1. "אם היטלר יפלוש לגיהינם, אהיה מוכן להגיד בפרלמנט כמה מילים בשבחו של השטן", אמר ווינסטון צ'רצ'יל לאחר שגרמניה הנאצית פלשה לברית המועצות, והוא מצא עצמו בסירה אחת עם מדינה שאותה תיעב במשך עשרות שנים. מה שהיה נכון לגבי גדול המנהיגים במאה ה-20, האיש שמחויבותו לדמוקרטיה ולאנושות אינה מוטלת בספק, נכון גם היום. כאשר צריך להילחם באויב רצחני, לעיתים אין ברירה אלא לעשות זאת לצידם של אנשים לא ממש נחמדים. כאשר יש לך אויב גדול, לפעמים עליך להתפשר עם אויב קטן.

מבחינה זאת, דונלד טראמפ צודק לגמרי בנאומו בריאד (21.5.17). נשיאים קודמים, במיוחד ברק אובמה, שמו בראש מעייניהם את ערכיה של ארה"ב - חרות, שוויון, דמוקרטיה. בשם ערכים אלו, סבר אובמה שמוחמד מורסי הוא שליט לגיטימי למרות היותו מוסלמי קיצוני, ושעבד אל-פתאח א-סיסי אינו לגיטימי משום שעלה לשלטון בהפיכה צבאית. בתמימותו ובבורותו העקשניים, סירב אובמה להבין שהעיקר הוא להילחם בטרור. דווקא הוא, שהושיט יד של שלום לעולם המוסלמי, התיימר לבצע אימפריאלזם רעיוני. דווקא טראמפ, שכביכול נלחם במוסלמים, אומר להם: תבחרו בדרך החיים המתאימה לכם.

בתקשורת האמריקנית כבר ממהרים לתקוף את טראמפ ולטעון שהוא מעדיף תועלתנות על-פני ערכים. יכול להיות. אז מה? האם העדפת הערכים הובילה את ארה"ב להיות בטוחה יותר? ממש לא, כפי שהוא ציין בצדק בנאומו. טראמפ אומר: אני רוצה ביטחון לארה"ב ולתושביה, וזה אומר להביס את הטרור, וזה אומר לגייס את כל מי שיכול לעזור. לא משנה האם נשות סעודיה רשאיות או לא רשאיות לנהוג ברכב; זה העסק שלהן. מבחינה זאת, נאומו הוא שינוי מבורך ביותר של הגישה האמריקנית.

2.

טראמפ ראוי לשבח גם על כך שלא היסס להזכיר - אומנם פעם אחת בלבד - את המילים המפורשות: "קיצונים מוסלמים וטרור מוסלמי". זה בעצם היה חוט השדרה של נאומו, וגם כאן הוא צדק לחלוטין: הרוצחים הללו מתיימרים לפעול בשם האיסלאם, לבצע בשמו את המעשים האיומים ביותר, אבל למעשה מדובר בברברים הנושאים לשווא את שמו של אללה.

טראמפ אומר לעולם המוסלמי: תוכיחו שאתם הרוב השפוי, תוכיחו שאתם מתעבים את הטרוריסטים הללו שהורגים קודם כל ואחרי הכל ובעיקר אתכם. זוהי מלאכת מחשבת של היגיון: הטרור הוא מוסלמי - ולכן המוסלמים חייבים להיאבק בו; הקורבנות הם מוסלמים - ולכן המוסלמים חייבים להיות הראשונים שייצאו נגדו. גם כאן, טראמפ הופך על פיה את הדוקטרינה הכושלת והמגומגמת של אובמה, שעלתה בחיים כה רבים בכל העולם.

3.

נקודה חיובית נוספת: טראמפ דיבר על כל הטרור המוסלמי, בניגוד לאובמה ששם רק את דאעש על הכוונת. אין הבדל אמיתי בין דאעש ושלוחותיו לבין אל-קאעידה, כפי שאין הבדל אמיתי בינם לבין חמאס וחיזבאללה. ההבדלים הם בטקטיקה, לא באסטרטגיה. כולם ארגוניים דתיים קיצוניים, שמנהלים מלחמת דת בה אין פשרות. דאעש הוא האכזרי שבהם, אך כולם אינם מועמדים מובילים לפרס על-שם אימא תרזה. טראמפ צודק באומרו שצריך לחסל את כולם, וצודק עוד יותר בציינו שיש לגדוע גם את האידיאולוגיה שהצמיחה אותם.


