לפני כחודש ימים הותר לפרסום לראשונה כי בית דין מיוחד שהוקם על-ידי בית המשפט העליון אשר כלל את סגן נשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, והשופטים אליעזר ריבלין ומוסיה ארד הרשיע את שופטת בית משפט השלום לעניינים מקומיים בחיפה, הילה כהן, בעבירות של התנהגות שלא כהלכה במילוי תפקידה ובהתנהגות שאינה הולמת שופט בישראל.
יחד עם זאת ולמרות ההרשעה קבע פסק הדין בדעת רוב באופן מעורר מחלוקת כי השופטת תיוותר על כיסאה ותספוג נזיפה בלבד וזאת למרות הקביעות החמורות בעניינה. כזכור השופטת ארד הייתה בדעת מיעוט וביקשה להפסיק את כהונתה של השופטת כהן.
ההחלטה עוררה מטבע הדברים סערה גדולה כאשר שוב נטען כי שופטי ישראל שומרים זה על זה, באופן החורג מן המקובל ובוודאי החורג מהיחס שמקבלים עובדי ציבור אחרים בנסיבות דומות. בין המגיבים הייתה גם לשכת עו"ד אשר מיהרה לגנות את השופטת כהן ולקרוא לוועדה לבחירת שופטים להדיחה לאלתר מכס השיפוט. גם הנשיא ברק המליץ לשופטת כהן להתפטר בחום - אולם עד כה עמדה השופטת בפרץ ולאור החלטת בית הדין המאפשרת לה להמשיך לשפוט, סירבה בכל תוקף להתפטר.
אתמול (א', 11.9.05) התיר בית הדין המיוחד לפרסם את הפרוטוקולים מהדיונים בעניינה של השופטת כהן לרבות חקירות העדים, הסיכומים והטיעונים לעונש. מהפרוטוקולים המתפרסמים עולה בין היתר (כפי שיובא באריכות בהמשך) כי השופטת כהן סבורה כי בעיריית חיפה רקמו כנגדה קנונייה מכוונת, וכי סירובה העיקש להתפטר נובע מכך "שבלי החיים בשירות אני נדונה לכלייה". השופטת כהן גם מדברת על טענות שהופנו על כך שמונתה על-רקע עדתי בגלל שהיא מרוקאית, על מצוקה שחוותה לנוכח מחלת הוריה, ועל העובדה שהיא עודנה רווקה ובעקבות הפרשה שמה הוכתם לנצח.
נזכיר כי בקובלנה שהוגשה נגד השופטת כהן, ב-13.3.2005, על-ידי שרת המשפטים, ציפי לבני, מתוארים שני מקרים בהם איחרה השופטת כהן להגיע לדיונים שנקבעו לפניה. למרות זאת, ועל אף שבעלי הדין עזבו את אולם בית המשפט, ערכה השופטת כהן פרוטוקולים של דיונים, מהם ניתן ללמוד כאילו התקיים דיון וכי בעלי הדין היו נוכחים באולם. כאשר סיימה לרשום את הפרוטוקולים ואת ההחלטות, קרעה השופטת כהן את הבקשות הכתובות שהותירו בעלי-הדין והשליכה אותן לפח.
במהלך הדיונים בחן בית המשפט 14 בקשות דחיה, פרוטוקולים והחלטות של השופטת כהן אשר בכולן מצא כי לא שיקפו את שהתרחש באמת בבית המשפט. בין היתר נכתב בקובלנה: "הנקבלת (השופטת כהן מ.ד) עשתה כל זאת, על-מנת להעלים ולחפות על איחוריה המרובים והיעדרויותיה התכופות מאולם ביהמ"ש, בימים ובשעות שנקבעו לדיונים".
