חבורת גברים עומדת על פודיום אישי. כל אחד מהם מנסה לשכנע את המראיין ואת הצופים כי הוא הכי טוב והכי מוכשר והכי מתאים לעמוד בראש מפלגת העבודה. מספר הטוענים לכתר (מרוט-הנוצות) הוא כמספר המנדטים שאומדים לה, פלוס מינוס, הסקרים השונים.
גילוי נאות: התפקדתי, בראשונה בחיי, למפלגה כל שהיא לפני קצת פחות משנה. התפקדתי למפלגת העבודה, כדי להצביע (להשפיע?) ולבחור בחברת הכנסת
שלי יחימוביץ' לתפקיד יושבת-ראש העבודה. איך זה נגמר, איך היא גמרה עצמה לדעת, כולם יודעים. במי אתמוך לראשות? לא יודע. טרם החלטתי. אני מתנדנד, נכון לעכשיו, בין שלושה מועמדים. ההצבעה שלי לא תעלה ולא תוריד. בתצורתה הנוכחית, עם שם מותג חבוט, שחוק, שבמקום לקרב אליה מצביעים פוטנציאליים מרחיק ממנה חלק ממצביעיה המסורתיים, אין לה שום סיכוי. אין לה עתיד פוליטי. אין לה אופק. אין לה היתכנות.
הדבר הנכון לעשותו הוא מה שהציע אותו, אף שלטעמי לא בנחרצות וללא בבהירות מספיקה, היו"ר המכהן, יצחק (בוז'י) הרצוג - לכונן גוף פוליטי חדש, שירכז את כל מי שעשוי להיות שותפים פוטנציאליים בו, חלק ניכר טבעיים, ולבחור את מי שיעמוד בראשו באמצעות פריימריז פתוחים. מה יותר מתבקש מזה? מה יותר דמוקרטי מזה? מה יותר הגיוני מזה? יעלו ויבואו, יתכנסו ויתקבצו, אנשים טובים ומוכשרים יוצאי צבא, אקדמיה, שוק פרטי, עובדי ציבור, יזמים, אכפתניקים, אנשים שיציתו אש ויפיחו תקווה ויהפכו את המקום המושחת והרקוב והאלים הזה, שבו "מפרפרים חיינו", כמאמר המשורר, למקום של חיים טובים, עם חזון ותקווה ואופק.
מאמץ על אנושי
הגוף שיוקם כאן ודאי לא יהיה חף ונקי מאחדים מהתחלואים המאפיינים גופים פוליטיים קיימים, אבל בהינתן ההנחה כי איש אינו מלאך- אסור לוותר על מיצוי הסיכוי, על המאמץ הנדרש, על מה שהעדרו ממשיך לדון אותנו לחיים שגויים, ארורים במידה מסוימת, שבהם הזולת בכלל והפלשתינים בפרט, כפי שמכוננים את תודעתנו, הם ה"גיהינום" עלי אדמות ושמים, השטן בהתגלמותו.
אנחנו לא צריכים, אסור לנו, להשלים עם העדר תכלית ותוחלת להווייתנו. ישראל 2017 היא מקום שרוב רובו של הציבור, כך אני משער, משווע לשינוי, למפנה, לבשורה. אני יודע שיידרש מאמץ על אנושי לריסון ה"אגו" של אחדים ממי שיימנו עם בכירי הגוף החדש שהקמתו היא כורח כמעט קיומו, אבל גודל השעה והסיכוי שנפתחה בה והיותה, בה בשעה, בעלת פוטנציאל הרה אסון, הופכים את הצורך בהקמת מפלגה חדשה ( אשר שלי יחימוביץ' חייבת להימנות עם בכירי מנהיגיה) ואת הקריאה הרמה להקמתה לדבר החשוב ביותר שעלינו, שוחרי השינוי ומי שאמורים לחולל אותו, בהצבעתם, לעשותו. ויפה שעה אחת קודם, כלומר- כאן ועכשיו. תכף ומיד. פן נאחר, לאסוננו, את רכבת ההזדמנויות האחרונה.
מי ייבחר לתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה? אני לא יודע את התשובה אבל תהיה אשר יהיה, מדובר בשאלה לא חשובה. העבודה אבודה, כך או אחרת, בין אם יעמוד בראשה זה או בין אם יעמוד בראשה זה.
