בניגוד למידע על הגירה מוסלמית מארצות מוסלמיות המידע על הגירה לארץ מארצות ערב השכנות לארץ, מלבד מצרים, לוקה בחסר. דוד גרוסמן קבע שהייתה הגירה של פלאחים לארץ מחצי האי ערב, מעבר הירדן המזרחי, מעירק, סוריה ולבנון אבל לא הובאו כל נתונים. הסיבה להעדר מידע היא כנראה שבעוד שהמהגרים הלא ערבים (צ'רקסים, בוסניים, תורכמנים) והאלג'ירים הובאו לארץ ע"י השלטון העות'מאני במסגרת מדיניות האיכלוס של איזורים לא- מיושבים או דלי אוכלוסין ולכן יש עליהם רישומים, המהגרים הערבים מהארצות השכנות הגיעו ביוזמתם ונכנסו לארץ באופן בלתי- ליגלי ולכן אין עליהם רישומים.
המקורות העיקריים להגירה מארצות אלה במאמר זה הם האתר של אום אל-פאחם ואתר שמות משפחה פלשתינים המעידים על ארץ המוצא. האתר של אום אל-פאחם בשפה הערבית נותן תמונה של מוצאם של תושבי העיר ויכול לשמש כדגם להגירה הערבית- מוסלמית לארץ ולמוצאה של האוכלוסייה הערבית- מוסלמית בארץ. תושבי אום אל-פאחם היגרו לכאן מארצות ערב בין שלהי המאה ה-17 לאמצע המאה ה-19: הם הגיעו ממצרים, מעירק, מחצי נאי ערב, מעבר הירדן המזרחי, מסוריה, לוב ואלג'יר.
ההגירה ממצרים המצרים היגרו לארץ בשני גלים עיקריים: בשנות ה- 1770, הגירה של שבטים ובתקופת הכיבוש המצרי של הארץ (1831 - 1840). אבל, לדעת
יעקב שמעוני היה זרם בלתי פוסק של פלאחים ובדווים ממצרים כבר מהמאה ה- 10 מאחר שמרכז השלטון המוסלמי היה במצרים בחלק ניכר מהתקופה של השלטון המוסלמי בארץ.
הכיבוש המצרי וההתנחלות - בין 1831 ל-1841 השתלטו
מוחמד עלי ובנו איברהים פחה על הארץ, בנצלם את חולשת השלטון העות'מאני. תושבי הארץ לא שבעו נחת מהשלטון המצרי והתמרדו. איברהים פחה נאבק בעצמאות האזור ללא הצלחה. ב-1934/5 פרץ "מרד הפלאחים" נגד השלטון המצרי בשל עול המיסים הכבד והגיוסים לצבא. המרד הקיף אוכלוסיות רחבות בגליל ובשומרון. המרד דוכא לאחר קרבות קשים, בייחוד בהר השומרון. ב-1840 הצליחו העות'מאנים לגבור על המצרים ולסלקם מהארץ. בתקופת שלטונם של המצרים השתקעו אלפי מהגרים מצריים בארץ.
קיימת הסכמה בין החוקרים שהמרכיב המצרי באוכלוסיית הארץ היה משמעותי ביותר. דוד גרוסמן פירסם מספר מחקרים על אוכלוסיית הארץ בשלהי התקופה העות'מאנית מהם מתברר ש"התרומה של ההגירה המצרית לדמוגרפיה הייתה משמעותית". עוד לפני הכיבוש המצרי ברחו בין 6,000 ל-18,000 מצרים לארץ (הדעות חלוקות בעניין זה ) בשני גלים ואחת התואנות לכיבוש היה הסירוב להחזירם.
החוקרים חלוקים בהערכותיהם לגבי מספר העריקים שנשארו בארץ לאחר שהצבא המצרי המובס נסוג למצרים. גרוסמן הגיע למסקנה שמספרם היה 58,000 . לא רק עריקים התיישבו בארץ. ההגירה ממצרים לארץ הייתה משלושה מקורות עיקריים: מעובדים שהשלטון המצרי הביא לארץ לצורך מפעלי פיתוח בחקלאות ובתחומים אחרים, ממצרים שברחו ממצרים בשל עול המיסים, עבודות כפייה, גיוס לצבא וחיפוש אחר פרנסה ומעריקי הצבא המצרי שנשארו בארץ לאחר נסיגת הצבא המצרי ב-1840.