השופט חשין כתב בהכרעת הדין "אדם הקורא לתומו בפרוטוקולים יכול שיסיק מסקנה אחת ויחידה: הנאשמים ובאי כוחם נכחו בדיונים שהיו באולם בית המשפט ולא עוד אלא אף נשאו דברים וביקשו בקשות. אלא שאין חולק כי הנאשמים ובאי כוחם לא היו באולם בית המשפט לעת רישום הפרוטוקולים, ומכאן שהפרוטוקולים - פרוטוקולים מטעים הם, פרוטוקולים הם שאינם משקפים כנדרש וכראוי את שנאמר ושהתרחש בדיונים שנערכו לפני השופטת כהן. יתר-על-כן, השופטת כהן קרעה והשמידה בקשות לדחיית דיון שהותירו אחריהם בעלי-דין שעזבו את בית המשפט, ובכך מנעה תיעוד הבקשות בתיקי בית המשפט".
עדות הממונה על הביקורת בבתי המשפט: "הבקשות נמצאו קרועות בפח האשפה"
כפי שעולה מן הפרוטוקולים המתפרסמים היום, בפני בית הדין המיוחד העידו מספר עדי מפתח ובהם עופרה תם רוזנר הממונה על הביקורת של הנהלת בתי המשפט אשר חקרה את התלונה הראשונית שהוגשה נגד השופטת כהן.
לדברי רוזנר "עיקרי התלונה שנתקבלה היו בהתייחס לאיחורים רבים וההשלכה של האיחורים כאשר האיחורים באחד הימים כשהשופטת איחרה המתדיינים כתבו בקשה, הגענו בשעה איקס כפי שהתבקשנו, השופטת לא הגיעה ואנו מבקשים לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר והבקשות האלה נמצאו קרועות בסל האשפה בלשכתה של השופטת כאשר פרוטוקול אמר שהיה דיון והוגשה בקשה או המבקש ביקש לדחות את הדיון".
לשאלתו של עו"ד אמנון שטרסנוב בא כוחה של שרת המשפטים:
"מה נעשה בבקשות?", ענתה רוזנר: "הן נמצאו קרועות בסל האשפה".
לדבריה "מגישי הבקשות רובם היו לא עורכי דין. בנוסף שוחחנו עם עורך דין מהפרקליטות שבפרוטוקול נכתב שהוא היה נוכח בדיון, לטענתו הוא לא נכח בדיון".
רוזנר מעידה עוד כי למעשה השופטת כהן כלל לא ידעה על מה היא הולכת להישאל כאשר הגיעה אליה. "בשיחת הטלפון היא ביקשה שנשלח לה את התלונה ולא הסכמתי לשלוח. היה ויכוח גדול בינינו אם מגיע לה, אמרתי לה שבשיקול הדעת שלי היא לא צריכה לקבל ואני מוכנה לשאול את השופט ארבל אם השיקול שלי נכון, הוא הסכים והיא לא קיבלה ולא ידעה", העידה רוזנר. כך בעצם החלה הנפילה של השופטת כהן.
עו"ד דלל: "למרות הכתוב בפרוטוקול אני לא הייתי נוכח כלל בדיון"
עד מפתח נוסף מחושפי הפרשה היה עו"ד יוסי דלל ששימש כעו"ד מטעם התביעה בעיריית חיפה. דלל העיד על הרגלי האיחור הבלתי נסבלים של השופטת כהן. "בכל התקופה שהופעתי למעט פעם אחת, הדיונים החלו לא לפני השעה 09:30, היה רק מקרה אחד שדיונים התחילו בשעה 09:00".
דלל מוסיף ומספר: "אני הגעתי בשעה 09:00 מחדר התביעה. המתנתי לתחילת יום דיונים יחד עם אנשים אחרים שהיו מזומנים. חדר התביעה ממוקם בבית המשפט לעניינים מקומיים בסמוך לאולם. השופטת כהן הגיעה באותו יום בשעה 10:45 ואז התחילו הדיונים. התקיימו דיונים עד השעה 12:30 לערך שבהם הייתי נוכח. למיטב זכרוני לא היה תיק הוכחות באותו יום. היו הקראות או דיוני המשך עד השעה 12:30 לערך, כשהסתיים יום הדיונים חזרתי לחדר התביעה מה שמקובל הוא שתובע נמצא בחדר התביעה בבית משפט על-מנת להגיב לבקשות דחופות אם מגיעות לאחר שיום הדיונים מסתיים, משהו כמו 12:30 לערך, כשהסתיים יום הדיונים הלכתי לחדר תביעה, חמש עשר דקות אחר כך, נכנס פקיד בית המשפט עם חמש פרוטוקולים, ראיתי שמדובר בפרוטוקולים של תיקים שלמעשה אני לא ישבתי בדיונים בהם וזהו".
