אוי, הפנטזיות הים-תיכוניות הרקיעו שחקים. טראמפ נבחר. המשיח הגיע, או כמעט המשיח. ראש הממשלה והשרים שטופי ההזיות ומקדמי אידיאולוגיה לאומנית-פונדמנטליסטית לא ידעו את נפשם עת פורסמו תוצאות הבחירות בארה"ב. שמחה גדולה הייתה במחנה הימין והימין הקיצוני. בעיניהם כל ארץ ישראל ההיסטורית, מכאן ועד עולם, תחזור לבעלות יהודית. ירושלים המאוחדת מבחינה מוניציפלית אך מפולגת מאז ועד היום, תוכר כבירת ישראל הבלתי מחולקת והשגרירות האמריקנית תעבור מיד אליה. בחירתו של פרידמן לשגריר ארה"ב בישראל רק הוסיפה שמן למדורת החבר'ה בה שרפו את מורשת אובמה האנטישמי, מוסלמי בכל רמ"ח אבריו, שונא ישראל ומבקש נפשה. לא חשוב שאותו אובמה העניק לישראל את הסיוע הביטחוני המשמעותי ביותר מאז קום המדינה, אך הוא אויב כי הוא לא היה מוכן להצטרף למפלגתו של נתניהו, לוין, אלקין, ויתר החוצנים המנהלים את חיינו כאן. רק טראמפ יושיע, כך אמרו דוברי "המחנה הלאומי". וטראמפ נבחר לאחר שהבטיח לחברו ביבי ולפעמים נתניהו (תלוי אם אין לו לפסוס!) ולכל אלה שנפגשו עמו במערכת הבחירות כי מיד עם היבחרו שגרירות ארה"ב תעבור לירושלים.
אלא שאילוזיות לחוד ומציאות לחוד. על-פי דיווחו של אריאל כהנא, הפרשן הפוליטי של
מקור ראשון, המציאות ממש התהפכה. וכך כהנא בדיווחו באתר nrg: "הנשיא טראמפ החליט להשתמש בסמכות הווטו שמעניק לו "חוק ירושלים" האמריקני, ולא להעלות את שגרירות ארה"ב מתל אביב לבירה - כך נודע ל-360. עידכון על ההחלטה נמסר לראש הממשלה נתניהו, והדבר מהווה מכה קשה לו עצמו ולמדיניות ישראל". הייתכן שהנשיא טראמפ אינו עומד על דברתו? התשובה היא כן רבתי. ממשיך כהנא ומעדכן אותנו: "מיומו הראשון של טראמפ בתפקיד מתנהלים מאחורי הקלעים מאבקים רבי עוצמה בשאלת העברת השגרירות. גורמים המקורבים לבית הלבן אמרו כי הנשיא התכוון להודיע על יישום החוק כבר ביום הראשון לכהונתו ב-20 בינואר, וכי צוותו אף החל בהכנות לארגון הטקס. גם תדרוכים שיצאו מסביבת טראמפ באותה עת הבהירו כי זו החלטתו. מסיבות לא ידועות החליט טראמפ באותו יום להימנע מהמהלך, וגם לאחר מכן אמר רק כי הוא "בוחן את הנושא". זו ממש חוצפה של נשיא. אם הסיבות לביטול ההבטחות של טראמפ אינן ידועות לכהנא וחבריו או לראש הממשלה ומרעיו, אנסה לתמצת אותן במשפט קצר: גם טראמפ הנחשב לבתי יציב בעמדותיו ובלתי צפוי בתגובותיו, גם הוא, רחמנא ליצלן, הבין את מגבלות הכוח, את הסכנות העורבות לאינטרסים האמריקנים בעולם הערבי והמוסלמי ולעתיד היחסים עם אירופה. זו כל התורה על רגל אחת. קשה להשלים עם הקפריזות של טראמפ אך זו המציאות.
וזו רק ההתחלה. כל מי שזוכר את ההתפתחויות מאז עלייתו לשלטון של טראמפ (לפני כ-100 ימים) אינו יכול שלא לתהות האם לנשיא וצוותו מדיניות ברורה לגבי הסכסוך הישראלי-ערבי. ישנם רבים הטוענים שאין תוכנית מגובשת, אין מדיניות ברורה. הכל בעיני המתבונן. לעניות דעתי, טראמפ ירצה להוכיח שהוא אשף ה"דילים", ולמען זאת לא יירתע מאיומיהם של כמה פוליטיקאים ישראלים. טראמפ כבר הבהיר הטיב שהוא אינו מקבל את הנוסחה של בניה חופשית בכל אזורי יהודה ושומרון. אותו טראמפ דחה על הסף את תוכניתה של המפלגה הפונדמנטליסטית הקרויה
הבית היהודי לספח את כל ייהודה ושומרון לישראל, ומוטב להתחיל בסיפוח מעלה אדומים. טראמפ אמר לו ונתניהו הבין את המסר. טראמפ שוחח עם נתניהו ביחידות ומה שנאמר שם לא ממש נדע בקרוב. את התוצאות רואים בשטח. למרות כל ההתלהמות של כל מיני גורמים פוליטיים, בשטח שום דבר דרמטי אינו קורה. או בעצם קורה: מיישמים את מדיניות טראמפ.
ביקורו הקרוב של טראמפ בישראל עלול להפתיע רבים שקיוו לביאת המשיח מוושינגטון. הנשיא יבקר בכותל המערבי, יבקר במצדה, זכר למה שיכולה להוביל קיצוניות דתית-פונדמנטליסטית, ינאם נאומים מלהיבים וערבים לאוזניים ישראליות, ולבסוף המדיניות תישאר כמות שהיא. זו לא התקווה שהימין ציפה לה כשהשליך אל המערכה הפוליטית בארה"ב את כל יהבו כדי שטראמפ יבחר.
אסיים באמירה קצת יותר כוללנית. האינטרס העליון של ישראל הוא להיפרד מן הפלשתינים, לא אליבא דה-בנט או שקד או איזה הזוי או הזויה אחרים, לטובת המדינה היהודית והדמוקרטית. ההפחדות, האיומים והדכדוך שמשדרים מן הימין על חיסול ישראל וכד' אלה גוזמאות, במקרה הטוב, או תופעות לוואי של תסמונות בלתי ניתנות לריפוי. ארה"ב של טראמפ לא תשנה מהותית את מדיניות ארה"ב המסורתית לגבי פתרון שתי המדינות. עובדה היא שטראמפ לא ממש התרגש כשביטל את העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. זה סלע קיומנו אך לא סלע קיומו. פתרון שתי המדינות לא פס מן העולם.