הערכות על מספר המצרים שהתיישבו בארץ גרוסמן העריך שלהגירה המצרית הייתה תרומה משמעותית לגידול האוכלוסייה. ממחקרו של גרוסמן מתברר שהתפרוסת היישובית המצרית הייתה רחבה מאוד והקיפה חלקים נירחבים של ארץ ישראל המערבית. הריכוז העיקרי של ההתיישבות המצרית היה במישור החוף מיפו ועד עזה אבל גם בחוף הכרמל עכו. המצרים התיישבו ביפו בשכונות ניפרדות: מנשיה ואבו כביר. גרוסמן העריך שמספרם היה 2,000. כמו-כן הם התיישבו בכפרים בסביבות יפו, עזה ורמלה ועד אזור רחובות של ימינו. במישור החוף הדרומי התגוררו מצרים ב-21 כפרים. באזור השרון התיישבו מצרים במלאבס, קוביבה, אום אל-פאחם, יעבד, טייבה, קלנסואה, ביר א-סכה (על יד באקה אל-גרביה), חר'בת מנשיה וח'רבת זלפה (על יד גבעת חיים של ימינו). בטייבה המצרים היוו כשליש מהאוכלוסייה. בכפר קרע כ-50% מהתושבים הם ממוצא מצרי. מאות משפחות התיישבו בוואדי ערה, בכפרים ערה, ערערה. בכפר קרע כ-50% מהתושבים היו ממוצא מצרי. המצרים התיישבו גם בכפר קאסם. הייתה גם התיישבות מצרית בשכם ובשומרון הצפוני בעיקר של עריקים. מצרים התיישבו גם בעמק בית שאן, עמק החולה ועמק הירדן, ברמת מנשה, ביהודה ובהר חברון. המצרים יסדו את הכפר מצר, ששמו מעיד על מוצא מייסדיו, בגליל התחתון, דרומית- מזרחית לנצרת. מצרים התיישבו גם בצפון הנגב. איברהים פחה הרג בדווים רבים שהשתתפו ב"מרד הפלאחים" שפרץ נגד השלטון המצרי ב-1834 ובאזורי הנדידה שלהם בהם האוכלוסייה נידלדלה התיישבו מצרים. יעקב שמעוני כתב שמשפחות רבות בארץ נושאות את שמות המשפחה "אל-מצארוה" או "אל-מצרי" המעידים על מוצאם. רבים גם נקראים על שם כפר או עיר מוצאם במצרים כמו "אל-דמיאט", "אל-בלבייסי", "אל-אסכנדראני", אבו סיטה= שבט טאראבין מצרים, אל-תרתיר=כפר תרתיר מצרים, ברדאוויל = מצרים,אגם ברדאוויל, מצרים תושבי או"ם אל-פאחם - קיימות מספר גירסאות לגבי מועד הגירתם של תושבי אום אל-פאחם ופרטים על ארצות מוצאם. על-פי גירסה אחת בין 1832 ל-1840, כאשר איברהים פשה, בנו של מוחמד עלי שליט מצרים, כבש את הארץ מידי העות'מאנים, הוא הביא לארץ מתיישבים מצריים כדי לחזק את שליטתו בארץ (אנציקלופדיה מפה, כרך א', עמ' 39). שלמה אריה בן אלקנה מצא באום אל-פאחם 1,400 תושבים שמוצאם ממצרים.
על-פי האתר של אום אל-פאחם השתקעו מספר משפחות ממצרים באו"ם אל-פאחם בתקופת הכיבוש המצרי של הארץ (1831 -1841). משפחות אל-חבוב, אל-קבטי, אל-זטאם, היכל, חאג' עלי ברכאת - קבוצת משפחות ממצרים שהגיעו עם הכיבוש של מוחמד עלי באשה ובנו איברהים ב-1831 והתיישבו באום אל - פאחם בשכונת מחאמיד. משפחת אבו חסין הגיעה ממצרים, בתקופה בה שלטו בארץ מוחמד עלי ובנו איברהים פשה וכן משפחת אל-בלאבסה הגיעה מהכפר בלבס במצרים, משפחת אבו סאלם, משפחת מראד הגיעה מזקזיק שבמצרים, משפחת נהיה היגרה מהכפר אלסאלחיה במצרים לחאן יונס, בתאריך לא ידוע, משם לכפר ערבה באזור ג'נין ומשם בתקופה האחרונה לאום אל-פאחם. איימן אג'באריה, פירסם כתבה באתר "ארץ אחרת" בשם "קיצור תולדות הנקודה השחורה" בה סיפר שמוצא המשפחה הוא ממצרים. המשפחה שייכת לחמולה של אבו- סעד.
ההגירה הסודאנית חיילים סודאנים בצבאו של איברהים פחה שהשתתפו בכיבוש הארץ נשארו בארץ לאחר תבוסת הצבא המצרי וסיום השלטון המצרי בארץ. הנשארים מנו 80 משפחות שכללו 480 נפשות שהיתלוו לצבא התיישבו בצפון השרון בביצות כברה בכפר ג'סר א- זרקא. יעקב שמעוני קבע שהיו גם סודאנים שהובאו לארץ כעבדים לאחוזות ושבטים בדווים באזור עמק הירדן בסביבות יריחו.
