המציאות, לציבור כל כך גדול ומשפיע על חינוך דור העתיד. ציבור עם כל כך הרבה אקדמאים אנשי ספר וחופשות הייתי מצפה להנהגה יותר מתונה ושקולה, יותר וורבלית ויותר ישרה. לו יהי