4.

הבעיה, כמו תמיד, תהיה ביישום. יש לא מעט סתירות ומכשולים בדרך ליצירת חזית אמריקנית-מוסלמית נגד הטרור, שלא לדבר על צירופה של ישראל לחזית זו (וטראמפ ראוי לציון גם על כך שלא היסס להזכיר שלוש פעמים את ישראל בנאומו בהקשרים חיוביים). לדברי טראמפ, הצעד הראשון צריך להיות מניעת דריסת רגל למחבלים. אבל קטר וטורקיה נותנות גיבוי לחמאס, קטר מספקת לו כסף ואת אל-ג'זירה, וטורקיה הפכה במידה רבה למפקדה העורפית של הארגון - שטראמפ מנה במפורש לצידם של אל-קאעידה ודאעש.

השלב הבא, המשיך טראמפ, הוא לגדוע את צינור הכסף, כגון זה שאפשר לדאעש למכור נפט עירקי. אבל הנפט הזה נמכר דרך טורקיה - חברת נאטו - שגזרה קופון לפני שמכרה אותו הלאה לכל מי שרצה לקנותו מתחת למחיר השוק. סעודיה, שזכתה לכל כך הרבה תשבחות מפיו של טראמפ, תומכת בכל מי שפועל נגד השיעים בכלל ואירן בפרט, ולפי טענות עיקשות שלא הוכחו - זה כולל אפילו את דאעש, וגם את ג'בהת א-נוסרה בסוריה (החבר'ה הנחמדים מבית היוצר של אל-קאעידה שהתקרבו לגבול עם ישראל).

5.

גם הצעד המעשי עליו הכריז טראמפ טומן בחובו בעיות. הוא הודיע על הסכם למניעת כספי טרור, שזה ודאי חיובי. אלא מאי? אירן כמובן איננה חלק מההסכם הזה, וזה אומר שהיא תוכל להמשיך לממן את מי שהיא רוצה. אז האם מדינות המפרץ הסוניות יוכלו להמשיך לממן ארגוני טרור סוניים? או שהן יעשו זאת בחשאי ו/או תוך עצימת עיניים אמריקנית? כי טרור הוא טרור הוא טרור, ואם טראמפ רוצה להילחם בו - ואין ספק שהוא רוצה - עליו למנוע מצב בו יהיו "טרוריסטים טובים" ו"טרוריסטים רעים". ארה"ב למדה באיחור רב ובדם רב, שהמחבלים שאימנה נגד הסובייטים באגניסטן, פנו בסופו של דבר נגדה; זוכרים את 9/11?

6.

אם הזכרנו את אירן - הנה עוד בעיה. טראמפ מדבר על הצורך לבודד את משטר האייתולות ואפילו מביע כמעט במפורש תקווה לנפילתו. מצוין. אלא מאי? ארה"ב כבולה להסכם הגרעין של ממשל אובמה, וטראמפ עצמו חתם בשבוע שעבר על הוראה להסרת חלק מהסנקציות לפי אותו הסכם. זה לא ממש עולה בקנה אחד עם בידודה של טהרן.

שיהיה ברור: טוב שטראמפ לא ביטל בצורה חד-צדדית את ההסכם, משום שצעד כזה היה עומד בניגוד למושכלות יסוד של הדיפלומטיה והחוק הבינלאומי. הוא ודאי לא יצטער אם יגלה אקדח מעשן שיאפשר לו להתנער מההסכם, אך האירנים ייזהרו שבעתיים שלא לספק לו אותו. לכן, טראמפ יצטרך למצוא דרכים אחרות לבודד את האייתולות, ובמיוחד לשכנע את העולם שחסן רוחאני אינו ה"מתון" שהוא מתיימר להיות, אלא בסך-הכל קיצוני שיודע להעמיד פנים כדי להשיג את יעדיו.

7.

השורה התחתונה: מבחינה של מדיניות - טראמפ קבע את סדר העדיפויות הנכון, הגדיר היטב את האויב, הציע צעדים נכונים למאבק בו וניסה לרתום את מי שיכול לעזור. כעת יהיה עליו למצוא דרך לרבע לא מעט מעגלים כדי להצליח ביישום האסטרטגיה. גם הצלחה חלקית תהיה משמעותית ומבורכת.