ההגירה מעירק שבט הזועביה - על-פי מסורת בקרב בני שבט הזועבייה, הם היגרו מעירק לפני כ-500 שנה לאירביד בעבה"י המזרחי. פרופ' זאב וילנאי טען במחקרו שהזועבים, שישבו באזור אירביד בעבר הירדן המזרחי, הוזמנו ב-1873 ע"י השלטון העות'מאני להתיישב בארץ. הם קיבלו אדמות והתיישבו במספר יישובים בגליל התחתון ובעמק יזרעאל. שבט הזועביה פרוש על פני שטחים נירחבים. הכפרים הזועביים הם: דחי, סולאם(ש/ונם היהודית), נין(נעים היהודית) ומצר במועצה האזורית בוסתן אל-מארג'. טמרה, טייבה(עופרה היהודית) ונאעורה (אנחרת בנחלת יששכר) במועצה האזורית גלבוע. ימה, מרג'ה ואיבתאן באזור השרון. המנהיגות מתגוררת בנצרת.
שמות משפחה פלשתינים המעידים על מוצאם: אל-פארוקי=עירק, אל-בגדדי =עירק, זועבי=עירק, משפחת שויח'את מאו"ם אל-פאחם מוצאה מעירק, אבי המשפחה התגורר בצפת עד 1948 ולאחר מכן הביא את משפחתו ועבר לאום אל-פאחם. יש למשפחה קרובים בעירק, סעודיה, מצרים וסודן.
ההגירה מחצי האי ערב על-פי האתר של או"ם אל-פאחם תושבי הכפר משתייכים ל-4 חמולות שאליהן הסתפחו משפחות ממוצא שונה: אג'באריה, ג'אברין, מחאג'נה ומאחמיד. מוצאם הוא מארצות ערב השונות:
המזרחן ד"ר שלמה אריה בן אלקנה סקר למעלה מ-800 כפרים ערביים בא"י המערבית בין השנים 1943- 1947. הוא חקר, בין השאר, את מוצאם של תושבי אום אל-פאחם, והגיע למסקנה שחלק ניכר מהתושבים הם מהגרים דור ראשון וכ-900 מתוכם סיפרו לו שמוצאם מחצי האי ערב. חלק מהמשפחות הגיעו במאות ה-17 וה-18 אבל חלק הגיעו במאה ה-19. חלק הגיעו מאזור חיג'אז וחלק מדרום חצי האי ערב, מתימן. 500 הגיעו מעבר הירדן המזרחי אבל סביר להניח שהם הגיעו לשם בדורות האחרונים.
חמולת מאחמיד - מחאמיד הוא צאצא של מחמוד בן עבד אלעזיז אלסמאקי. ג'ברין (ששכונת ג'ברין קרויה על שמו) ראש חמולת ג'ברין גם הוא בן של עבד אלעזיז ואחיו של מחמיד. המשפחות של חמולת מחאמיד גרות באום אל-פאחם ובייחוד באזור המכונה שכונת מחאמיד. חלק מבני משפחת מחאמיד עזב את אום אל - פאחם והתיישב במקומות אחרים בארץ ובחו"ל. למשפחת מחאמיד מיוחסות 14 משפחות שכולן מתגוררות בשכונת מחאמיד. מוצא שבטי מחאמיד מסעודיה והם מפוזרים במולדת הערבית (כלומר: ברוב מדינות המזרח התיכון שאוכלוסייתן ערבית). יש מסורת שהשבט מקורו בשבט בנו סלים. אך ישנה גם דעה כי מקור השבט בבנו האשם (שבטו של הנביא מחמד). לא ברור מהכתוב בטקסט מתי הגיעה משפחה זו לאום אל-פאחם, ומעריכים שהגיעה לפני 350 שנה, כלומר בשלהי המאה ה-17.
משפחת אל - חסאסנה הגיעה לפני 150 שנה מתימן והתיישבה באום אל-פאחם בשכונת מחאמיד (חלק מהם ישבו גם בכפר אום אל-זינאת שחרב ב-1948 ועברו לאום אל -פאחם).
חמולת ג'אברין - כל ענפי המשפחה מתייחסים לג'אברין בן עבד אלעזיז אלסמאקי (כמו משפחת מחאמיד) ומוצאן מחצי האי ערב (מסעודיה). בשכונת גא'ברין גרות 12 משפחות המיוחסות לחמולת ג'ברין.
משפחת אל-חסיניה מקורה מחיג'אז בחצי האי ערב, הגיעה לפני 250 או 300 שנה. הם עברו לאום אל-פאחם מתל אל-סאפי באזור חברון.
