הכוח "האליון"

עוצמת הניצחון המדהים, הבלתי נתפס, של צה"ל לפני 50 שנה בדיוק, על צבת החנק הערבית שאיימה למחוץ את מדינת ישראל הקטנה, מפתיע עד עצם היום הזה. קשה לאדם מן הישוב להבין באמצעות הכלים הרציונליים העומדים לרשותו, את שורשי ניצחון ששת הימים, שאין שני לו, אשר שינה את פני המזרח התיכון, את יחסי הכוחות בו, ואת מעמדה של המדינה.

אדם חילוני, שאין לו אלוהים, יסביר לעצמו את הניצחון בנחישותם ועוז רוחם ודביקותם למשימה של חיילי צה"ל, מול איומי ההשמדה מקהיר. הייתה תחושה של אין ברירה, של עם הגב אל הקיר, שאמרה כי אם לא נילחם על נפשותינו, אף שזוהי מלחמת ערבים רבים נגד יהודים מעטים, כי אז יהיה כאן חלילה מרחץ דמים שאושוויץ תחוויר לעומתו. המוראל היה גבוה, וזה גבר על-רקע שידוריו הליצניים של קול הרע"ם מקהיר שהבטיחו בשחצנות יהירה כי קרוב יום שחיטתם של היהודים. גם ההפגזות הבלתי פוסקות על יישובי עמק הירדן ומזרח הכינרת, כמו גם הירי הטורדני של הליגיונרים מעל חומות העיר העתיקה, הוסיפו לנחישות הישראלית.

יהיו שיסבירו שמקור הניצחון נמצא דווקא באופי אויבינו: האמונה במילים ולא במעשים, תרבות השקר והפרטאץ' (כאילו שבצה"ל לא חגגו הברדק ושיטת הסמוך), תחושת הערבים שמדובר בסך-הכל בטיול קצר להשמדת המדינה הרופפת שיסתיים בניצחון כביר תוך יום עד יום וחצי ובאינוסן של נשות תל אביב. ואולי גם נחיתות הנשק הערבי מול יתרונותיו האיכותיים של הנשק שהיה בידי ישראל (בימים ההם איש לא העז להעלות טענה משונה כזו לנוכח האמברגו האמריקני, אבל שיהיה, אם זה עוזר למישהו), ויהיו שיאמרו שגם המוראל הנמוך בשורותיהם והתחושה שזו מבחינתם מלחמת יש ברירה, שיחקו לטובתנו.

בקיצור, האדם הרציונליסט ימצא סיבות שיבארו כך או אחרת את הניצחון מזה, ואת תבוסת הערבים מזה. קשה אומנם להסביר את שרשרת האירועים שנחזים כמעשי נסים, אבל לכל נס יש הסבר. אפילו את נס יציאת מצרים מסבירה התורה עצמה ב"רוח קדים עזה" (והפרשנות המסורתית טוענת לאורך כל הדרך, שנס אינו שינוי בסדרי הטבע אלא קיומן של תופעות טבעיות קיצוניות דווקא בעיתוי המסוים שבעל הנס זקוק לו).

נסים ונפלאות

לאדם המאמין החיים הרבה יותר קלים. קל לו להסביר לעצמו את גודל הניצחון, בהתערבות שמיימית של הכוח האֵליון. דאוס אקס מכּינה. 'נס', יאמר המאמין. 'נסי נסים'. 'נס בתוך נס'. והעובדה ששרשרת הנסים הזו הייתה כל כך פלאית, כמעט בסדר גודל תנ"כי, רק מגבירה את התחושה שמדובר במערכה שכולה פלאות. נסים ונפלאות.

מי שמאמין, משוכנע עד היום שבכל הזירות התממשה ההבטחה המיקראית: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". ברור כמובן שאם אכן מדובר בהתערבות אלוהית, בלתי טבעית, כי אז זוהי באמת במלחמה מסוג אחר לגמרי, שבה יש שחקן מרכזי שהוא בלתי נראה, הכוח האליון.

העניין הוא שלנוכח שרשרת האירועים המופלאה, היו גם חילונים לא מעטים שלא יכלו להסביר לעצמם את גודל הניצחון בגורמים רציונליים ועברו למחלקת הניסים. צירוף המיקרים החד-פעמי, מעבר לכל הסתברות סטטיסטית, שיכנע אותם שהפעם היה מעורב במלחמה לצידנו הכוח האליון.

אי-אפשר ברשימת אחת למנות את כל המצבים שבהם נראה כי הכוח האליון נכנס לפעולה. די לבחון את ביצועיו הבלתי נתפסים של חיל-האוויר, שעלו על כל דימיון, כדי לראות באירועים השונים סוג של מעשי נסים. למשל, החוקר הצבאי ד"ר אורי מילשטיין, השתמש במונחי נס, אף שהוא רחוק מיראת שמים, במאמר שפירסם באחרונה (מעריב, 29.4.17), הסוקר את ביצועיו הנסיים של חיל-האוויר בששת הימים. לא פעם ולא פעמיים הוא משתמש במונח 'נס'.
מילשטיין מזכיר שהמלחמה על שמיים נקיים מעל ישראל ובמרחב כולו, הוכרעה בידי חיל-האוויר כבר ב-80 הדקות הראשונות שלה, כשהושלמה השמדת חיל-האוויר המצרי. עד כדי כך שכעבור 80 דקות מרגע שהמריא המטוס הראשון מבסיס חיל-האוויר, יכול היה היה אל"ם יוסק'ה נאור, אחד מחמשת אדריכלי ניצחון חיל-האוויר, לצלצל לאשתו מרים, ולהודיע לה בהתרגשות: "המלחמה נגמרה".