לדברי דלל הפרוטוקולים ציינו שהתקיים דיון, שנכחו באולם הנאשם, במקרה אחד ב"כ הנאשם והתובע וזהו. בפרוטוקול אחד שנכח בו ב"כ הנאשם על-פי הרישום, נכתב אפילו כי ב"כ הנאשם הגיש מסמך.
וכפי שהדברים מובאים בעדותו של דלל בפרוטוקול:
"כתוב שנוכחים ב"כ המאשימה והנאשם, כתוב הנאשם "אני מגיש אישור לבקשת לגליזציה הוגש וסומן נ/1, אני מבקש לקבוע מועד נוסף על-מנת לראות מה יעלה בגורל הבקשה" אחר כך כתוב "עורך דין דלל אני מסכים. אני לא הייתי נוכח בדיון, אני יודע שב"כ הנאשם גם לא היה נוכח בדיון, אנילא נתתי הסכמה להגשה של מסמך ולמעשה לא ראיתי את המסמך שהוגש. אני יודע שבמסגרת בקשה שהוגשה לדחיית מועד באותו יום מכיוון שהיו חמישה תיקים שהוגשו בהן בקשות כאלה, לאחת הבקשות צורף מסמך".
דלל מוסיף: "אני לא נכחתי באף אחד מחמשת הדיונים שנכתבו הפרוטוקולים האלה, לו הייתי נוכח הייתי מבקש שתירשם הערה שלא התקיים דיון ולא הנאשם או בא כוחו לא נוכחים. אני עוד רוצה לומר הנוהג בתביעה הוא לבצע תרשומת קצרה של מה שקורה בדיון כדי שעורך דין שמקבל תיק אם זה לא אותו עורך דין שמטפל שידע היכן העניינים עומדים. אחרי שקיבלתי את הפרוטוקולים רשמתי הערה שהפרוטוקולים נערכו לא בנוכחותי".
עדות הילה כהן: "בעיתונות הכפישו אותי שמוניתי בגלל שאני מרוקאית"
בעדותה של השופטת הילה כהן כפי שהיא משתקפת בפרוטוקולים של הדיונים ניסתה היא לתת דגש לנסיבות שהובילו אותה לכתיבת הפרוטוקול הלא מדוייק ולזריקת הבקשות לפח. השופטת כהן מעידה כי אם כבר מישהי טעתה הרי זו הייתה הקלדנית שעמה עבדה וטעותה שלה מסתכמת בכך לא עקבה מקרוב אחרי פועלה של הקלדנית.
כהן ממשיכה ומספרת על ההכפשה האיומה שיצאה כלפיה בעיתונות "שממנה נובע שאני נמצאתי מתאימה לשיפוט רק בשל השתייכותי לעדה המרוקאית. אני כל כך נפגעתי מזה שאני לא יודעת אם אי פעם אני אצליח להתרפא מהפגיעה הזאת. אני כל חיי השקעתי לעבודה ובסוף כותבים עלי כזה דבר בעיתון".
לדבריה הסיבה שחלק מהבקשות נזרקו לפח נבעה מכך שהיא לא התייחסה אליהן כבקשה פורמאלית. "זה לא עבר דרך ב"כ המאשימה וגם לא דרך המזכירות. מה שאני עשיתי לאחר שהקראתי בקול רם את האמור בפניית הנאשם, לאחר שנתתי החלטה בדבר קביעת המועד החדש לדיון והוריתי לזמן את הנאשם למועד שנקבע, בתום לב, בהיסח הדעת, לא ראיתי נחיצות למסמך והשלכתי אותו לפח", דברי השופטת כהן.