חמולת אע'באריה (אג'באריה) - קיימת מחלוקת לגבי מקור השם אג'באריה. הפירושים השונים נודעים לשמו של הכפר אע'באר בתימן. ההצעות הן:בית ללא דופי, אבק או גבעה. אבי המשפחה הגיע מתימן לפני יותר מ-300 שנה. המשפחה התיישבה תחילה באזור חברון ומשם עברה לאום אל-פאחם. יש להם קרובים בשכם. משפחת אלברע'ל הגיעה מחיג'אז שבחצי האי ערב, והתיישבה תחילה בלג'ון. ב-1948 הם עברו לאום אל-פאחם. אח של המשפחה העדיף להגר לסוריה והקים שם חמולה.
משפחת שיח' זיד הגיעה לאום אל פאחם לפני כ-200 שנה מהכפר יעבד באזור ג'נין. יש להם קרובים באזור שכם. מוצא המשפחה מסעודיה, אבל לא ידוע מתי היגרו.
משפחת אל-ע'זאלה מקורה מתימן, והיא התיישבה לפני כ-200 שנה בכפר באקעה אל-חטיב באזור שכם ועברה לאום אל-פאחם בעקבות נשואין. משפחת אבו נאסר מקורה בחיג'אז, סעודיה. הם היגרו לאלסאפי באזור חברון. הכפר נהרס ב-1948 והם עברו לאום אל פאחם.
שמות משפחה של פלשתינים המעידים על מוצאם מחצי האי ערב-חאמיס=בחרין,
אל-יאמאני = תימן, דאג'אני = ערב הסעודית, מטאר = כפר בני מטאר תימן, אדאדין = תימן, אל-אזד = תימן, אל-חיג'אזי = ערב הסעודית, אל-תמימי = ערב הסעודית, אל-קוראשי = ערב הסעודית, מוראד = תימן, תעמרי = ערב הסעודית
חאדאדין = תימן, חוסייני = ערב הסעודית טוענים שהם צאצאיי מוחמד
ההגירה מעבר הירדן המזרחי באו"ם אל-פאחם יש משפחות שהגיעו לפני כ-150 שנה (חלק הגיעו לפני 100 וחלק לפני 200) מכפרי הגדה המערבית, כלומר בשלהי המאה ה-19. משפחת בדיר הגיעה לאום אל-פאחם לפני 150 שנה מאלכרכ שבירדן. משפחת אבו חפיט'ה הגיעה לאום אל פאחם מעבה"י, לפני 150 שנה. משפחות מעבר הירדן המזרחי הסתפחו לחמולת אג'באריה.
ההגירה מסוריה ולבנון משפחות באום אל-פאחם: משפחת אל - חביטאת הגיע מכפר ליד דמשק, סוריה, לפני כ-200 שנה. חמולת מחאג'נה - הגיעה מהכפר מחג'אן באזור החורן, סוריה, לפני 300 שנה. כלומר, בשלהי המאה ה-17, יש חילוקי דעות בחמולה לגבי השאלה אם הם היו דרוזים שהתאסלמו לאחר הגיעם לאום אל-פאחם, או שהם מוסלמים במקור. ראאד סלאח, ראש התנועה האיסלאמית שייך לחמולה זו.
שמות משפחה פלשתינים המעידים על מוצאם - אל-לובנאני = לבנון, עלאווי = סוריה, חאלאבי = חאלב סוריה, חאמתי = חמאת סוריה, טאראבולסי = טריפולי לבנון, חוראני = חוראן סוריה, נאשאשיבי = סוריה, המרונים מגוש חלב
ההגירה מצפון אפריקה- משפחות מאום אל-פאחם:משפחת אבו פרוה הגיעה מלוב, לסבסטיה בשומרון ומשם במועד לא ידוע לאום אל -פאחם. משפחת אל-חסרי הגיעה מאלג'יר, ב-1831. שמות משפחה פלשתינים המעידים על מוצאם- אל-ארג' = מרוקו, אל-מוגראבי=מגרב, מרוקו, אל-ג'זאיר=אלג'יר,
שמות משפחה של פלשתינים מארצות לא ערביות- אל-אפגאני = אפגאניסטן, אל-הינדי=הודו,אוטמן = טורקיה,אל-קורד = קורדיסטן, בושנק=בוסניה,טורקי = טורקיה.
חלק מהמהגרים התבוללו וניטמעו באוכלוסייה הערבית. הצ'רקסים והדרוזים שמרו על התבדלותם. מכל ההגירות ההגירה המצרית הייתה המשמעותית ביותר והיא התבוללה וניטמעה לחלוטין באוכלוסייה הערבית.
