"זכינו" לראות במו עינינו את פרסום הידיעה לפיה צבא הגנה לישראל הזהיר את מפקדיו לבל יעשו אלה שימוש בביטוי "שחרור ירושלים", בבואם לציין בפני חיילי צבא הגנה לישראל מלאת חמישים שנים למלחמת ששת הימים. על-פי הידיעה המתפרסמת בערוץ 7, הונחו המפקדים על-ידי חיל ה"חינוך" לאחוז בביטוי "איחוד ירושלים" ולא "שחרור" רחמנא לצלן!
בעוד שההנחיות המתפרסמות במסמך שכותרתו "דגשים הסברתיים" תחת הסעיף "איחוד ירושלים" קובעות שההישג המשמעותי ביותר במלחמה הוא איחוד ירושלים כבירת ישראל,
נקראים המפקדים לברור בקפידה את המילים בהן הם עושים שימוש ולא לומר חלילה שירושלים שוחררה במלחמה ששת הימים.
כמי שהכובע בוער על ראשו ראו בחיל ה"חינוך" לנכון להסביר ולתרץ: בחוק יסוד ירושלים בירת ישראל מופיע הביטוי "ירושלים המאוחדת" הוא תירוץ אחד. שני ומגוחך לא פחות הוא שבמשך תשע עשרה השנים ממלחמת השחרור ועד ששת הימים הייתה ההתייחסות לירושלים כ"מחולקת" לפיכך, לאחר המלחמה ירושלים היא שוב מאוחדת.
עד כאן העניין הסמנטי לכאורה. דע עקא שמהיכרותנו עם הנושא, ה"סמנטיקה" מחפה על בעיית עומק חמורה ביותר ומהותית מאין כמוה - חדירת גישה פוסט ציונית, ניטראלית, "אוביקטיבית", אנטי לאומית, ומתנגשת מניה וביה עם קדשי ישראל, מסורת ישראל ותולדות ישראל לתוככי עמוד השדרה הצה"לי.
רבותי, זה לא רק מדאיג, זה מסוכן ביותר! החולי הזה, בו הנהגת הצבא רואה עצמה כאילו הייתה מאונסקו, או מכל מוסד אנטי ישראלי אחר היא בלתי אפשרית. אלא שזהו המצב בפועל.
אוכיח: בסיור אותו קיים בירושלים לפני כמה שנים אלוף פיקוד מרכז לסגל הפיקוד הבכיר,
נבחרה להנחות את הסיור עמותת "עיר עמים" - עמותת שמאל קיצונית הפועלת לחלוקתה של העיר! במשך כשעה וחצי הקשיבו הקצינים הבכירים להסברים על אודות ה"התיישבות המשיחית" במזרח העיר, המהווה (כמובן... ב.ש.) מכשול לשלום. מתיישבים משכונת שמעון הצדיק שנכחו במקום מעידים שההתיישבות היהודית במקום תוארה כ"מורסה בליבה של העיר" ועוד מסרים ברוח זו.
חיסול הקנאות
בית הספר לפיקוד ומטה הוא תחנת "מעבר" הכרחית במסלול הקידום שם מוכשר הפיקוד הבכיר בצה"ל, במסגרת זו ולא רק, אנו למדים שהצבא מרפה מחינוך באשר לצדקת הדרך והאמונה בה. תחת זאת מודגשת החובה להימנע בפגיעה מ"חפים מפשע", ומובאים בפני הקצינים ה"נרטיבים" השונים, זה של ה"פלשתיני" מול זה של ה"מתנחל". ישפוט הקצין מי מבין הנרטיבים הוא הצודק.... (הביטוי המעשי היה הבאת "פלשתיני" כמרצה את עניינו ואחר כך הבאת מתנחל שירצה את עניינו...).