השופטת הוסיפה והסבירה מדוע קרעה את הבקשות ולא הסתפקה רק בהשלכתם: "כאשר אני משליכה נייר לפח, קודם אני קורעת אותו ואחר כך משליכה אותו לפח. קריעת הפתק והשלכת הקרעים לפח האשפה, נעשתה בצורה טבעית לעיני הקלדנית ולעיני עו"ד דלל. זה לא משהו שעשיתי בסתר".
והיא ממשיכה ומסבירה: "אני התייחסתי באותו רגע, הייתי כל כך כעוסה, לא הפעלתי שיקול דעת שהייתי אמורה להפעיל, באופן אינסטקטיבי, ראיתי שאין נחיצות במסמך זה והשלכתי אותו לפח. מאז המקרה נתתי הוראות מדוקדקות למזכירות, כל פתק אפילו הכי קטן, מתויק בתיק. לא היה פה שום ניסיון להסתיר שום דבר, זה היה בצורה גלויה, לעיני הקלדנית ולעיני עו"ד דלל ששהה בחדר", כאמור עו"ד דלל, כך לדבריו לא שהה בחדר.
בהמשך התייחסה השופטת כהן לקנונייה שנרקמה נגדה ואמרה: "הקונספירציה מתייחסת למנגנון העירוני לא למישהו אחר". הופטת כהן הדגישה בעדותה כי המזכירה הראשית שערכה תרשומת לגבי איחוריה של השופטת, הייתה אף היא בתוך הקנונייה. "גב' בן-חורין היא אשתו של שופט בדימוס ובנה עורך דין. יום אחד היא באה אלי בלי בושה ואמרה לי תגידי לי, בתיקים שנאשם הוגש נגדו כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון, הוא בא אלייך לדיון ומציג שיש לי רישיון, אולי את מוכנה להיעתר לבקשת ב"כ התביעה ולבטל את כתב האישום. תרשיעי אותו, לעניין גובה הקנס תתחשבי שהיום הוא מציג את הרישיון. אני הייתי המומה ואמרתי לה, גב' בן-חורין, זו הפעם הראשונה והאחרונה שאת תתערבי לי בהחלטות משפטיות ובזה סיימנו את שיחתנו", סיפרה השופטת כהן.
עוד אמרה השופטת כהן כי הגברת בן-חורין חיפשה אותה על כל צעד ושעל. "התחכום שלה הוא כזה גדול שאחרי שהיא הטמינה לי את המלכודת והלכה להתלונן, היא באה והתחברה איתי, לא פחות ולא יותר, היא באה לאולם שלי, הראתה לי צילום של משפחתה, על נישואיה הראשונים והשניים, היא רצתה להסוות את זה שהיא טמנה לי את המלכודת" אמרה השופטת כהן.
השופטת כהן נשאלה בהמשך האם גם נשיא בית משפט השלום בחיפה קיטאי היה שותף לקונספירציה, לשיטתה, וענתה את התשובה המפתיעה - "הוא מעולם לא ביקר בבית המשפט לעניינים מקומיים, הוא יושב במבנה אחר ברחוב אחר. אמרתי אולי הוא היה שותף".
השופטת כהן המשיכה והתעקשה על כך שעו"ד דלל היה באולם והוא אמר את מה שהפרוטוקול ייחס לו. "עולה בדעתכם שאני אמציא גם תגובה בשמו?", שאלה הופטת כהן מעל דוכן העדים. התשובה של עו"ד שטרסנוב לא איחרה לבוא: "אם את ממציאה דברי נאשם למה שלא תמציאי גם דברי תובע?"
התפתלויותיה של השופטת כהן נראות עוד יותר בעייתיות כאר מגיע השלב בו ואל אותה עו"ד שטרסנוב על דברים שכביכול אמר לה הנאשם בזמן הדיון. "לא כתבת את כל הדברים האלה אם כבר מדייקים?", שואל אתה עו"ד שטרסנוב - "אני ראיתי בזה מעין טיוטה של מה שהנאשם רצה שיירשם. כבר הערתי בחקירתי הראשית, שנכון, זה ניסוח לא מוצלח שכתבתי הנאשם: שהקורא התמים יכול להבין שהוא היה נוכח. בפירוש ניתן להבין שהוא לא נוכח כי כתוב "המזכירות תזמן למועד את הנאשם". אם הוא היה נוכח לא היה צריך לזמנו", ניסתה השופטת כהן להתפתל.