איומי השמדה

מבצע 'מוקד' לחיסולו המפתיע של חיל-האוויר המצרי בעודו על הקרקע, החל בהמראת המטוסים בשעה 7:14, בבוקר ה-5 ביוני. בעוד הטנקים של צה"ל פורצים בארבעה מוקדים לסיני ולרצועת עזה המצרית, הושמד חיל-האוויר המצרי בעודו על הקרקע, מה שאיפשר למטוסינו לטפל בנחת בחילות האוויר הירדנים והסורים, ולהבטיח את הניצחון מיד. לא תוך 6 ימים, אלא בתום 6 שעות בלבד, שאחריהם היו שמי מזרח התיכון נקיים ממטוסי אויב.
זאת בניגוד להערכות האופטימיות ביותר, שגרסו שגם אם התכנון הגאוני להשמדת האויב יעלה יפה, תושמד בתקיפה רק מחצית מחיל-האוויר המצרי, במחיר של פגיעה ברבע מחיל-האוויר שלנו. אבל איש לא פילל שבחסדי הכוח האליון ניחלץ מאיומי ההשמדה והכיליון לניצחון כה מהיר, חזק ואלגנטי.

מילשטיין מתאר את שרשרת הנסים שליוותה את המלחמה. "תרומתו הגדולה הראשונה של עזר ויצמן למבצע 'מוקד', שגם היא בבחינת נס, הייתה במינוי האנשים הראויים ביותר להכנת המבצע: את מוטי הוד, בעל האינטואיציה המבצעית הגאונית, מינה לראש מחלקת אוויר [למרות התנגדות הרמטכ"ל רבין שטען שאינו בעל אינטליגנציה מתאימה לתפקיד, ובכך סימן אותו ויצמן כיורשו]. סגנו ישעיהו ברקת, שניחן בחוש ביקורת מפותח ובדבקות במשימה, מונה לפיקוד על מחלקת המודיעין. יאק, בכיר הטייסים ועילוי בתחום החשיבה המיבצעית, נשלח לפיקוד על ענף המיבצעים של חי"ה, ובחר כמפקד מדור תכנון בנווט רפי סיברון, שהוכיח עצמו כאיש ביצוע מעולה ומדויק, המסוגל לתרגם ולפתח את רעיונותיו של יאק לתוכניות מיבצעיות".

הנס השני ברשימה של מילשטיין: הבריטים העמידו לרשות המודיעין האווירי המצרים את כל המידע המיבצעי שליקטה תחנת מכ"ם שלהם, שפעלה מרכס בהרי עג'לון (גלעד) בירדן, בגובה של 1,350 מטר, וכיסתה את כל שדות התעופה בישראל. כשהמריאו מטוסי צה"ל ב–7:14 בבוקר, גילה אותם המכ"ם בעג'לון. מפעיליו שיגרו למיפקדה המצרית את מילת הקוד המוסכמת – 'עינב' (ענבים), שנועדה להתריע על מיתקפה אווירית צפויה. אבל – מעשה נס! – דווקא באותו יום הוחלף הקוד. המצרים לא פיענחו את מילת הקוד שלא הופיעה ברשימותיהם - וכל השאר היסטוריה.

נס שלישי: בצירוף מקרים מדהים, תיכנן הפיקוד המצרי העליון, בדיוק לשעה 7.45 בבוקר ה-5 ביוני, שלוש טיסות אח"מים לשדות תעופה בסיני. לא אחת, לא שתיים, אלא שלוש: במטוס אחד ישב סגן נשיא מצרים ושר המלחמה, הפילדמרשל עבד אל–חכים עאמר, בחברת מפקד חיל-האוויר ומפקד ההגנה האווירית המצרית, ועוד בכירים. במטוס השני ראש ממשלת עירק וגנרל סובייטי בכיר. במטוס השלישי הייתה יחידת קומנדו מצרית.

אגרו כוח

מילשטיין: "כדי לשמור על ביטחון האח"מים, קיבלו אנשי סוללות הנ"מ המצריות בנתיבי הטיסה פקודה לא לפתוח באש". התחושה שפעל כאן סוג של כוח אליון הייתה אפילו נחלת המצרים. לימים, כשנחתם השלום עם מצרים, סיפר ראש שלוחת המוסד במרוקו, יוסף פורת, שבשיחות ב-1977 בין שר החוץ בממשלת בגין, משה דיין, לבין סגן ראש ממשלת מצרים חסן תוהאמי, שאל תוהאמי, שחשד שנאצר זמם לחסל את עאמר על-רקע מתיחות אישית ביניהם: "האם נאצר היה שותפך למזימה, כאשר שלח את עבד אל–חכים עאמר במטוסו לסיור ביקורת, בדיוק כשמטוסיכם תקפו בשעה שמונה בבוקר ה-5 ביוני?"

ועוד סוג של נס: בשעה שהטייסים הישראלים ישנו במיטותיהם ואגרו כוח ליום הקרב המכריע שלמחרת, השתתפו הטייסים המצריים בנשף ריקודים עמוק אל תוך הלילה, ובבוקר איחרו לצאת למשימותיהם.

אלה הן רק דוגמיות לסיפורי נסים ונפלאות שבימים ההם בזמן הזה. מעט מזעיר. גם מי שלא האמין, נאלץ להכיר בקיומו של הכוח האליון.