המוסד הישראלי נמצא ברשימת ארגוני הביון הטובים בעולם. מבצעיו חובקים עולם, מביאים גאווה לאזרחי ישראל ומחדירים פחד ללבבות אויביה. בשורת יעדי הארגון, ישנו יעד יוצא דופן שכנראה לא נמצא בשום ארגון ביון אחר בעולם: לעזור ליהודים לעלות לארץ ישראל. הפעולה המוכרת ביותר של המוסד בנושא, היא העלאתם של יהודי אתיופיה. לרגל יום הזיכרון לעולי אתיופיה, שנקבע יחד עם יום שחרור ירושלים, חזרנו לאותו מבצע.

גד שמרון, בספרו "המוסד והמיתוס", הקדיש פרק למבצעי המוסד "מבצע אחים" להעלאת יהודי אתיופיה בהם השתתף כלוחם מהארגון. בפרק זה הוא מתאר את התנעת התהליך שהביאה למבצעים, את ההיבטים הגיאו-פוליטיים באתיופיה ובעיקר פרטים על מהלכי המבצע.

לדברי שמרון, הכל החל לאחר היבחרו של מנחם בגין לראשות הממשלה. בפגישת עבודה שהייתה לו עם יצחק חופי, ראש המוסד דאז, אמר בגין: "הביאו לי את יהודי אתיופיה". ניסיון להביא את יהודי אתיופיה (המכונים ביתא ישראל) נעשה שנים קודם לכן, אך נכשל. לאחר הדחתו של נשיא אתיופיה ורציחתו, נשמרו הקשרים החשאיים בין המדינות. קשר זה נותק בשל פליטת פה של שר החוץ דאז, משה דיין, שאמר שישראל מעבירה נשק לצבא אתיופיה בזמן שבמדינה הייתה מלחמת אזרחים. ניתוק הקשר עם השלטון הביא לניתוק הקשר עם יהודי אתיופיה. במצב זה, ולאחר הגעת קריאת עזרה נואשת, החליט בגין על העלאת יהודי אתיופיה.

העלאת היהודים נעשתה דרך סודן, אליה הגיעו פליטים רבים ממלחמת האזרחים באתיופיה, ביניהם יהודים. שמרון מספר, כי מפקד המבצע הראשון היה דני - קצין צנחנים שעלה בגפו לישראל, ומשך את תשומת ליבם של אנשי כוח האדם במוסד. שמרון מתאר את דני חובש הכיפה, מאנשי המבצעים הדתיים הבודדים באותה תקופה, כבעל שילוב של יוזמה מבצעית, ממזריות, קריאה נכונה של השטח ואמונה שלמה בחשיבות המשימה. אם מישהו אחר היה מקבל את המשימה, ספק אם יהודי אחד מאתיופיה היה עולה לארץ, אומר שמרון.

לאחר שהגיע לסודן, דני חיפש ללא לאות יהודים אתיופים במחנות הפליטים. אדם אחר היה מדווח למטה המוסד שחיפש ולא מצא, אך דני המשיך לחפש ובסוף מצא. לאחר ששכנע אותם שגם הוא יהודי בכך שהתפלל איתם, הוא הביא את הרעיון לקחת את יהודי אתיופיה הפליטים לחוף סודן, ומשם בסירות של שייטת 13 לספינות של חיל-הים ומשם לישראל. כדי לבצע זאת, שוקם כפר נופש לחופי סודן שתופעל על-ידי לוחמי המוסד.

שמרון מתאר, כיצד לילה אחד כל המבצע כמעט הגיעו לסיומו. לאחר שהועברו יהודי אתיופיה לסירות, הגיחו חיילים סודנים, החלו לירות וצעקו להרים ידיים. בזמן שלוחמי המוסד הירמו ידיים, פרץ פתאום דני בצעקות לעבר החיילים. הוא טען שהם עובדים עבור משרד התיירות הסודני, ומעשיהם של החיילים מהווה פגיעה בתיירות המקומית. הקצין הסודני שוכנע שמדובר בטעות, והוא ולוחמיו עזבו את השטח.

לאחר שכלול שיטות הפעולה, בישראל הוחלט שהאופציה האווירית תחליף את האופציה הימית. לאחר שאותר מנחת מטוסים נטוש מימי מלחמת העולם השנייה, הונחתו מטוסי הרקולס שהעלו את יהודי אתיופיה לישראל. לאחר מכן, הועלה הרעיון לשלם למנהיג סודן דאז, ג'עפר נומיירי, תמורת יהודי אתיופיה, מה שהביא ל"מבצע משה". לאחר שהסיפור נחשף בישראל, מבצע משה הופסק, אך המאמץ להעלאת יהודי אתיופיה נמשך.

בסך הכול, ההערכה היא ש-20,000 יהודים יצאו מאתיופיה לסודן במסגרת "מבצע אחים". מתוכם נספו כ-4,000 יהודים. לזכרם של אותם יהודים שנספו נקבע כ"ח באייר, יום ירושלים, כיום זיכרון. כ"ח באייר נבחר בכוונה כדי לבטא את שאיפתם של העולים להגיע לירושלים. אלא שהרוב המכריע של הציבור הישראלי אינו יודע על היבט זה של היום.

לזכרם של יהודים אלו הוקמה אנדרטת זיכרון בהר הרצל. כל חייל מגיע בשירותו לפחות פעם אחת ליד ושם, הר הרצל והכותל. במהלך ביקור שכזה, ניתן לעצור למספר דקות באותה אנדרטה. אם ועדת ביטון והלימודים על-אודות יהדות המזרח נועדו לתקן טענות על עוול והדרת יהדות זו בתוכניות החינוך, הרי שביקור באנדרטה המדוברת והמרגשת יכול להיות הצעד הראשון ללימוד אודות יהדות אתיופיה וקבלתה בצורה מלאה לתרבות הישראלית.