השופטת כהן מודה בהמשך כי "הנאשמים לא נכחו". אם כך שואל עו"ד שטרסנוב כיצד ייתכן שנאמר בפרוטוקול "הנאשם: אני מבקש…", לכך עונה לו השופטת כהן: "אני העליתי על הכתב את מה שהוא כתב בפנייתו אלי". שטרסנוב שואל אותה ומה עם הפרוטוקול בו נכתב כי עו"ד אבו יונס נוכח ולא רק נוכח, אלא מדבר. תשובת השופטת: "אני הכתבתי לפרוטוקול את טענת בא כוח הנאשם".
שטרסנוב שואל: "למה לא כתבת הנאשם השאיר מכתב, הוא מסר בכתב כך וכך", השופטת כהן משיבה: "היום בלי לחץ אני מסכימה איתך. אני הגעתי אחרי נסיעה מרוטה, לילה שלם הייתי עם אמא שלי, הלחץ שידעתי שעוד מעט יגיעו נאשמים אחרים, ההפתעה שראיתי שדחו את הדיון. אני מסכימה, אני שגיתי. היום אני משוכנעת שכך זה לא היה נרשם. אני טעיתי בניסוח".
שטרסנוב מסכם: "יש להרחיקה מכס השיפוט"
בסיכומיו כפי שמשתקפים בפרוטוקולים חוזר שטרסנוב על ההאשמות לאור העדויות שנתגלו במשפט. "ואז היא ניהלה מה שאני קורא בעדינות פרוטוקול וירטואלי", אומר לחבר השופטים שטרסנוב ומוסיף: "היא ניהלה פרוטוקולים וירטואליים שלא שיקפו נאמנה או יותר נכון שיקפו מאד לא נאמנה את מה שהתנהל באולם בית המשפט. ולאחר מכן לדעתי היא הוסיפה חטא על פשע. והיא לקחה בקשות רשמיות שהוגשו לבית משפט שהמקום לתייקם הוא בצד ימין של התיק, שחוק סדר הדין הפלילי סעיף 136 מתייחס אליהם ואני מפרט גם כן כחלק מהחומר שהיה צריך להיות מוכנס לתיק. ואז בלי משים היא קרעה אותם. סליחה היא קודם השליכה אותם ואני אתייחס לזה. קודם היא השליכה אותם או קודם היא לא ידעה מה קרה להם. ואחר כך היא הודתה שהיא כשהיא זורקת מזה 22 שנה כעורך דין חומר לפח היא גם קורעת אותו".
שטרסנוב ממשיך ומדגיש בסיכומיו כי אין המדובר בפרוטוקולים רגילים אלא בסוג פרוטוקול שכאשר הוא מוגש לבית משפט הוא ראיה, הוא תעודה ציבורית. "זאת ראיה זאת תעודה ציבורית. ויש לה משקל הרבה יותר גדול מאשר זיוף מסמך כזה או אחר אלא יותר חמור. זאת תעודה ציבורית שהיא ראיה והיא שופטת בישראל".
"צר לי לומר דברים אלה על מי שמכהנת כשופטת בישראל, אני לא חושב שהיא יכולה להמשיך ולכהן כשופטת בישראל", מסכם שטרסנוב שמדגיש כי השופטת כהן תוכל להמשיך בקריירה משפטית כעורכת דין מן השורה. "העובדה שאתם היום תרחיקו אותה או תסיימו את כהונתה לא תשאיר אותה חסרת פרנסה או חסרת מקור פרנסה. היא יכולה לחזור ולשמש כעורכת דין, אנחנו לא מכניסים אותה לבית סוהר, אלא סך הכל חושבים שהיא איננה ראויה לכהן כשופטת בישראל".