מסתבר שפועלו המבורך של הרב
אביחי רונצקי היה לצנינים בעיני מפקדי ו"מחנכי" הצבא. נזכיר- הרב השכיל לטפח תודעה יהודית בקרב הכוחות הלוחמים ולהפיח בהם רוח קרב,
שילב קצינים לוחמים כרבנים בתוך יחידותיהם, עשה מהפיכה! מי שלא זכה לראות את מעגלי הריקודים הסוערים (של יחידות שלמות ובהם בעלי כיפות ונטולי כיפות) בטרם כניסה לקרב - לא ראה התלהבות מהי! הגורמים בצבא האמונים על ה"חינוך" לא אהבו את שראו והתגובה לא אחרה לבוא- צמצום ופגיעה במדור לתודעה יהודית ברבנות הצבאית תוך שינוי תכנים על-מנת ללמד "פלורליזם", סובלנות ליהדות אחרת (רפורמית) ופעילות נוספת לחיסול ה"קנאות".
ועוד רבות הדוגמאות. המגמה היא מסוכנת ועל פיה יש להיזהר משימוש בביטוי "שחרור ירושלים", לפיה יש "נרטיבים" שונים והפוכים באשר לצדקת הדרך (כולם לגיטימיים ו"נלמדים"...), ולפיה הקנאות הלאומית צריכה לעבור מן הצבא בפנותה דרך ל"אחר", לפלורליזם ולרפורמה.
מזה שנים ארוכות שצה"ל אינו מחנך את חייליו ומפקדיו לכך שהעיקר הוא ניצחון בקרב! בוודאי שמאמנים ומכשירים לוחמים, ברור שנבנות יכולות ונכון שמלמדים על דוקטרינת קרב, אלא שהדגשים מושמים על חשיבות ה "הכלה" ו"ניהול הסכסוך" באופן מושכל תוך העמדת שמירה על חיי האויב בסדר עדיפות גבוה. כך מצינו שהמפקד בשטח בוחר לא פעם לסכן חיי חייליו תחת השמדת מטרות, הכנסת חיילים לשטח בנוי באופן המסכן אותם במקום להרוס מבנים (זוכרים את שלושה עשר הנופלים בג'נין בחומת מגן?) ועוד...
מסתבר שבעיני רבים ממפקדי הצבא אי-פגיעה ב"חפים מפשע" (המסתירים מחבלים רוצחים ומסייעים בעדם), מידתיות בתגובות,העדר יוזמה התקפית ועוד...., הם הערכים השולטים בכיפה.
כאשר בלבול כזה הוא מנת חלקם, בהעדר מנות גדושות של רוח קרב יהודית, מתוך הבנת ה"אחר" וחשש מפני פגעי ה"כיבוש" - כיצד נשרוד כאן?, הכיצד נמשיך לנצח?
מתוך סקרנות גרידא רפרפתי באכסניה האינטרנטית של מרכז רבין (עליו יש לי בימים כתיקונם ביקורת נוקבת). תחת הכותרת "שחרור ירושלים" מתואר התהליך הרצוי בלימוד והנחלת הנושא לחיילים כשהמטרה הראשונה הנזכרת היא העברת סיפור "הקרב לשחרור העיר העתיקה". ועוד מצאתי שם קטע מנאום של רבין הרמטכ"ל כדלקמן: "ירושלים היא שלנו, הייתה ותהיה שלנו......אנו מצדיעים לכם הלוחמים שהבאתם לנו את העיר ואומרים לכם תודה, וכמו תמיד: מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו .
אולי ישלח הרמטכ"ל את מפקדיו לסיור במדור הזה במרכז רבין .
נמצא שביום החגיגות לשחרור ירושלים היו צריכים להקריא מפקדי הצבא בפני החיילים שירי הלל לירושלים בשעריה היינו עומדים לאורך הדורות עם ההבטחה לא לשכוח לעולם בצירוף הכמיהה לשחרורה, שחרור לו זכינו בששת ימי הניסים של מלחמת הקודש אותה ניהל בורא עולם למען עמו, עם הנצח.