השופטת כהן: "בשבילי הרחקה מהשירות זו פשוט כליה"
עורך דינה של השופטת כהן, פנחס רובין טען בסיכומיו בפני חבר השופטים כי הרחקתה של השופטת כהן הינה עונש אולטימטיבי "משום שהרחקה לא זו בלבד שמביאה לקץ הקריירה השיפוטית של גב' כהן, אני לא יודע אם אדוני אומר בתום לב, או שאומר זאת במכוון, מה זאת אומר, המלצות מצוינות, היא הייתה עורכת דין מזהירה, איזה לקוח יפנה אליה כשידעו שהיא הורחקה מהשיפוט", תהה עו"ד רובין.
"בין יתר השיקולים, המכריעים אצל הלקוח", מוסיף רובין בסיכומיו, קיים השיקול "האם עורך הדין יוכל להציג גרסתי נאמנה בפני השופט, או שזה עורך דין שמראש יציג טענה, מיד יגידו זו לא טענה. יש הבדל אם פסק הדין יאמר שהיא חטאה ביושר או שחטאה במקרים מסוימים בשיקול דעת ומאז לא קרו מקרים נוספים. עונש שאין מושלו והוא יוביל לקץ הקריירה המשפטית, בין אם בצד של שפיטה או של עריכת הדין של השופטת כהן.
עו"ד רובין שב ומזכיר את הכתבות בעיתונות שרמזו כי השופטת כהן מונתה לתפקידה "משום שהיא מרוקאית", או כי מונתה "כי היא אישה יפה". לדבריו התקשורת עתה לה רצח אופי גם כשכינתה אותה משפטנית אפורה.
"כנגד התקשורת הזו ניתן רק להילחם בצורה אחת והיא אתם דורשים משפט ציבורי, אנו לא נספק את תאוותכם. לכן אלה פסקי הדין שבאים ואומרים גם אם היה מגיע עונש הרבה יותר כבד וגם אם היה מגיע מאסר בפועל, העובדה ששפכו את דמו של האיש, היא שתמנע אותנו מלעשות את זה". לדברי עו"ד רובין פורסמו בין 20 ל-30 כתבות בסגנון זה שכתבו בשופטת כהן קשות.
גם השופטת כהן בעצמה ביקשה לומר דברים רגע לפני מתן גזר הדין. "אני חשה מוכה ונכלמת, אני ספגתי דבר נוסף, תקדים שבאותן כתבות חבריי השופטים גם כן התשתפו בחגיגה התקשורתית והביעו את דעתם ואם לי אסור להתראיין ואסרו עלי למרות הפנייה של הכתבת, אז אני תמהה על חבריי השופטים שעשו זאת", תקפה השופטת.
"אני בחורה רווקה וכשהגעתי לחיפה אמרו שלא התחתנתי לעולם, מצאתי מישהו כלבבי, אחד השופטים בחיפה הכיר לי, היום נכנסים לכל אתר, מקישים הילה כהן והכל יוצא. אני לא צריכה להגיד מה התוצאה של זה, מאז לא הצעתי להכיר אף אחד, הכי חשוב הכתם באינטרנט יישאר תמיד, כשמקישים הילה כהן זה יצוץ. דבר שלי חרה וכאב זה שכל הדבר הזה, המתח הזה, גרם לי לנזקים עצומים מבחינה בריאותית, אפילו אושפזתי".
"בשבילי הרחקה מהשירות זו פשוט כליה", סיכמה השופטת. ואכן רחמיו של בית הדין נכמרו כלפי השופטת כהן ובסופו של דבר כאמור ולמרות ההאשמות החמורות וקביעותיו חסרות התקדים של בית המשפט, הסתפק בית המשפט בהעברת השופטת לבית משפט אחר בצפון שם תמשיך לשפוט למרות כל הביקורת שהוטחה עליה, ולמרות ההמלצות שקיבלה מכל עבר להקדים ולפרוש מכס השיפוט.
כל שנותר לתהות הוא האם היה בית המשפט מאמץ נורמה דומה גם לגבי עובד ציבור באחד המשרדים הממשלתיים שהיה נתפס בקלקלות דומות ואף פחותות מאלה שבהם נתפסה השופטת כהן. הקוראים מוזמנים איש איש לעצמו לתהות לגבי התשובה.
